אינסולין לסוכרתיים מסוג 2?
על ההבדל בין שני סוגי הסוכרת, על אינסולין במצבי קיצון ועל חשיבות המעקב היומיומי וההחלטה האמיצה, זריקת עידוד
סוכרתיים מסוג 2 מתאפיינים בד"כ ביכולת לאזן את הסוכרת ללא צורך באינסולין. הטיפול התרופתי המקובל בשילוב עם דיאטה מתאימה ופעילות גופנית עשויים לספק איזון המניח את הדעת.
אבל אם אחת מהחוליות הללו חסרה, או שאין לסטות מנורמה קפדנית במיוחד באיזון הסוכרת, אין לשלול במצב שכזה את מזרק האינסולין כהשלמה וכאמצעי לשליטה מיידית ומבוקרת על רמות הסוכר. יש מצבים זמניים דוגמת הריון או כהכנה לניתוח שאז נדרשת רמת איזון כמעט מושלמת וללא פשרות. במצבים אלה האינסולין כתוספת או כאמצעי הבלעדי מהווה את הפתרון לאיזון.
אבל נניח שנבצר מסוכרתי לעסוק בפעילות גופנית או שההקפדה על הדיאטה אינה מושלמת. וביננו, איך ניתן להבטיח שלמות בנושאים אלה. הטיפול התרופתי מוגבל בהשפעתו וגם מינונו אינו ברור ומובחן באופן מושלם. כדורים ניתן לקחת כשלם או כחצי כדור. את ההבדל והתוצאה קשה לאבחן ובקיצור הרזולוציה אינה מספיקה אם רוצים תהליך שתוצאותיו מדידות ומבוקרות. האינסולין, כהשלמה, מאפשר אבחנות מדויקות בכמויות המוזרקות והתוצאות כמעט מיידיות.
אני אישית איני מבחין בין סוגי הסוכרת.
אין סוכרת קלה ואין סוכרת קשה, ומבחן הסוכרת נגזר מתוצאותיה העתידיות התלויות באיזון באורח די מובהק. ואין כל סיבה להניח שסוכרתי מסוג 2 יחשב לבטוח ומוגן יותר מסיבוכי הסוכרת כי הוא פחות סוכרתי היות ואינו מזריק אינסולין. המדד היחיד הנוטע תקווה לסוכרתי הוא איזון מיטבי וככל שניתן. ולצורך זה כל האמצעים כשרים, ומה שלא הולך עד לאינסולין, חייב להיעשות עם האינסולין. אין כל חלופה אחרת. זה הכלל. ועתה ליוצא מהכלל.
אבל יש לבחון את כל המכלול ואת ההתאמה לסוכרתי עצמו. מי שיש לו רתיעה מהזרקות או שעדיין חושש מאמונות ומעשיות עממיות שאם מתחילים בזריקות אז לא מפסיקים - צריך לבדוק אם ניתן להפיג חששות אלה. אבל יש גם גורמים נוספים שיש לתת עליהם את הדעת יחד עם הרופא. אם קיימת תנגודת לאינסולין, חייבים לבדוק את האפקטיביות של האינסולין.
לעיתים אין לסוכרתי בעיה עם האינסולין ובאופן לא מפתיע ניתן למצוא בדמו ריכוזי אינסולין גבוהים דווקא. הקושי הוא עם ניצולו ויעילותו של האינסולין, ולאו דווקא עם המחסור באינסולין.
נושא המשקל הוא משתנה חשוב שיש להביאו בחשבון. סביר להניח שהאינסולין יניב תוספת במשקל, שכן יחול שיפור במטבוליזם הסוכר . לכן למי שסובל ממשקל יתר יש לקבוע סף שבד בבד עם השימוש באינסולין ועליית המשקל, במידה ותתרחש, הרי שיש מקום לשקול הפסקה בהזרקת האינסולין ולמנוע בכך את המשך ההתרחבות בירכיים ובכרס והעלייה במשקל.
אבל לידיעתי והערכתי, מי שמסתובב לאורך זמן בערכי סוכר גבוהים, ואפילו הוא שמן או שמנה וגם זה פגע לא קטן בעצמו, ההרגשה הכללית היא רעה, היום והלילה מלווים בכאבי ראש, העיניים מלוחלחות והראייה עכורה, יש תחושה מתמדת של עייפות או חולשה, כבדות, השינה רעה וכמובן חוסר שביעות רצון עקב הדיאטה והטיפול שאינם מניבים כל תוצאה. במצב כזה, אפילו אם הרופא יאמר שקיימת תנגודת לאינסולין, יש לדעתי לחולל שינוי ולהתחיל במהומת המפנה, ולשוב לחוות ערכי סוכר נורמליים לשם שינוי ולנסות ולשלוט בצורה אפקטיבית ברמות הסוכר.
ולמרות שחששות הרופא לעלייה במשקל יתממשו בחלקם, כדאי ורצוי לדעתי למצוא פשרה ולהשתמש גם באינסולין אפילו באופן קבוע בשגרת היום כחלק רובסטי ותקיף באיזון והנחתת רמות הסוכר מטה. לדעתי שינוי שכזה הוא ראשיתו של תפנית משמעותית הרבה יותר, שבסופו, תתפלאו לדעת, אפילו ניתן לרדת במשקל. תמיד דימיתי שינוי להגבהת גדור לרחבת השוער במשחק הכדורגל. זאת הזדמנות למהומה ולתזזית שתמיד ימצא בה הראש שינגח את הכדור לרשת.
הסוכרת היא מחלה שגורלה נתון בידי הסוכרתי ולא בידי הרופא. הרופא מספק לנו את המפתחות והדלק, אבל ההגה עצמו נתון בידינו בלבד. וכמו כל דבר בחיים, זה שיקול של קח ותן, וכל אחד עם המקח והממכר שלו. להישאר לאורך זמן עם ערכי סוכר גבוהים אינו רצוי בשום מצב כולל זה חל ללא רחמים והנחות גם על הסוכרתיים מסוג 2 .
והשאלה היא מהי החלופה האפשרית והרצויה במצב הדברים הנתון. למרות שהיא נראית לכאורה כאחרונה לראויות מבין כל האפשרויות, דווקא האינסולין הוא המעניין, היעיל ומהמטיב להניב תוצאות ללא פשרות. הוא ניתן להבחנה
ולפתע אתה חש שמשהו מתנועע, דברים ניעורו, הסוכר יכיר עתה אדון תקיף שאינו מבטל את זמנו. הוא האינסולין הוא מחוללו של השינוי הממשי, ולפיכך הוא גם המומלץ למי שמעז ומוכן. 
