לחיות עם שלפוחית (מ)רגיזה

סובלים מדחיפות במתן שתן ומרצון עז להטיל שתן בלי יכולת להתאפק? מחפשים את השירותים יותר משמונה פעמים במהלך היום ויותר מפעמיים בלילה? אתם לא לבד. 17% מהאוכלוסייה סובלים מתסמונת השלפוחית הרגיזה - שכיחות גבוהה יותר ממחלות מוכרות כגון דיכאון, אסתמה או סוכרת.

שליש מהחולים סובלים גם מדליפת שתן בלתי רצונית. השכיחות עולה עם הגיל - והתסמונת תוקפת נשים וגברים ללא הבדל. חולים רבים אינם מאובחנים בגלל מבוכה, סטיגמה ומחשבה שדליפת שתן בלתי רצונית היא חלק נורמלי מההזדקנות.

הגורמים לתסמונת אינם ידועים, אולם ידוע כי שריר דופן השלפוחית, המהווה חלק ממערכת השתן, מתכווץ באופן ספונטני, בצורה לא רצויה, כאשר השלפוחית מתמלאת בשתן. זה מוביל לעלייה בלחץ בתוך השלפוחית - ואז לרצון עז להטיל שתן במהירות. דליפת שתן לא רצונית עלולה להיגרם מהתכווצות חזקה של שריר השלפוחית, כאשר אין שירותים זמינים בנמצא.

מדוע הסובלים מתסמונת השלפוחית הרגיזה אינם פונים על פי רוב לעזרה רפואית?

למרות שכיחותה הגבוהה של תסמונת השלפוחית הרגיזה, רוב החולים אינם פונים לעזרה רפואית ואף נמצא כי 88% מהאנשים הסובלים מתסמונת זו ממתינים כשנה לפני שהם ניגשים לאבחון רפואי.

הדבר מוביל לפגיעה ניכרת באיכות החיים: הימנעות ממאמץ גופני, הסתגרות חברתית, חוסר רצון לצאת מהבית, פגיעה בזוגיות ועוד. יש הסובלים מהשפעות פסיכולוגיות שליליות, ובהן אובדן עצמאות, תלות במשפחה, דיכאון ורגשי אשמה ולעתים גם מפגיעה ביחסי המין.

אבחון התסמונת נעשה בדרך כלל על ידי אורולוג - ומתבסס על סיפור רפואי של דחיפות במתן השתן (אי יכולת להתאפק), תכיפות במתן שתן (יותר משמונה פעמים ביום ופעמיים בלילה) וכן שלילת גורמים נוירולוגיים ופתולוגיים בדרכי השתן.

הרופא ישלים את התמונה הקלינית באמצעות בדיקת שתן כללית, תרבית שתן וסונר דרכי השתן. בגברים, תיבדק גם בלוטת הערמונית (פרוסטטה). אם כל אלה תקינים, האבחנה היא תסמונת השלפוחית הרגיזה.

מהו הטיפול המומלץ? מהם יתרונות טיפול תרופתי משולב בהתנהגותי?

לאחר האבחון, מופנה החולה לקבלת טיפול הכולל הדרכה על שינויים באורחות החיים ולעיתים ישולב טיפול תרופתי. הרופא ימליץ לחולה להימנע מגורמים העלולים להחמיר את התכווצויות לא רצויות של שריר השלפוחית, כגון קפאין, משקאות מוגזים, אלכוהול וסיגריות.

דרך טיפול נוספת היא אימון השלפוחית - התאפקות מודרכת והגדלת המרווחים בין הטלת שתן אחת לשנייה.

הטיפול התרופתי בתסמונת השלפוחית הרגיזה נעשה באמצעות תרופות אנטימוסקריניות המרפות את שריר השלפוחית. עם זאת, לתרופות אלה ישנן תופעות לוואי רבות, כגון יובש בפה, עצירות, וטשטוש ראיה.

מדוע חשוב לתאם ציפיות, כאשר מטפלים בשלפוחית רגיזה?

לצערנו, תסמונת השלפוחית הרגיזה היא מחלה כרונית, כך שברוב המקרים, הטיפול השמרני והתרופתי יכולים לשפר את התסמינים משמעותית, אך לא להעלים לגמרי את התסמונת. נוסף על כך, רוב התרופות משפיעות באופן אופטימלי שלושה עד ארבעה שבועות מרגע תחילת נטילת התרופה. לכן, כדאי בדרך כלל להזמין את החולים כחודשיים לאחר תחילת הטיפול, על מנת להתרשם עד כמה התרופה הקלה על הסימפטומים.

האם קיימים טיפולים חדשניים בתחום?

אם הטיפול השמרני והתרופתי אינם עוזרים והפגיעה באיכות החיים נותרת משמעותית, כדאי לשקול להציע לחולים הזרקה של בוטוקס לדופן השלפוחית. הבוטוקס גורם להרפיית שריר דופן השלפוחית ובכך מפחית את הצורך בהטלת שתן מרובה.

יעילותו של הבוטוקס מחזיקה בין 6-12 חודשים והוא מסייע לכ-70% מהחולים הסובלים משלפוחית רגיזה. אופציה נוספת היא השתלה של קוצב ואלקטרודה לחוט השדרה. אנחנו עדיין לא יודעים איך הפעולה הזאת עובדת, אך היא יכולה לעזור ל-70% מהחולים עם שלפוחית רגיזה. במקרים בהם כל הטיפולים אינם עוזרים, אפשר לשקול ניתוחים מורכבים יותר כמוצא אחרון, אך להם יש סיבוכים פוטנציאליים לא מבוטלים.

ד"ר קובי סתיו הוא אורולוג בכיר, מרכז תחום אורולוגית נשים ונוירו-אורולוגיה, המרכז הרפואי אסף הרופא.

בואו לדבר על זה בפורום שלפוחית רגיזה.