ההיפו, משבש האיזון.
ההיפו כשהוא מתרחש, וזה קורה לכל אחד, מותיר את רישומיו במהומה של בילבול ושיבוש האיזון.
ההיפו שכל סוכרתי שאינו חובבן מטיב להכירו, הינו אחד ממשבשי האיזון הגרועים שישנם, הרבה יותר ממחטף שבגניבה של ממתק אסור או פעילות גופנית מאומצת יתר על המידה. דומני שסוכרתיים רבים יראים את השפעתו הקשה וחומקים להם אל ערכי סוכר גבוהים יתר על המידה, וגם המטפלים והרופאים ממעטים בהשפעתו ההרסנית.
תחילתו בד"כ עמומה ומהולה בבלבול, כזה לא ברור כגנב הממתין להזדמנות. לאיטם מתנחלים להם תחושות של חולשה ומצב רוח קודר, סממנים נוספים העשויים להיות שונים בעוצמתם של רעד, הזעה, דפיקות לב, סחרחורת, כעס, רגליים רפות והרגשת עילפון. יש מקרים קשים יותר של אובדן ההכרה וצורך דחוף בעזרה רפואית מיידית. אלה כולם תחושות ואירועים לא נעימים לחלוטין שכוח פיזי או רצון אימתני לא יוכלו להם. אין זה הזמן למנטרות או לאמונות. הגוף זועק לפחמימות והמוח רעב וכמה לדלק כדי להפעיל את מערכות הגוף. למרות כל אלה תמיד תמיד קיים החשש המהול בחוסר ודאות - אולי זה משהו אחר, האם זהו שוב ההיפו ?
יש גם כאלה אצלם לא מתעוררים הסממנים המקדימים את ההיפו. סוכרתיים כאלה מבצעים תפנית מהירה ומסוכנת ממצב של תחושה נורמטיבית אל ערכי סוכר נמוכים מאד, והם צפויים למצבים של הכרה מעורפלת ללא כל התראה. אני זוכר סוכרתית אחת שסיפרה לי כיצד מתבטא אצלה ההיפו במצב של "נפילת הראש" ואובדן ההכרה, כך בפשטות. מי שזה טבעו צריך להיזהר בנהיגה או בכל פעילות מוטורית שאסור להיות בה חסר הכרה דוגמת שחייה, וצריך שמי שמצוי בקרבתו ידע כיצד לנהוג במתן העזרה הנכונה.
את ההיפו ניתן להרגיע וליישב במאכל מיידי של פחמימות, ורצוי ממתק המכיל סוכר זמין שהשפעתו המהירה הטובה למצב זה. מדידת סוכר מאששת את נוכוחותו של ההיפו. עתה ניתן לעבור את ההיפו ולהרגע.
אבל להיפו ישנם השפעות נפשיות שיש לתת עליהן את הדעת. קשה להיוותר אופטימי וחייכן כאשר חווים היפו מספר פעמים ביום. במצבים כאלה מתעוררים החששות מפני התרחשות ההיפו, ולכך יש השפעה על השקט הנפשי החיוני כל כך לאיזון הסוכרת.
ההיפו אינו אחיד אצל כל אחד מהסוכרתיים. בהתאם לרמת הסוכר עימה הוא מסתובב, כך גם תחושת ההיפו תחילתה בערכי סוכר שונים. מי שמסתובב בערכי סוכר גבוהים יחסית עשוי להיקלע להיפו בערכי סוכר הגבוהים אף הם. מי שמאוזן בערכי סוכר הקרובים לנורמה, יחוש בהיפו בערכי סוכר נמוכים יותר, וכמובן שההיפו עשוי אז להיות אגרסיבי יותר.
אבל ההיפו יכול גם לשנות את פניו עם הזמן. המוח הגוזל כמחצית מכמות הפחמימות שבדם חש את ריכוז הסוכר בדם ובמידה שזו מספקת הרי שהכל מתפקד כשורה ואנו חשים "בטוב". אם מתרחשת הצרות בכלי הדם הקטנים נוצר מחסור בפחמימות, והלב כמשאבה בעלת ספיקה קבועה בד"כ לא יכולה להגיב בהגברת קצב הדם למוח, דם הנושא מטען רענן של פחמימות. במצב זה רעבון המוח לפחמימות יכול לבוא על סיפוקו רק בהעלאת ריכוז הפחמימות בדם באותם תנאי ספיקה קבועה, והמשמעות לכך היא ערכי סוכר גבוהים יותר בדם. כך יוצא מכך שרמת סוכר גבוהה יותר גורמת לנו להרגיש "טוב יותר", וזהו מפלט שסוכרתיים עשויים להמלט אליו. זאת מלכודת בה הרצון להרגיש בטוב גורר איזון גרוע של הסוכרת.
תופעה נוספת המתרחשת במצב זה היא שסף ההיפו עולה, היות ועתה אנו זקוקים לריכוז סוכר גבוה יותר לתפקוד תקין של המוח. אי לכך נחוש בהיפו בערכי סוכר גבוהים יותר מאלה שחשנו בהם בעבר.
אבל להיפו ישנם כאמור גם הבטים נפשיים. מצב של איזון הסוכרת דורש איזון נפשי, תחושת שליטה, הכרה עצמית ומודעות פנימית נרחבת. היפואים תכופים מידי יש בידם לשבש את הרצון והאמונה בעצמך וביכולתך להגיע לשיווי משקל הגיוני בין אורח החיים האישי לבין הכורח להשגיח, להעריך מזון ופעילות גופנית, לשלב תרופות ואינסולין וכך הלאה. זאת מטלה שאינה פשוטה ותופעת ההיפו הינה בפרוש מקעקעת את היכולת לכך.
האם זהו מבוך שאין לו תקנה ? מחקרים אחרונים הוכיחו בצורה חותכת על מתאם בין מידת האיזון הנכון של סוכר הדם לבין מניעת סיבוכי הסוכרת. אבל אליה וקוץ בה, שכן ככל שהאיזון מושלם יותר כך גם אנו קרובים לסף ההיפו. בערכי סוכר הקרובים לנורמה, כל שינוי דרסטי, פעילות גופנית נמרצת יתר על המידה, טעות קלה במינון האינסולין או בכמויות המזון - כל אלה סופם אם כן בהיפו. אז מה ניטל עלינו לעשות - לא להתנועע, לא לחיות ?
אסור לוותר על האיזון, ואיש איש וסגנונו, איש איש ואורח חייו. סוכרת הינה מחלה חסרת פשרות עם מי שמניח לה כרצונה. אבל אסור להגיע למצב של שיבוש האון והיכולית הנפשית, כי בלעדיהם חבל על המאמץ. זהו ריחוף עדין סביב ההיפו, לגעת ולא להיות בו. יש לקחת סיכונים ולנסות התקלויות קלות. אין מה לפחד ואין לחיות בפחד. אין להחביא את הסוכרת ולעשות ממנו סוד כמוס. אין בכך בושה וודאי שגם לא שמץ של אשמה. סוכרתי חייב לנבות להיות מאוזן, ואף אחד לא עושה טובה לאף אחד. איסורים ומשטר קשוח מידי, הגיון חריף מידי ורצון להבין את הכל ומייד הוא מתכון ללחץ נפשי ולכשלון. פרפקציוניזם רהוט הוא אויבו של האיזון, ומחקרים בנושא מאששים זאת.
דרך נכונה היא לשנות את מינוי האינסולין ולעבור למספר מרובה יותר של זריקות אלא שבמינונים מופחתים. זריקות "קלות"יותר גורמות גם להיפואים קלים יותר. מעבר למשאבה עשוי גם להקל על תדירות ההיפוהים כמו גם על עוצמתם, ורצוי להיוועץ עם מי שמשתמש במשאבה ולשמוע מניסיונו בנושא. רק לא לתת לסוכרת פורקן ודרור להתפרע.
היות וההיפו הוא משבש הנפש, איני מוצא פסול בעידודה באמצעות מתנות והקלות המרחיבים דעתו של אדם ומורידים ממתח האיסור המתמיד. למי שזה מתאים, יש עידוד רב הכוסית יין משובבת או בסיגר של שעת לילה שקטה מתובלים במחשבות של נחת ושלווה. ניתן לשקוע במדיטציה או בהרפייה נעימה, לחזור לספרים הישנים והטובים, לשורר בין הקלידים את פעפועי הנשמה, ואפילו לחטוא בדבר מאכל, נסתרים מעין צופיה וקפדנית, ולהתענג על המתוק. אבל אין לשכוח, חטאת ושלחת את ידך אל האסור - יש צורך בזריקה לאיזון כדי להחזיר את הסדר על כנו.
כי כדי להתמודד עם ההיפו, יש גם צורך בחיזוק הנפש וליטוף הנשמה.
