אנדרופאוזה: גיל המעבר בגברים

סובל מבעיות בתפקוד המיני? התשובה יכולה להיות טיפול הורמונלי. פעמים רבות, ירידה בתפקוד המיני קשורה לתהליך בלתי נמנע שעובר הגבר עם הגיעו לגיל המעבר. כן, יש דבר כזה - לא רק נשים, אלא גם גברים עוברים את תקופת גיל המעבר, המכונה (אצל גברים) אנדרופאוזה.

במהלך תקופה זו, גוררים שינויים הורמונליים בגופם השלכות בלתי רצויות, לרבות פגיעה בתפקוד המיני. חשוב מאוד להכיר את התופעה - ולקבל טיפול שיפחית את התסמינים ויצמצם את ההשלכות הבלתי רצויות של התהליך.

רבות מדובר על המנופאוזה - גיל המעבר אצל נשים; אך על המקבילה הגברית - האנדרופאוזה, אין שיח נרחב מספיק. וחבל. הרבה מהמצבים הפיסיים והנפשיים שחווים גברים מעל גיל חמישים, נעוצים בשינויים הורמונליים בגופם - ולפיכך ניתן למונעם בקלות, כאשר המפתח הוא מודעות.

מהו גיל המעבר בגברים?

גיל המעבר בגברים מכונה "אנדרופאוזה" - ומתחיל לרוב בגיל 50. בשונה מנשים, אצלן תקופת גיל המעבר נמשכת בסביבות 5 שנים, אצל הגברים תקופה זו משתרעת על פני עשרים שנה.

במהלך תקופה זו, ישנה ירידה ברמות הטסטוסטרון, הגוררת - אצל חלק מהגברים - שינויים הדרגתיים בתחושה ובתפקוד. הירידה בהורמון הטסטוסטרון היא הדרגתית. רמת ההורמון הגברי המיוצר באשכים יורדת באחוז עד שני אחוזים בשנה, החל מגיל 40; ובגיל 50-60, הירידה הופכת חדה יותר. ירידה זו עשויה לגרום לתסמינים מגוונים בקרב הגברים.

מהם תסמיני גיל המעבר בגברים?

תסמין מרכזי הוא ירידה בתפקוד המיני: ירידה בחשק המיני, קושי להגיע לזקפה, קושי לשמור על זקפה, פגיעה באיכות הזקפה (האיבר לא מתקשה מספיק או מתקשה ונרפה לסירוגין), ירידה בהופעת זקפות ספונטניות (זקפת בוקר, זקפת לילה), התקצרות משך הזקפה, שפיכה מוקדמת, צורך בגירוי יתר לשם הגעה לזקפה וכדומה.

לצד תסמין זה, עשויים להופיע תסמינים נוספים - ובהם: ירידה בכוח הפיזי, פגיעה ביכולות הגופניות, ירידה במסת השריר, ירידה ברמת האנרגיה, עייפות ותשישות, פגיעה בזיכרון, ירידה בריכוז ובכושר האינטלקטואלי, הפרעות שינה (קושי להירדם, יקיצות מרובות, נדודי שינה), גלי חום, דכדוך, רגזנות, עצבנות, מצבי רוח מתחלפים, ירידה בצפיפות העצם ואוסטיאופורוזיס ועוד.

כל אלה פוגעים מאד באיכות החיים של הגבר. הבשורות הטובות הן שכל התופעות הללו ניתנות לטיפול - וחשוב לדעת זאת. הרבה גברים מוותרים על טיפול ומקבלים את המצב בהכנעה, כי הם מניחים שמדובר בתהליך הזדקנות טבעי שלא ניתן להילחם בו. לו היו יודעים, למשל, שיוכלו לשפר את תפקודם המיני ולהחזיר עטרה ליושנה בקלות יחסית, ודאי היו "קופצים על המציאה".

אז איך מחזירים עטרה ליושנה? מהו הטיפול בתופעות גיל המעבר בגברים?

ראשיתו של הטיפול היא בבדיקה של רמות הטסטוסטרון. כאשר רמות אלה נמוכות מהנורמה וישנם תסמינים מהם סובל הגבר, מתאימים לו טיפול הכולל נטילת טסטוסטרון. טיפול מתאים ונכון משפר פלאים את איכות חייו של הגבר במישורים רבים. ישנו דיווח על שיפור בתפקוד המיני, עליה בכוח הפיזי וביכולות הגופניות, עליה במסת השריר, עליה ברמת האנרגיה, שיפור הזיכרון, עליה בריכוז ובכושר האינטלקטואלי, שיפור באיכות השינה, שיפור במצב הרוח, עליה בצפיפות העצם, ירידה במשקל ועוד.

ישנם גברים שנוטלים תרופות לטיפול באין אונות - והתרופות אינן יעילות משום שהטיפול בירידה בתפקוד המיני אמור לכלול גם התייחסות לירידה בטסטוסטרון. הם אינם יודעים זאת. פעמים רבות, טיפול מתאים הכולל נטילת טסטוסטרון, מייתר את הצורך בתרופות לטיפול באין אונות.

הטיפול גם מסייע לאיזון רמות הסוכר, בקרב מטופלים חולי סוכרת. כחמישים אחוזים מבני ה-50 ומעלה סובלים מסוכרת ומתן הטסטוסטרון מוביל לאיזון רמות הסוכר בגופם של רבים מהמחולים.

המפתח לשיפור זה נעוץ בבחירת טיפול מתאים, מבין אפשרויות הטיפול הקיימות.

מהן אפשרויות הטיפול הקיימות?

אפשרויות הטיפול בגיל המעבר בגברים מגוונות לכולן מכנה משותף: נטילת טסטוסטרון. ישנו מדרג בטיפול, כאשר נוטים להשתמש בתרופות "קלות" יותר - וכשהן לא מועילות שולפים את התותחים הכבדים.

הקו הראשוני של הטיפול כולל את התרופה "אנדרוקסון" או "טסטוסטרון אונדקנואט". זהו הורמון סינתטי, הניטל דרך הפה. ישנם מינונים שונים לתרופה זו, אך על פי רוב, הטיפול כולל נטילת כדורים במינון של 40 מ"ג לכדור, שלוש עד חמש פעמים ביממה; ולאחר מספר שבועות, יורדים למינון של טבלייה אחת עד שלוש טבליות ליום. החסרונות בטיפול זה הן הטבליות הרבות שיש ליטול - וגם עלותו הגבוהה של התכשיר.

אופציה טיפולית נוספת, גם היא משתייכת לקו הטיפולי הראשון - וגם כאן מדובר בנטילה פומית (דרך הפה) של טבליות לבליעה. מדובר בתרופה "פרובירון" או "מסטרולון". הטיפול בה יכלול לרוב נטילת שני כדורים של 25 מ"ג פעמיים ביום. התרופה מכילה טסטוסטרון במינון נמוך ולכן נחשבת חלשה; הטיפול באמצעותה דורש זמן וסבלנות. בשל כך, מטפלים רבים "מדלגים" על הטיפול בה - ועוברים לקו השני של הטיפול, אולם יש המעדיפים (ובכללם אני) להשתמש בתרופה זו, בשל יתרונותיה הרבים: עלות נמוכה, התרופה לא פוגעת בכבד, נוחות השימוש, יעילות גבוהה; ובעיקר - היא איננה פוגעת בפוריות, בשונה מתרופות אחרות, המכילות ריכוז גבוה של חומר פעיל - הגורר פגיעה בפוריות הגבר.

הקו השני של טיפול בטסטוסטרון מוצע למטופלים שלא הסתייעו בתרופות הפומיות והינו ג'ל המכיל טסטוסטרון. זהו טיפול מאד מקובל, שהרבה מהרופאים המטפלים ממליצים לגברים עם רמות טסטוסטרון נמוכות מהנורמה. הג'ל, דוגמת "טסטומקס", "אנדרוג'ל" ודומיהם ניתן במינונים של 25-100 מ"ג ויש למרוח אותו פעם ביממה על העור. התכשיר יעיל מאד וגורם להטבה מיידית בתסמינים. החיסרון - אסור לבוא במגע במקום המריחה עם אדם אחר; והטיפול עשוי לפגוע בפוריות הגבר.

הקו השלישי של הטיפול כולל הזרקות של טסטוסטרון ישירות לשריר. ישנה הזרקה של "נבידו" הניתנת אחת ל-12 שבועות. היתרון בטיפול הוא יעילות גבוהה, לאורך זמן; החיסרון נעוץ בכך שהטיפול לא נעים (זריקה לשריר בישבן) וחיסרון נוסף הוא כי חשוב מאד שהזריקה תבוצע על ידי מי שיודע להזריק במיומנות גבוהה.

ניתן להזריק חומרים נוספים, אך אז מדובר בזריקות תכופות יותר - והטיפול בהן פחות מוצלח, בשל תנודתיות גבוהה ברמות הטסטוסטרון ומעבר חד מדי, מרמה נמוכה מדי לרמה גבוהה מדי.

כל החומרים המוזרקים עשויים לפגוע בפוריות הגבר ואף לגרום לעקרות - ולכן לא מתאימים לטיפול בגברים המעוניינים להביא ילדים.

מהן ההשלכות ותופעות הלוואי של הטיפול? האם יש אזהרות מיוחדות הנוגעות אליו?

ראשית, הטיפול עשוי לגרום לתסמונת דום נשימה בשינה. לכן חשוב לעקוב אחרי העניין ולשקול הפסקת הטיפול, אם זה אכן קורה.

שנית, הטיפול איננו מתאים למי שסובל מקרישיות יתר של הדם וכן למי שסובל מסרטן הערמונית או סרטן השד.

שלישית, כל המטופלים שעוברים את הטיפול חייבים להיות תחת מעקב צמוד - ולבדוק טרם הטיפול וכן במהלכו את קרישיות הדם (אחת לשלושה חודשים) ואת מצב הערמונית (אחת לחצי שנה).

רביעית, חשוב לדעת כי ישנה טענה לפיה קיים קשר בין עליה בהתקפי לב ושבץ מוחי, לבין הטיפול בטסטוסטרון. היו פרסומים על מחקרים המוכיחים לכאורה קשר זה. מצד שני, ישנם מחקרים המגבים את בטיחות השימוש ומדגימים כי אם הטיפול ניתן למי שבאמת זקוק לו - אין בו כל סכנה. הרבה גברים בוחרים לקבל את הטיפול, למרות שאין ירידה ברמות הטסטוסטרון בגופם, כדי לשפר את איכות חייהם, תפקודם ורווחתם הכללית - וככל הנראה ההשלכות הבלתי רצויות של הטיפול מתרחשות אצלם.

כמו כן, גברים בני למעלה מחמישים ממילא נמצאים בקבוצת סיכון למחלות קרדיו-וסקולריות (התקף לב, שבץ מוחי וכדומה) ויש הגורסים שאין קשר בין העלייה בהיארעותם לבין הטיפול בטסטוסטרון. כך או כך, דרושים מחקרים גדולים ומקיפים, שיבססו או יכחישו את הקשר הנטען בין הטיפול בטסטוסטרון, לבין מחלות לב וכלי דם - ועד שתהיה הכרעה, חשוב שהמטופלים יהיו מודעים לשיח הזה ויבחרו בטיפול, תוך מודעות לחשדות לגבי בטיחותו.

ד"ר צבי צוקרמן הוא מומחה בגינקולוגיה העוסק בייעוץ מיני.

סייעה בהכנת הכתבה: נגוהה שפרלינג, כתבת zap doctors.