גידול בבלוטת יותרת הכליה: אבחון וטיפול

בגופנו ישנן שתי בלוטות יותרת הכליה - אחת מעל כל כליה - והן מפרישות הורמונים חיוניים לתפקוד הגוף, כולל הורמונים המווסתים את לחץ הדם בגוף, חילוף החומרים, פיקוח על משק הסוכר והשומנים והורמוני המין.

גידול בבלוטת יותרת הכליה יכול להתבטא בייצור מוגבר של הורמונים שונים, בהתאם לסוג הגידול. רוב הגידולים המתפתחים בבלוטת יותרת הכליה הינם גידולים שפירים; בפחות מ- 5% מהמקרים - הגידול סרטני.

החדשות הטובות: למרות מיקומה החבוי של בלוטת יותרת הכליה, ניתן להסיר את הגידול בשיטה זעיר פולשנית, ללא פתיחת בטן.

מהי בלוטת יותרת הכליה?

יותרת הכליה (Adrenal) היא בלוטה קטנה, במשקל 5 גרם לכל היותר - וצורתה דומה לאות Y. בלוטת האדרנל ממוקמת על הקוטב העליון של כל כליה - והיא חולקת עם הכליה אספקת דם ורידית ועורקית. לבלוטת האדרנל יש קליפה (המהווה את המעטפת) וליבה - שתיהן מצופות בתאים המייצרים ומפרישים הורמונים.

קבוצת ההורמונים המוכרת יותר, המופרשת על ידי האדרנל, היא ההורמונים האדרנרגיים, הכוללת גם את האדרנלין והנוראדרנלין, האחראיים לוויסות לחץ הדם וקצב הלב.

האדרנלין מופרש לדם במהירות בכל מצב דחק (עקה). לכן, כאשר אתם נמצאים במצב סטרס או שחוויתם אירוע שגרם לבהלה - תחושו דופק מואץ.

קבוצה ההורמונים השנייה היא הגלוקוקורטיקואידים: הורמונים סטרואידליים, הנבנים על בסיס של מולקולת כולסטרול.

ההורמון העיקרי מביניהם הוא הקורטיזול, אשר משפיע בעיקר על חילוף החומרים בגוף, על משק השומן והסוכר בדם.
הקבוצה השלישית כוללת את ההורמונים

המינרלוקורטיקואידים. המשמעותי שבין ההורמונים האלה הינו האלדוסטרון, הורמון שפועל בעיקר על הכליות - ותפקידו בוויסות משק הנתרן בגופנו. בהשפעת הורמון זה, הגוף אוגר נתרן, שומר על לחץ דם ונפח תקין של נוזלים בכלי הדם.

בלוטות יותרת הכליה מפרישות גם מעט הורמונים אנדרוגנים - הן בנשים והן בגברים. אלה הם הורמוני מין - שתפקודם דומה לזה של ההורמון הזכרי טסטוסטרון.

מהם מאפייני הגידולים בבלוטת יותרת הכליה?

לא ידוע מהם הגורמים להתפתחות גידולים בבלוטת יותרת הכליה; עם זאת, ידוע שגידולים ממאירים מתגלים ברוב המקרים בגיל 50-70.

רוב הגידולים המתפתחים בבלוטת יותרת הכליה הינם גידולים שפירים (אדנומות); בפחות מ-5% מהמקרים הגידול סרטני. הגילוי של גידולים בבלוטת יותרת הכליה עשוי להתרחש באקראי, במסגרת בדיקת הדמיה או על רקע של הפרעה הורמונלית.

לעיתים קרובות, הגידול מתגלה באקראי: החולה איננו התלונן על תסמינים מיוחדים - ובמסגרת בדיקת הדמיה שבוצעה על רקע אחר, מתגלה ממצא באדרנל. בבדיקת ההדמיה מגלים גבשושית בבלוטת האדרנל וצורת הבלוטה נראית שונה. מכיוון שבלוטת יותרת הכליה היא בלוטה זעירה - כאשר מתפתח גידול, הוא מעוות את צורתה (כזכור: דומה לאות Y) -וברוב המקרים, צורתה תיראה דומה יותר לעיגול.

הדרך השנייה לגלות גידולים בבלוטת יותרת הכליה היא כאשר מופיעה הפרעה הורמונלית. קיים סוגים שונים של הפרעות הורמונליות, בהתאם לסוג הגידול ולהורמונים המיוצרים בעודף.

מהן ההפרעות ההורמונליות השכיחות - כתוצאה מגידול בבלוטת האדרנל?

תסמונת קושינג (Cushing Syndrome) - נגרמת מהפרשת יתר של הורמונים מקבוצת הגלקוקורטיקואידים (בעיקר קורטיזול). התסמינים השכיחים של תסמונת זו: עלייה מהירה במשקל, נטייה לפתח לחץ דם מוגבר, סוכרת, סימני מתיחה באזור הבטן.

להשמנה בעקבות העלייה במשקל יש מאפיין מיוחד ל"תסמונת קושינג": היא מתרכזת בעיקר בפלג הגוף העליון, כולל באזור העורף והשכמות - וגורמת למראה של "שחקן רוגבי". אם התסמונת מתרחשת אצל אישה, קל עוד יותר לזהות אותה, לפי השינוי במראה הגוף.

כאשר יש חשד להתפתחות התסמונת, המטופל יופנה לביצוע בדיקת רמת קורטיזול בדם -ואם יתברר כי הרמות גבוהות, הוא יופנה לבדיקת הדמיה של הבטן. כיום, מעדיפים לבצע MRI - שתוצאותיו מדויקות יותר.

תסמינים של התקף חרדה, מלווים בעלייה חדה בלחץ הדם, דופק מואץ וכאבי ראש: כאשר מטופל מגיע לבדיקה בעקבות תסמינים של סטרס, אם לחץ הדם גבוה במיוחד - ומדובר באדם צעיר, עולה החשד כי מדובר בגידול בליבה של בלוטת האדרנל, אשר מייצר ביתר את ההורמונים אדרנלין ונוראדרנלין.

תסמינים אלה אופייניים לגידול מסוג פאוכרומוציטומה בליבה של בלוטת יותרת הכליה.

במקרה כזה, ייבדקו רמות האדרנלין והנוראדרנלין - בדם או בשתן - ואם הרמות גבוהות, תבוצע בדיקת הדמיה.

סוג נדיר מאד של גידול בבלוטת יותרת הכליה, מייצר בעודף הורמונים אנדרוגנים, שגורמים לתסמינים המאפיינים צעירים בגיל ההתבגרות: שיעור יתר בפנים והופעת פצעונים. אצל גברים האבחון קשה יותר, אולם אצל אישה - גידול נדיר מסוג זה גורם לתסמינים בולטים מאד על עור הפנים.

במקרה כזה, תופנה האישה לבדיקת רמות של טסטוסטרון בדם - וכאשר הרמות גבוהות, נקבל אינדיקציה לגידול ביותרת הכליה והיא תישלח לבדיקת הדמיה.

מהם הפרמטרים הנבדקים, לאחר גילוי גוש בבלוטת יותרת הכליה, באופן אקראי?

נבדקים שלושה פרמטרים:

1. האם מתקיים שיבוש בפעילות ההורמונלית? אם כן - הבירור נעשה באמצעות בדיקות דם.

2. בדיקת מרקם הגוש ותכולת השומן: רוב הגידולים השפירים של האדרנל יכילו יותר רקמת שומן. בבדיקת C.T (ובעיקר ב-MRI) - נבחין במראה מאד מיוחד. לכן, ברוב המקרים ניתן לזהות כמעט בוודאות גידולים אלה.

3. גודל הגוש: גידול עד 3 ס"מ - ללא פעילות הורמונלית ועם תכולת שומן גבוהה - ברוב המקרים אין צורך לכרות, אלא לקיים מעקב באמצעות MRI, על מנת לוודא שהגידול איננו ממשיך לגדול; ומעקב באמצעות בדיקות דם, כדי להתחקות אחר כל הפרעה בפעילות ההורמונלית. גושים גדולים יותר, עם תכולת שומן נמוכה - בדרך כלל יופנו לטיפול ניתוחי.

באיזה מקרים יש צורך להסיר גידול בבלוטת יותרת הכליה?

גם כאשר הגידול שפיר - כאמור, בכ-95% מהמקרים - אם הגידול גורם להפרעה הורמונלית, חשוב לטפל בו, כדי שהחולה יפסיק לסבול מתסמינים הפוגמים מאד באיכות החיים (כדוגמת התסמינים שתוארו לעיל).

ברוב המקרים, גידולים בבלוטת יותרת הכליה מסוג פאוכרומוציטומה, המפרישים אדרנלין - הינם גידולים שפירים. רק במקרים בודדים, הגידול ממאיר - ויכול לשלוח גרורות (בדרך כלל אל בלוטות הלימפה הסמוכות ו/או אל הריאות).

סוג הגידולים המפרישים הורמוני מין זכריים, עלולים להיות ממאירים, בשכיחות גבוהה יותר.

כיצד מתקיים ניתוח להסרת גידול בבלוטת יותרת הכליה?

כריתה מלאה או חלקית

במקרים בהם יש צורך להסיר את הגידול, הטיפול המקובל הוא כריתת בלוטת יותרת הכליה.

ברוב המקרים, תבוצע כריתה מלאה של כל הבלוטה. רק אם הגידול ממוקם בקצה הבלוטה והבלוטה עצמה נקייה מתאים סרטניים, ניתן לבצע כריתה של הגידול ועוד שוליים נקיים מהבלוטה, על מנת לוודא שלא נותרו תאים סרטניים.

חשוב לציין כי כריתה של בלוטת האדרנל לא תפגע בהמשך הפעילות ההורמונלית בגוף, מאחר שיש בלוטת אדרנל נוספת בכליה השנייה. יחד עם זאת, ברוב המקרים, כאשר בלוטת יותרת המוח (היפופיזה) מזהה שאחת מבלוטות יותרת הכליה מייצרת הורמונים בעודף, היא תגרום להפחתה או לדיכוי של הפעילות ההורמונלית בבלוטה בכליה השנייה.

לכן, לאחר כריתת בלוטת יותרת הכליה בה התגלה גוש, ניתן לחולה טיפול הורמונלי תחליפי, על מנת לתמוך בגוף, עד אשר הבלוטה הנגדית תתאושש - ותתחיל להפריש הורמונים בעצמה.

הדרך הקצרה אל הבלוטה ה"נסתרת"

בצד הימני, נעוצה בלוטת האדרנל בין הכליה, בין הכבד והוריד הראשי התחתון של הגוף; ובצד השמאלי, היא חבויה בין הכליה לטחול - כך שמבחינה כירורגית, זהו אתגר גדול מאד להגיע אליה ולהסירה, ללא כל נזק לאיברים הסמוכים.

בעבר, בוצע ניתוח נרחב שכלל פתיחה של הבטן לכל הרוחב. כדי להגיע לבלוטה, הוסטו המעי הגס והכליה. עם כניסת הכירורגיה הלפרוסקופית, מבוצע הניתוח לכריתת בלוטת האדרנל בשיטה זעיר פולשנית, ללא פתיחת בטן. הציוד הניתוחי והמצלמה הזעירה מוכנסים אל חלל הבטן, דרך שלושה נקבים זעירים - והניתוח איננו כרוך בצלקת גדולה; זמן האשפוז התקצר ל-24-48 שעות בלבד.

בעשור האחרון, ניתן לבצע את הניתוח גם בגישה לפרוסקופית רטרופריטונאלית, כאשר המכשור הרפואי מוחדר ישירות אל החלל שמסביב לכליה, דרך המותן או דרך הגב.

גידולים ממאירים של בלוטת האדרנל הינם נדירים. בהתאם לסוג הגידול, ניתן לכרות את הגידול - ולהשלים בטיפול כימותרפי. פיזור גרורתי של גידולי האדרנל מופיע בעיקר בבלוטות לימפה ובריאות.

לסיכום: ברוב המקרים, גידולים בבלוטת יותרת הכליה (אדרנל) הם גידולים שפירים, אולם גם כאשר הגידול שפיר, בחלק מהמקרים יש צורך בכריתה מלאה של הבלוטה, כאשר מתקיימת הפרעה הורמונלית - ובעקבותיה מופיעים תסמינים שונים.

ניתוח לכריתת בלוטת יותרת הכליה נחשב מורכב, מבחינה כירורגית - והחידושים הטכנולוגיים אשר מאפשרים לבצע את הניתוח בשיטה לפרוסקופית רטרופריטונאלית, מקלים מאד להגיע אל הבלוטה, החבויה בין הכליות לאיברים הסמוכים. היתרונות עבור המנותח רבים: ניתוח ללא פתיחת בטן, ללא חתכים וצלקות בבטן, החלמה מהירה יותר ואשפוז קצר.

ד"ר רן כץ הוא מומחה באורולוגיה ולפרוסקופיה אורולוגית ואורואונקולוגיה, מנהל המחלקה האורולוגית בבית החולים "זיו" בצפת.

סייעה בהכנת הכתבה: שירלי שני, כתבת zap doctors.

בואו לדבר על זה בפורום יותרת המוח ויותרת הכליה.