דלקת מפרקים: אבחון וטיפול

כאשר אנו מדברים על דלקת מפרקים, למעשה מדובר על כ-100 סוגים שונים של מחלות. אחד מתוך חמישה מהאוכלוסיה יסבול ממחלת מפרקים כזו או אחרת במהלך חייו. כיום, בישראל, כאחוז אחד מהאוכלוסייה, סובל מדלקת מפרקים רומטואידית-שגרונתית RA. זו דלקת המפרקים הנפוצה והשכיחה ביותר. מחלה זו תוקפת על פי רוב מפרקים קטנים וגדולים בצורה סימטרית.

בנוסף לדלקת המפרקים השגרונתית - רומטואידית, ישנן קבוצות נוספות של דלקות מפרקים, שתוקפות את המפרקים בצורה בלתי סימטרית, בעיקר מפרקים גדולים וכן את עמוד השדרה. השכיחה מבין הדלקות האלה היא דלקת מפרקים שמתלווה למחלת העור פסוריאזיס (דלקת מפרקים פסוריאטית).

בקבוצה זו של דלקות הקרויה ספונדילוארטרופטיות, קיימות מחלות דלקתיות נוספות, בעלות מאפיינים דומים, כגון דלקות מפרקים המתלוות למחלות מעי דלקתיות כרוניות (כמו קרוהן וקוליטיס), או האב טיפוס של הקבוצה הקרוי דלקת מפרקים מקשחת של עמוד השדרה אנקילוזינג ספונדיליטיס AS, מחלה הפוגעת בעיקר בעמוד השדרה ובאגן וגם במפרקים פריפריים.

דוגמאות נוספות למחלות דלקתיות של מפרקים: קדחת ים תיכונית משפחתית FMF, המופיעה אצל אנשים ממוצא ספרדי, או שיגדון (גאוט) מחלת מפרקים הקשורה בהפרעה מטבולית בחומצת השתן ושכיחה יותר אצל גברים.

מהם הגורמים לדלקת מפרקים?

דלקות המפרקים השונות משתייכות ברובן למחלות האוטו-אימוניות (דוגמת לופוס, סקלרודרמה או מיוזיטיס). במחלות אוטואימוניות הגוף תוקף את עצמו בשל פגיעה במערכת החיסון.

מחלת ה-RA היא השכיחה ביותר מביניהן - וקיומה ככל הנראה על רקע גנטי. עד כה, לא זוהה הגן או הגנים הגורמים למחלה, אלא רק הנוגדנים הקשורים בה. במחלה זו שני נוגדנים, שהגוף מייצר כנגד עצמו, העלולים להופיע בדם, גם שנים לפני היווצרות סימני המחלה הראשוניים. צירוף של שני נוגדנים אלה יחד מלווה בסיכון של 95% לפתח את המחלה, גם שנים לאחר מציאתם.

מכאן, שככל הנראה הגורמים לדלקות מפרקים באשר הן - הם גורמים גנטיים. יחד עם זאת, מקובל לחשוב שגורם חיצוני הוא זה ש"מפעיל" את הגן - וגורם למחלה להתפרץ. האם זהו זיהום? דוגמת וירוס של מחלת נשיקה? או זיהום אחר? או מתח רציני? התשובות לשאלות אלה מצויות כיום בלב המחקר בנושא.

האם דלקת מפרקים תוקפת מבוגרים יותר מאשר צעירים?

רוב הציבור סבור שמחלת מפרקים או שדלקת מפרקים היא מחלה המופיעה בגיל מבוגר, אבל לא כן. שחיקת הסחוס מחלה הקרויה אוסטאוארטריטיס, הגורמת גם היא לנזק למפרקים, אכן מופיעה בגיל המבוגר ושכיחותה עולה עם התקדמות הגיל.

אולם, דלקות מפרקים, באשר הן, אינן מופיעות דווקא בגיל המבוגר, אלא מופיעות ברובן אצל נשים בגילאי הפריון 20-50. לדוגמא במחלת הזאבת-לופוס, נפגעות 9 נשים על כל גבר אחד שנפגע או סובל מן המחלה.

מהם התסמינים לדלקת מפרקים שגרונתית - רומטואידית (RA)?

התסמינים למחלה זו נחלקים לתסמינים מפרקיים וחוץ מפרקיים.

התסמינים המפרקיים של דלקת במפרק הם: כאב, נפיחות ו/או אודם מקומי סביב המפרק (לא בהכרח בהופעה של כולם יחד). בדרך כלל, התסמינים מופיעים בצורה סימטרית במפרקים הקטנים בגוף, בידיים וברגליים. לרוב ועם הזמן, יגרמו הללו למגבלת תנועה, לכאבים קשים ולעיוותים שמתפתחים.

התסמינים החוץ מפרקיים לדלקת כוללים מעורבות של איברים נוספים, שאינם מפרקיים, דוגמת עיניים, דלקת קרום הריאה או הלב, פגיעה בעצבים ובעור עם פריחות שונות, פגיעה בשרירים המחוברים למפרקים, או אף פגיעה בריאות עצמן. מסיבה זו המחלות הללו קרויות מחלות סיסטמיות- רב מערכתיות. יש לציין גם כי קיימת שכיחות מוגברת של ממאירויות (כמו לימפומות) במחלות האוטואימוניות.

איך מאבחנים דלקת מפרקים שגרונתית - רומטואידית (RA)?

לצד הסיפור והתלונות של המטופל, מתבצע תשאול בדבר התסמינים האופייניים, יחד עם בדיקה גופנית לקיומה של נפיחות סימטרית או לא סימטרית במפרקים של אצבעות הידיים, כפות רגליים, קרסוליים ועוד. לאחריה, מבצעים בדיקת דם הכוללת איתור מדדי דלקת בדם דוגמת שקיעת דם מוחשת ו-חלבון CRP מוגבר יחד עם בדיקות הנוגדנים העצמיים הייחודיים המתלווים למחלה.

מהם דרכי הטיפול בדלקת מפרקים שגרונתית - רומטואידית (RA)?

ניתן לומר כי דרכי הטיפול נחלקות - עד שנת 2,000 ומשנת 2,000. עד לשנת 2,000, היו בשימוש שכיח תרופות מסוגים שונים, שנקראו "תרופות בולמות דלקת". תרופות אילו (שעדיין מצויות בשימוש) כללו תכשיר כימי הניתן במינון זעיר וחד-שבועי מטוטרקסט - שנחשב לטיפול הטוב ביותר עד היום, גם בעידן התרופות הביולוגיות. בנוסף היו וישנן תרופות דוגמת מדכא מערכת החיסון האימורן, תרופה אנטי-מלרית הקרויה פלקוויניל שכאמור עדיין בשימוש. אלו בצד התכשירים מדכאי הדלקת NSAID (שאינם סטרואידים) כגון אדביל, אטופאן, ארקוקסיה, וולטרן ועוד- המקלות על הכאב אך לא מדכאות את המחלה הדלקתית, כמו יתר התרופות שהוזכרו.

משנת 2,000, חל מהפך, כאשר חוקרים ממספר מדינות בעולם, פיתחו נוגדנים כטיפול במחלה. חוקרים אלה גילו כי במהלך הדלקת מופעים בדם חלבונים הקרויים מתווכי דלקת-ציטוקינים. חלבונים אלה בודדו, הוזרקו לחיות מעבדה ואלו פיתחו נוגדן סגולי כנגד אותו חלבון. מדמם של חיות המעבדה הפיקו את הנוגדנים, זיקקו אותם והפכו אותם לתרופה ביולוגית, שהיא למעשה "טיל" המכוון כנגד מתווך הדלקת ומנטרל אותו לחלוטין.

כיום יש בישראל בסל הבריאות למעלה מעשר תרופות ביולוגיות שונות, שמכוונות כנגד מתווכי דלקת; והחשובות שבהן נקראות נוגדי TNF או נוגדי IL-6, או נוגדי תאי-B האחראיים לייצור הנוגדנים המאפיינים את המחלות האוטואימוניות. תרופות אלה ניתנות בהזרקה תת-עורית או באמצעות עירוי.

הכללת תרופות יקרות אלה בסל הבריאות הובילה למהפך של ממש באיכות החיים של החולים, על אף שלא ניתן למגר את המחלה באופן סופי.

האם ניתן למנוע את המחלה?

מחלות מפרקים, באשר הן, נחשבות למחלות כרוניות ועד כה לא נמצאה דרך למנוע אותן. עם זאת, התחלת הטיפול במחלה בתוך 4 חודשים מהרגע בו החל החולה להתלונן ובפרט בתרופות הביולוגיות, תקופה הנחשבת ל- "חלון ההזדמנויות" - יכולה לאפשר בלימה של המחלה הדלקתית ובכך למנוע התפתחות נזקים עתידיים.

פרופ' מיכאל אהרנפלד הוא מומחה בכיר לרפואה פנימית וראומטולוגיה בבית החולים תל השומר.