תסמונת השלפוחית הכאובה

יעל, בת 26, סבלה במשך חמש שנים מצריבה בעת מתן שתן ומכאבים בבטנה התחתונה במשך כל שעות היממה. כשהגיעה אלי התקשתה למנות את מספר הפעמים שפנתה לרופאים בניסיון לפתור את הבעיה. לאורך השנים היא ביקרה אצל רופאי משפחה, גינקולוגים ואורולוגים - אולם ללא הועיל. הרופאים לא איתרו שום בעיה רפואית. בחלק מהפעמים נשלחה לבצע בדיקות מעבדה. כמה וכמה פעמים טופלה, לשווא, באנטיביוטיקה, בשל חשד לדלקת בדרכי השתן, אבל הוסיפה לסבול מהכאבים המציקים. באחד הביקורים אצל אורולוג לכדו את תשומת לבו תוצאותיהן של שלוש תרביות שתן שלא הצמיחו כלל חיידקים (תרבית שלילית). היעדר כל ממצא פתוגני היה השלב הראשון באבחון המחלה.

התסמונת פוגעת ב-0.5% מהאוכלוסייה ושכיחה יותר אצל נשים מגברים. צילום: שאטרסטוק

יעל סובלת מבעיה כרונית, חשאית בעליל (אף שדווחה לראשונה בשנת 1887), המכונה תסמונת שלפוחית השתן הכאובה (Painful bladder syndrome = PBS), או דלקת בין-רקמתית של שלפוחית השתן (Interstitial Cystitis=IC). על פי מחקרים, הגיל הממוצע להופעת התסמונת הוא 42 שנה, אולם בגלל המודעות הנמוכה אליה, מרגע הופעת התסמינים ועד לאבחון חולפות בממוצע שבע שנים.

התסמונת פוגעת ב-0.5% מהאוכלוסייה ושכיחה יותר אצל נשים מגברים (1:9). טווח הגילאים של החולות במחלה מגוון: שליש מהחולות צעירות מ-30, רובן בנות 50 לערך. מחקרים מצאו כי ביחס לאוכלוסייה הכללית, המחלה מופיעה בשכיחות גבוהה יותר אצל חולים במחלות דלקתיות של המעי, כמו קרוהן וקוליטיס, וכן בחולים במחלות לופוס ופיברומיאלגיה.

פגיעה הרסנית באיכות החיים

על אף מחקרים חוזרים ונשנים נותרו מקורותיה של התסמונת עלומים. התיאוריה אומרת שמסיבות כלשהן (בהן זיהום, הפרעה חיסונית, גנטיקה, רעלנים שונים, הקרנות בחולי סרטן), נפגעת השכבה המצפה את רירית שלפוחית השתן, השכבה שאחראית לכך שרעלים מהשתן לא יפגעו בדופן השלפוחית. בעקבות זאת, נוצרת דלקת עצבית, לא זיהומית, של שלפוחית השתן שתסמיניה הם: דחיפות ותכיפות במתן שתן (92%), צריבה בעת מתן שתן, דחיפות מוגברת של השתנה בלילה. נשים הסובלות מהתופעה יתקשו, בדרך כלל, למקם בדיוק את הכאב - הן יתלוננו על כאבים בשופכה (74%), כאבים באזור שמעל שלפוחית השתן (מעל קו שיער הערווה) בגב התחתון (65%) ועל רצון תמידי להשתין בגלל הכאב. הן עשויות להתלונן גם על כאב בנרתיק (60%) וכאב בעת יחסי מין (50%). הכאב עשוי להחמיר כאשר השלפוחית מלאה או בזמן התאפקות, ולפעמים הכאב גובר דווקא בזמן התרוקנות. חלק מהחולות מדווחות על החמרה בכאבים לקראת המחזור. חצי מהחולות חוות החמרה בכאב כשהן אוכלות מאכלים חריפים ושותות אלכוהול, קפה, משקאות מוגזים או חומציים. 60% מהחולות חוות החמרה בתסמינים לאחר קיום יחסי מין, 50% עקב דחק-נפשי ו-40% לאחר פעילות גופנית.

במקרים הקלים, המוגדרים על פי עוצמת הכאב ומספר "הריצות" לשירותים האישה מספרת שהיא קמה בלילה 3-4 פעמים לשירותים. במקרים הקשים יכול מספר הקימות להגיע אפילו ליותר מ-20 פעם בלילה.

אצל גברים המחלה תתבטא בתחושת צריבה בשופכה ובפין, בכאבים באשכים או מתחת לאשכים ובכאבים בבטן תחתונה. חלקם הגדול מאובחנים, בשוגג, כסובלים מדלקת כרונית של הערמונית.

מחקרים הראו שהפגיעה באיכות חיי החולות במחלה קשה אף יותר מהפגיעה באיכות החיים של חולי דיאליזה. הנשים הסובלות מהסתמונת חוות פגיעה תפקודית אנושה בכל תחומי החיים - הן לא ישנות, לא יוצאות מהבית, מפסיקות לעשות ספורט, הרבה מהן מפסיקות לקיים יחסי מין בגלל הרגישות באזור. מאחר שכל החיים נסובים סביב כאבים וחדרי שירותים, היחסים החברתיים נפגעים גם כן, והחולות שוקעות לא פעם בדיכאון ואף מגיעות למצבים אובדניים. גם בפן הכלכלי יש פגיעה כמעט כל החולות שטיפלתי בהן הפסיקו לעבוד. נסו לדמיין מורה שצריכה לצאת כמה וכמה פעמים מהשיעור ומתקשה להתרכז, או פקיד בנק שלא יכול לעזוב את עמדתו לעתים תכופות.

 הנשים הסובלות מהסתמונת חוות פגיעה תפקודית אנושה בכל תחומי החיים. צילום: שאטרסטוק

אבחון וטיפול

אבחון התסמונת נעשה על ידי שלילת מחלות בעלות תסמינים זהים בדרכי השתן והמין כגון אבנים בדרכי השתן, זיהומים בשתן, מחלות מין, גידולים בדרכי השתן וכדומה. הרופא יערוך בירור היסטוריה רפואית מדוקדקת, בדיקה גופנית ובדיקת שתן לכללית, לתרבית ולציטולוגיה. השלב הבא הוא עריכת בדיקות דימות של דרכי השתן, שבמהלכן יבדוק הרופא את שלפוחית השתן עם ציסטוסקופ ויחפש סימנים שאופייניים למחלה כמו כיב בתוך כיס השתן או דימומים פנימיים שאין להם שום עדות חיצונית. ברוב המקרים לוקחים ביופסיה כדי לשלול בעיות אחרות כמו שחפת של כיס השתן, גידולים או פטרייה של דופן כיס השתן שלא רואים בעין. ב-60% מהמקרים פעולה זו גורמת להקלה מסוימת בתסמינים.

לאחר האבחנה ניתן לטפל בבעיה במגוון דרכים: טיפולים שמרניים והתנהגותיים כגון פיזיותרפיה, הפחתת לחץ, הימנעות מקפאין ואלכוהול, מאכלים חמוצים או חריפים והפסקת עישון; טיפולים משלימים כגון דיקור סיני או הומיאופתיה; טיפולים תרופתיים ומכניים (תרופות שמשנות את סף הרגישות של השלפוחית כגון אלטרול, הזרקת חומצה היאלורונית כתחליף לשכבת הריר שנפגעה, הזלפת תרופות משככות כאבים ואנטי דלקתיות לשלפוחית השתן באמצעות קטטר, הזרקת בוטוקס לכיס השתן לשיתוק קצות העצבים שגורמים לכאב, השתלת קוצב חשמלי לחוט השדרה שמצליח להפחית את מידת הכאב); ולעתים, אם כל אלה לא עוזרים, עוברים לטיפולים ניתוחיים, כמו כריתה ושחזור שלפוחית השתן.

טיפול מוקדם משיג תוצאות טובות ובמהירות רבה יותר. מחקר רטרוספקטיבי מצא שחולות שסבלו מתסמינים במשך תקופה קצרה משנתיים השיגו 75% שיפור במידת התסמינים תוך שלושה חודשי טיפול, לעומת 64% שיפור לאחר שישה חודשי טיפול בחולות שסבלו מהתסמונת יותר מארבע שנים. למרבה הצער, התסמונת סובלת מאבחון חסר. הגברת המודעות לתסמונת תסייע לאבחון מוקדם ולטיפול יעיל, ובכך נמנע מהחולות סבל מיותר.

הכותב הוא אורו-גינקולוג מנהל יחידת נוירו-אורולוגיה ומחלות נלוות במרכז הרפואי אסף הרופא ובמרכז לרפואת נשים מתקדמת, איה מדיקל שבאסותא

בואו לדבר על זה בפורום אורולוגיה