אצבע קטועה: מדריך לשעת חירום

פגיעה באצבעות היא אירוע טראומתי, הפוגע באסתטיקה וביכולת לתפקד. לכן, כאשר יש פגיעה קשה באצבעות - צריך לנסות לשחזר אותן. בכך נעסוק במאמר זה.

מהו שחזור אצבע?

כשיש פגיעה קשה, המטרה היא קודם כל שתישאר אצבע; ובהמשך - גם שתהיה תחושה ותנועה לאותה אצבע. לכן, כשמדברים על שחזור אצבע או אצבעות, מתייחסים לתקופה המיידית (האקוטית), מיד בזמן התאונה; ולשיקום שניתן לעשות בשלב מאוחר יותר.
המטרה הראשונית, מיד עם הפגיעה, היא לדאוג שתישאר אצבע. צילום: שאטרסטוק

מה כולל שחזור מיידי?

המטרה הראשונית, מיד עם הפגיעה, היא לדאוג שתישאר אצבע; בהקשר זה, יש להתייחס לסוג הפגיעה.

שמירת האצבע שנקטעה: במקרים שבהם נכרתה האצבע והחתך הוא חתך "גיליוטינה" - חתך חלק ויפה, יש מקום לנסות להשתיל אותה אצבע שנקטעה - בצורה נקיה.

חשוב לזכור: מרגע הכריתה, יש 6 שעות בלבד בהן האצבע יכולה לשרוד איסכמיה (חוסר אספקת דם); לאחר 6 שעות - כבר יש נמק. לכן, צריך להגיע לביה"ח במהירות האפשרית. אפשר להאריך את טווח 6 השעות ל-18 שעות, על ידי שמירת האצבע הכרותה בקירור.

כמובן: הכוונה איננה "לזרוק" את האצבע למקפיא - אלא יש לארוז את האצבע בתוך פד גזה (אם יש), או בד כלשהו ולהכניס את האצבע העטופה בפד/ בד לתוך שקית ניילון. יש להניח את השקית שבתוכה האצבע בתוך קרח מהמקפיא - ולהגיע עם האצבע לביה"ח.

יצירת אצבע: במקרים שבהם האצבע התרסקה ולא ניתן להשתילה מחדש, יש לסגור את הפצע, כך שניתן יהיה לשקם או ליצור אצבע "יש מאין", בשלב מאוחר יותר.

כיצד ניתן לבצע שחזור אצבעות, תוך שימוש ברקמות אצבעות קיימות?

כדי שנוכל לשחזר את האצבע בהמשך, חשוב לדאוג בשלב הראשוני כי לאצבע הקיימת יהיה שלד יציב. לכן, אם יש שברים - צריך לטפל בהם ולקבע אותם. לא פחות חשוב מהשלד: יש לדאוג שיהיה כיסוי טוב של רקמה רכה מעל השלד.

כיצד ניתן לבצע שחזור רקמה רכה מהבטן?

כשאין רקמה רכה (למשל: לאחר כוויה קשה, שבעקבותיה לא נשארה בכלל רקמה באצבעות - אלא רק עצמות ופרקים) - ניתן כיום לנסות לשחזר את הרקמה הרכה. לא חייבים לכרות את האצבעות, כפי שהיו עושים עד לפני מספר שנים.

אחת השיטות לשחזור הרקמה היא באמצעות השתלת עור היד לתוך עור הבטן, המשמש למעשה מנוף להעברת רקמה רכה - מהבטן לעור. לאחר שלושה שבועות, יש צמיחה של כלי דם חדשים (ניאו-אנגיוגנזיס). לכן, לאחר שלושה שבועות עד חודש, העור שחובר לבטן בניתוח כבר מקבל אספקת דם חדשה מהאצבע - ולכן אפשר לנתק אותו מאספקת הדם שלו בבטן; והוא נשאר על היד.

אם העור עבה מידי, ניתן לקחת רק רקמת שומן שתכסה את העצמות החשופות, כך שהעור הבטני משמש למעשה מנוף להעברת שומן מהבטן לאצבעות.

כיצד ניתן לבצע שחזור לאחר כריתה מלאה של האגודל?

במקרים שבהם יש כריתה של האגודל, לרבות כל הקרן הראשונה (כולל עצם המסרק) - היד של אותו אדם נותרת עם 4 אצבעות, ללא אגודל. למעשה, היד כמעט איננה מתפקדת במצב כזה. האגודל ניצב מול שאר האצבעות ובלעדיו קשה לבצע תפיסה. במקרה של כריתת אצבעות, האצבע הראשונה שנרצה לשחזר היא האגודל.

לקיחת אצבע מהרגל: אחת משיטות השחזור היא לקיחת אצבע מהרגל והעברתה "Free Transfer" ליד. כלומר, ניתוק מלא של כלי הדם מהרגל וחיבורם לכלי הדם ביד בשיטות מיקרו-כירורגיות. עם זאת, קיימות בעיות גם בשיטה זו: ראשית, תמיד יש סכנה כלשהי לפגיעה בכלי הדם וחשש כי האצבע לא תיקלט. מעבר לכך, בשיטה זו אנחנו למעשה חותכים את העצבים ואת הגידים מהרגל - ומחברים אותם מחדש למה שנותר מהעצבים ביד. לכן, רק לאחר חודשים רבים ושיקום ארוך, מתפתחת תחושה כלשהי. כל זה מלווה כמובן בתהליך הצטלקות; התחושה לא תמיד חוזרת למצב תקין והתנועה לא תמיד טובה.

שימוש באצבע המורה: זוהי שיטה אפקטיבית, שבה משחזרים את האגודל ע"י העברת האצבע השנייה (האינדקס) - למלא את מקום האגודל.

בשיטה זו, כורתים את כל עצם המסרק של האצבע השנייה (על מנת שהאורך לא יהיה גדול מדי). הגליל המקורב משמש לעצם המסרק ושני הגלילים המורחקים נשארים כאגודל; כך, מתקבל אגודל שעומד מול שאר האצבעות - וניתן לתפוס באמצעותו.

היתרון הגדול בלקיחת האינדקס - והפיכתו לאגודל: אנחנו יכולים להעביר את אותה אצבע עם כלי הדם שלה, עם הגידים שלה ועם העצבים שלה - כך שלמעשה יש לנו "אינסטנט" אגודל מוכן. אין צורך לחתוך את העצבים: אנחנו מעבירים את האצבע ללא החיתוך וללא הצורך בחיבור מחדש. לכן, בסוף התהליך מקבלים יד עם אגודל ו-3 אצבעות: היד מוצלחת גם מבחינה אסתטית, גם מבחינה פונקציונלית וגם מבחינת התחושה המידית.
כאשר יש פגיעה קשה באצבעות - צריך לנסות לשחזר אותן. צילום: שאטרסטוק

כיצד ניתן לבצע שחזור של מספר אצבעות?

במקרים שבהם התבצעה כריתה של אגודל ואצבע (למשל: האגודל והאצבע השלישית) - אם ניקח את האינדקס ונעביר אותו לאגודל, אותו אדם יישאר רק עם אגודל ו-2 אצבעות. זו כבר מתחילה להיות בעיה. לכן, במקרה כזה, מעבירים את הגדם של אצבע הפגועה לאגודל - כך שהאזור התורם למעשה אינו מהווה בעיה.

במקרה כזה, לוקחים את החלק שנשאר מעצם המסרק של האצבע השלישית ואת החלק שנשאר מהגליל המקורב - ומעבירים אותם מעל עצם המסרק שנשארה. כך, ע"י החיבור של העצמות האלה, מקבלים אגודל ארוך ב-2-3 ס"מ ממה שהיה קודם; התוספת הזו מאפשרת לאותו אגודל להיות ארוך מספיק לתפיסה.

לסיכום: במקרה בו התרחשה פגיעה באצבע - יש לנסות לשחזר את האצבע הפגועה. במקרה שלא ניתן להשתיל חזרה את האצבע שנכרתה, ניתן לשחזר אותה בשלב מאוחר יותר מרקמות קיימות - ובכך להשיב ליד את הפונקציונליות והתחושה ולשפר את המראה האסתטי.

ד"ר ע. ינאי הוא מומחה לכירורגיה של היד, מתמחה בטיפול בתסמונות עצביות ועורך חוות דעת רפואיות לבית המשפט.

סייעה בהכנת הכתבה: יערית טרבלסי, כתבת Zap Doctors.