ערמונית מוגדלת שפירה: כך מטפלים

בלוטת הערמונית, המכונה גם פרוסטטה, היא בלוטה בגופו של הגבר אשר הולכת וגדלה עם השנים, באופן הדרגתי ועקבי. גידול בערמונית עלול להיות ממאיר, אך ברוב המקרים מדובר בהגדלה שפירה, אשר איננה מסכנת את החיים, אך עלולה לגרום לתסמינים הפוגעים קשות באיכות החיים - ומחייבים טיפול במצב.

מהי בלוטת הערמונית? מהו תפקידה?

בלוטת הערמונית נמצאת בבסיס שלפוחית השתן - ותפקידה להפריש נוזל המתערבב עם נוזל הזרע, נוזל שתפקידו לשמור על חיותו וחיוניותו של הזרע. כדי להפרות אישה, גבר אמור לשפוך זרע חי וחיוני; נוזל הזרע - הזירמה הנשפכת בזמן פורקן מיני של הגבר - מכיל את תאי הזרע אשר מפרים את הביצית ומובילים להריון וגם נוזל ערמונית, שמגן על תאי הזרע בעלי התפקיד הכה חשוב.

מה גורם לשינוי בגודלה של הבלוטה?

כאשר תינוק זכר נולד, בלוטת הערמונית בגופו היא בגודל קופסית - קפסולה. עם השנים, בשל השפעות הורמונליות ותהליכים מגוונים אחרים, הערמונית הולכת וגדלה. עצם ההגדלה של הבלוטה איננה בעייתית כשלעצמה (אלא אם כן מדובר, חלילה, בגידול ממאיר). אבל אם ההגדלה גורמת לתסמינים בלתי רצויים, אז נהוג לטפל במצב. תסמינים עקב גידול שפיר של הערמונית נפוצים מאד - בגיל חמישים ומעלה.

מתי זה קורה? מתי ערמונית נחשבת "גדולה מדי", באופן שמצדיק טיפול?

הגודל כשלעצמו איננו העניין; השאלה היא קיומם של תסמינים. למעשה, אין כלל הקובע מאיזה משקל ובאיזה מידות הערמונית הופכת להיות מוגדלת - ומצדיקה טיפול.

הכל שאלה של הסתמנות: האם מופיעים תסמינים או לא? תסמינים עלולים להופיע בגברים עם ערמונית בגודל "סביר" - ולא להופיע אצל גברים עם בלוטת ערמונית מאד גדולה. השפעת התסמינים, הקשורים כולם למערכת השתן, תלויה למעשה בצורתה ובמיקומה של בלוטת הערמונית, יותר מאשר בגודלה ומשקלה.

מהם התסמינים המדוברים? למה יכולה לגרום הגדלה שפירה של הערמונית?

כאמור, התסמינים קשורים כולם למערכת השתן. בעקבות ההגדלה של הערמונית, יכולים להיגרם אחד או יותר מהתסמינים הבאים, שמופיעים אצל גברים עם ערמונית מוגדלת. נהוג לחלק את התסמינים לשתי קטגוריות. האחת: תסמינים חסימתיים, הכוללים קושי במתן שתן, שתן איטי, שתן מקוטע ומגומגם, הרגשת צריבה ו/או לחץ בעת ההשתנה ותחושה של התרוקנות לא שלמה; והשנייה: תסמינים גירויים - תכיפות בהשתנה (רצים לשירותים "כל רגע" וקמים כמה פעמים בלילה לתת שתן) ודחיפות בהשתנה (קושי להתאפק).

מה צריך לעשות מי שמרגיש בתסמינים הללו?

גבר שמזדהה עם התיאורים הללו צריך לפנות לרופא מומחה לאורולוגיה לשם אבחון. התסמינים הללו אכן יכולים לנבוע מהגדלה שפירה של הערמונית, אבל עלולים גם להיות תוצאה של מחלות ומצבים רפואיים אחרים; לדוגמא: גידול ממאיר של הערמונית, היצרות בדרכי השתן, מחלת מין ועוד. גם דלקת בשתן ואבנים בדרכי השתן הם מצבים רפואיים הגורמים לתסמינים הנזכרים לעיל, אבל אם הם מאובחנים, יש להמשיך ולברר האם הם נגרמו מגידול שפיר של הערמונית. דלקת בשתן ואבנים במערכת השתן יכולים להיווצר בשל מגוון סיבות, אבל יכולים גם להעיד על הגדלה שפירה של בלוטת הערמונית שגרמה לכל ה"בלאגן".

אדם הסובל מהגדלה שפירה של בלוטת הערמונית יכול להישאר עם שאריות שתן במערכת השתן, בשל חוסר התרוקנות מספקת - ושאריות אלה מהוות מצע לשגשוג של חיידקים והתפתחות דלקות; ובנוסף, עלולות להתגבש שם אבנים בגדלים שונים.

בשל העובדה שהתסמינים יכולים להעיד על מגוון בעיות ומצבים רפואיים, מתחילים לבחון את האפשרויות השונות - ובודקים במה מדובר.

מה כוללות בדיקות האבחון?

בדיקת שתן לתרבית ובדיקת שתן כללית, כדי לבדוק האם קיימת דלקת בדרכי השתן. מצב זה עשוי להיות מסוכן אם הדלקת היא על רקע הגדלה שפירה של בלוטת הערמונית. מצב כזה לרוב יגרום דלקות שתן חוזרות ונשנות, שיצריכו טיפול אנטיביוטי חוזר ונשנה, שאיננו תורם לבריאות; כל אפיזודה כזו עשויה להתפתח לדלקת בכליות - מצב מסוכן ובלתי רצוי, הכרוך בטיפול מסיבי (אשפוז בבית חולים, מתן אנטיביוטיקה לווריד ועוד).

בדיקה נוספת שנעשית היא בדיקת דם, בה יזוהו סמנים של סרטן הערמונית. הבדיקה היא בדיקת סמן PSA.

בדיקה נוספת היא בדיקה רקטלית, על ידי אורולוג שיחדיר אצבע דרך פי הטבעת אל בלוטת הערמונית - וימשש אותה. זוהי בדיקה חיונית וחשובה, במסגרתה מתרשם הרופא ממצבה של הבלוטה - מגודלה, מהאלסטיות שלה (היעדר אלסטיות עלול להצביע על ממאירות), מנוכחות של תהליך דלקתי קשה או של אבצס.

במקרים מסוימים, מבוצע גם אולטרסאונד של מערכת השתן.

אם בבדיקות נשלל תהליך ממאיר ואותרה הגדלה של הערמונית, יסיקו שמדובר בגידול שפיר של הבלוטה -ויתאימו לנבדק טיפול מתאים.

מהו הטיפול בהגדלה שפירה של הערמונית?

ישנם טיפול תרופתי וטיפול כירורגי.

הטיפול התרופתי כולל שלוש קבוצות של תרופות.

הקבוצה האחת כוללת תכשירים המכונים "חוסמי אלפא", תכשירים אשר מטפלים בתסמינים הקשורים למערכת השתן - ומסייעים להקל על המטופל. התרופות מקבוצת חוסמי אלפא משפרות את זרם השתן, מרפות ומרחיבות את צינור השתן, באופן שמאפשר מעבר שתן בקלות - והתרוקנות יעילה יותר.

הקבוצה השנייה כוללת טיפולים הורמונליים.

הקבוצה השלישית כוללת טיפולים צמחיים הומאופתיים, שחלק מהמטופלים נהנים מהקלה עקב נטילתם.

הטיפול הכירורגי מוצע למי שאיננו מצליח להסתייע באף אחד מהטיפולים הנ"ל: מטופלים שלמרות השימוש בטיפולים, איכות חייהם לא השתפרה, או מטופלים הסובלים מתופעות הלוואי של הטיפול.

מעבר לכך, קיימים חמישה מצבים בהם ההמלצה על ניתוח היא חד משמעית.

האחד: כאשר יש מצב של אצירת שתן - המטופל לא מצליח להתרוקן וזקוק לקטטר לשם כך; השני: כאשר השתן דמי (מצב זה נובע מנימי הדם המצויים על הערמונית והחיכוך גורם להם לדמם; והדם נמהל בשתן); השלישי: כאשר המטופל סובל מדלקות שתן חוזרות ונשנות; הרביעי: כאשר נוצרות אבנים במערכת השתן; והחמישי: כאשר נגרמת הפרעה לתפקודי הכליות.

מה כולל הטיפול הכירורגי?

קיימים שני טיפולים ניתוחיים, להתמודדות עם מצב של ערמונית מוגדלת שפירה.

ניתוח אחד מכונה בפי העם "הניתוח הפתוח", למרות שהוא נעשה דרך חתך קטן. זהו ניתוח קונבנציונלי, שמבוצע שנים רבות - בהצלחה גדולה. במסגרת הניתוח, מבוצע חתך קטן, דרכו מוציאים את בלוטת הערמונית. ניתוח זה יעיל במיוחד - ופותר את המצב באופן מוחלט.

הניתוח השני הוא ניתוח המכונה ניתוח סגור. במהלך הניתוח, לא מבוצע חתך, אלא מבוצעת פעולה של מיגור בלוטת הערמונית באמצעים שונים. המנתח מחדיר אמצעי נבחר דרך השופכה - לכיוון הבלוטה ומכלה אותה. האמצעים ל"חיסולה" הבלוטה יכולים להיות לייזר (רגיל או ירוק) שממיס אותה, מכשיר אידוי שמאדה אותה, אנרגיית חשמל או חימום שממיסה אותה.

כיצד בוחרים בין הניתוחים?

לכל ניתוח יתרונות וחסרונות - שניהם יכולים להיעשות בהרדמה אזורית. ההחלמה מהניתוח הפתוח מעט יותר ארוכה והצורך בקטטר מעט יותר ארוך, אבל אין הבדל משמעותי בין שני הניתוחים. בשני הניתוחים, יש תופעות של החלמת פצע; כמו, למשל: כאב מקומי וצריבה בעת הטלת שתן ולעתים אף קשיים בהשתנה, עד להחלמה של האזור.

באופן עקרוני, המנתח והמטופל מחליטים על סוג הניתוח. כל מקרה נבחן לגופו - וחשוב לדעת שאין הרבה הבדל בין הניתוחים: שניהם יעילים - והכל תלוי במיומנות של המנתח. ניתן להגיד כי במרבית המקרים של ערמונית גדולה מאוד (מעל משקל של 100 גרם), רוב המנתחים יעדיפו "ללכת על בטוח" ולבחור בשיטה הפתוחה.

ד"ר אהרון מנס הוא אורולוג.

סייעה בהכנת הכתבה: נגוהה שפרלינג, כתבת zap doctors.

בואו לדבר על זה בפורום אורולוגיה.