הרדיקאלים החופשיים והסוכרת.

חוקרים ומדענים רבים מדווחים לאחרונה שנוכחותם של "רדיקליים חופשיים" (Free Radicals) ) בגופנו, הם הסיבה הישירה לעליה בתחלואה במספר רב של מחלות ותופעות בגוף.
לאחרונה התברר, שבמקביל לתהליכים החיוביים של בניית ויצירת החלבונים, האנזימים וההורמונים השומרים על בריאותנו, קיימים גם תהליכים הפוכים , במגמה שלילית, של הרס הקיים ופגיעה בבריאות. בדרך כלל התהליך הדו סיטרי הזה נמצא ב"שוי משקל דינמי" כלומר- אין שוויון בין שני הכיוונים, והכוון הכללי העיקרי הוא חיובי. אולם בכל הגוף מפוזרות מולקולות הרדיקלים החופשיות הקטנות, המשמשות למעשה מטעני חבלה קטנים ומוסווים, אשר בכל הזדמנות - מופעלים ופוגעים בתאי גופנו . רדיקלים חופשיים אלו - גורמים לנו להיות חולים במחלות שונות ומשונות, גורמות לגופנו להזדקן ובסופו של דבר - הן ממיתות אותנו.

כל אטום או מולקולה (כמה אטומים ביחד), בנויים מגרעין המוקף באלקטרונים. אלקטרונים אלו מקיפים את הגרעין זוגות זוגות. כאשר האלקטרונים מאבדים בן זוג אחד - כל אטום ואטום עם אלקטרון בודד ללא בן זוגו הופך לאטום "פעיל", והמולקולה הופכת לבלתי יציבה. זאת בניגוד לאטומים עם האלקטרונים בזוגות, הנותנים יציבות למולקולה ועושים אותה עמידה יותר. האלקטרון החופשי - הופך להיות לרדיקל חופשי אנרגטי יותר, שהוא "תוקפני" או "אקטיבי" בלתי יציב, הפוגע בסביבתו. על מנת להיפטר מעודף האנרגיה שרכש, הוא מתנגש באטומים יציבים בסביבתו, ו"גונב" מהם את האלקטרון שלהם. בכך הוא גורם לשנויים באטומים או במולקולות בהם התנגש, והופך אותם עצמם לאי יציבות ול"רדיקלים חופשיים". בכך עלולה להווצר תגובת שרשרת שבה מיליוני מולקולות יעברו שנויים בלתי הפיכים תוך חלקיקי שניות. אם המולקולות שהותקפו על ידי הרדיקלים החופשיים הם חומצות גרעין כ DNA, הקובעים את התכונות הגנטיות שלנו, או חלבונים או אנזימים, עלול להתפתח נזק קשה המתבטא בהפרעה תפקודית, או מחלה הקשורה לתפקוד התקין של המולקולות בהם פגע הרדיקל החופשי. כך שבכל רגע ורגע מתקיים מאבק לחיים ולמות בין מיליוני רדיקלים חופשיים המסתובבים בגוף ומחפשים דרך להרוס את התאים ולשנות את החומר הגנטי שלנו, לבין תאי הגוף המנסים להישמר מהפגיעות הללו. עד היום הוגדרו למעלה מ 60 מחלות שהרדיקלים החופשים תורמים להופעתן והתפתחותן . בין מחלות אלו יש להזכיר בראש ובראשונה את הסוכרת מסוג 2, תהליכי הטרשת (אתרו סקלרוזיס), הזדקנות מוקדמת, כתמי גיל בעור, מחלות לב וכלי דם, מחלות פרקים רוימטואידיות אלצהיימר, אסטמה, עכירות העדשה בעין, אבדן זיכרון, פרקינסון ועוד רבות אחרות.

הפחתת החשיפה של תאי גופנו לרדיקלים החופשיים, וכן הגברת ייצור המוצרים המהווים "אנטיאוקסידנטים" יש בהן כדי להגן עלינו מהתפתחות המחלות ושאר מרעין בישין אותם גורמים הרדיקלים החופשיים.
היות ותהליך של לקיחת אלקטרון מאטום אחר מוגדר מבחינה כימית כ"חמצון" (ללא קשר אם יש חמצן או לא), נקראים הרדיקלים החופשיים "מחמצנים - (אוקסידנטים), ועל מנת לטפל בהם אנו זקוקים לחומרים "אנטיאוקסידנטים".
תהליכי החמצון על ידי החמצן עצמו בגוף הם תהליכים חיוניים - החמצן והחמצון של הרקמות על ידו, הם המפתח לחיים. לעומת זאת , הרדיקלים החופשיים וה"חמצון" בהם - גורמים למוות! גם מולקולות אטומי החמצן יכולות להפוך בעצמן לרדיקלים חופשיים מסוכנים ביותר. כך שהחמצן - "סם החיים" , הופך עם שינוי צורתו לרדיקל חופשי ל"סם המוות".
הרדיקלים החופשיים בגוף נוצרים בתוכנו במהלך תהליכים מטבוליים פנימיים, או יכולים להיכנס לגוף ממקורות חיצוניים - מהמזון, המים או הסביבה. המקורות מהסביבה יכולים להיות חשיפה לקרינה מייננת, ( בתעשייה, חשיפה מוגזמת לשמש וקרינה קוסמית, או חשיפה להקרנות רנטגן בכמות גדולה). באוויר שאנו נושמים עלולים להיות ריכוזי אוזון גבוהים. האוזון הוא מולקולה פעילה של שלושה אטומי חמצן החסרים אלקטרון אחד (החמצן אותו אנו נושמים 2 O, הוא מולקולה של 2 אטומי חמצן עם מעטפת אלקטרונים תקינה). חשיפה למתכות כבדות במים או במזון ככספית (בדגים), קדמיום או עופרת, נשימת אוויר המכיל זיהום בתרכובות ניטרוזו (חנקן חמצני) בעיקר מפליטת גזים של מכוניות ומפעלי תעשייה, עישון סיגריות פעיל (או סביל), אלכוהול, שומנים בלתי רווים במזון ועוד.
למזלנו - הטבע מעמיד לרשותנו מערכת הגנה בפני הרדיקלים החופשיים האוקסידנטים - את החומרים "נוגדי החמצון" או האנטיאוקסידנטים. האנטי אוקסידנטים פועלים בכמה דרכים: הם יכולים לשלול את מטען האנרגיה העודף של הרדיקל ולבטל את היותו רדיקל פעיל, או להפריע בשרשרת תהליך החמצון ולמזער על ידי כך את הנזק שהרדיקל החופשי עלול לגרום בתאי ורקמות הגוף.

גופנו מייצר מספר אנזימים (סופראוקסיד מוטז , קטלז, וגלוטתיון פראוקסידז) , אשר מנטרלים חלק גדול מהרדיקלים החופשים. קיימים תכשירים להוספת והעשרת תכולת האנזימים הללו, אך הם אינם נספגים בגוף במידה מספקת. מאידך, נתן לספק לגוף את "אבני הבניין" הדרושים לו לשם בניה מואצת של האנזימים הללו. מינרלים כמנגן, אבץ ונחושת (בכמויות זעירות) מסייעים לבניית הסופראוקסיד מוטז, ומתן סלניום יש בו כדי להגביר את ייצור הגלוטתיון פראוקסידז.
חומרים אחרים אשר הוכיחו את יעילותם בהפרעה לתהליך שרשרת החמצון הם ויטמין C , ויטמין E , ביתא - קרוטן, ליקופן, הויטמינים מקבוצת 2-3-6 B, וברפואה הטבעונית - תמציות גרעיני ענבים, כורכומין , גינקו ועוד.

הוסקולופתיה הסוכרתית - שהיא השם הכולל לסך השנויים בכלי הדם הגדולים והקטנים, המקדימים את פגיעת הסוכרת במערכות הגוף השונות, קשורה בעליות רמות הגלוקוז ובנזקים המתפתחים בתאים המצפים את החלק הפנימי של כלי הדם העורקיים - תאי האנדותל. תאים אלה מצפים את החלק הפנימי של כלי הדם כמו אריחים חלקים באמבטיה. השלב הראשוני לתהליכי הפגיעה הסוכרתית בכלי הדם, מתבטא בעליה בייצור של רדיקלים חופשיים והעלאת כמותם בתוך תאי האנדותל הללו. הרדיקלים החופשיים פוגעים בהם, ודפנות כלי הדם מתחילות להשתנות מבחינה תפקודית, דבר המהווה את תחילת השינוי הוסקולופתי הסוכרתי. מחקרים הראו שעל ידי טפול המביא להפחתת רמות הרדיקלים החופשיים (האוקסידנטים) והשבתם לרמה התקינה - מעוכב תהליך הפגיעה בכלי הדם בסוכרתים.

עבודות רבות הראו שעל ידי טיפול בתכשירים אנטיאוקסידנטים, ניתן לדחות את את הופעת תהליכי הטרשת והוסקולופתיה בסוכרתים. ירידה משמעותית (של 77% ) נצפתה בהתקפי לב בנשים, לאחר שטופלו באנטיאוקסידט אלפא -טוכופרול (ויטמין E) . רבים הם הממליצים לתת לסוכרתי או לחולה וסקולרי בסיכון טיפול באנטיאוקסידנטים באופן קבוע . במרפאתי ברמב"ם, אני נוהג מזה כעשרים שנה להמליץ לכל סוכרתי מגיל 40 ומעלה לקחת באופן קבוע אנטיאוקסידנט. אנו ממליצים על ויטמין E בצורתו הטבעית או הסינתטית, ובכמויות גבוהות. מומחים אחרים ממליצים על אנטיאוקסידנטים דומים או אחרים.

ויטמין E -(טוכופרול), בכמות יומית של 400-600 מ"ג ליום, מגיל 40 ולכל החיים. ויטמין E הוא אנטיאוקסידנט חזק, המגן על ממברנות התאים מפגיעות הרדיקלים החופשיים. בנוסף הוא נותן מטריית הגנה כנגד פגיעתם הרעה של הרדיקלים החופשים בכולסטרול הרע (LDL). חמצון ה - HDL על ידי הרדיקלים החופשיים מעלה את הסיכון למחלות לב ואוטמי שריר הלב. קיימים תכשירים של ויטמין E טבעיים, וכן בצורה סינטטית (אביטול). הויטמין הטבעי יותר פוטנטי, בכ- 30 , כך שאם לוקחים ממנו ביחידות של מ"ג - 67 מ"ג של ויטמין ממקור טבעי, שווים בעצמתם ל100 מ"ג של הויטמין הסינטטי (אביטול).
התכשיר זול יחסית, וניתן להשיגו בכל קופות החולים ללא הגבלה. אין כל חשש ממתן ויטמין E בכמויות גדולות. ויטמין E נמצא בגרעיני חיטה וגרעיני דגנים, בזרעים (פיצוחים), בצהוב של ביצה וירקות עלים. אולם על מנת לקבל את המינון התרופתי היומי של ויטמין E - יש לקחתו בטבליות מדי יום ביומו.

ויטמין C : (חומצה אסקורבית) הוא חומר חומצי, הגורם להחמצת השתן. לדבר זה יש חשיבות בטפול מונע בנשים סוכרתיות עם זיהומים בדרכי השתן, כי החמצתו על ידי החומצה האסקורבית מפחיתה את נטיית החיידקים לצמוח בשתן המתוק. מאידך, החמצה של השתן גורמת לשקיעת אבני כליות, בפרט כאלו הבנויות מחומצת השתן, ואבנים בכליות הן לא בדיוק הדבר שהסוכרתיים משתוקקים אליו. אנו גם חיים בארץ חמה, וממעטים לשתות, מתייבשים מהר, ובסוכרת זהו פקטור שתורם גם הוא לשקיעת "חול" ולהיווצרות אבנים בדרכי השתן.
ויטמין C בפעולתו החזקה כאנטי אוקסידנט - מגן על ה LDL מפגיעה חימצונית על ידי הרדיקלים החופשיים. רק כאשר הכולסטרול הרע LDL מתחמצן, נפתחת הדרך להתפתחות הנזק הוסקולרי ולהתקף לב. מכאן שויטמין C נותן גם הוא מטריית הגנה מפי התקפי לב, במיוחד באוכלוסייה הנמצאת בסיכון דוגמת הסוכרתיים.
ויטמין C נמצא כמגן בפני הופעת והתקדמות קטרקט בעדשת העין, בחלק מהמטופלים. יעילותו בהקלת סימפטומים של שפעת והצטננות ידועה זה מכבר.
בטבע נמצא ויטמין C בברוקולי, פלפל אדום, פרי הדר, קיווי, פטרוזיליה ובתות שדה.

ביתא-קרוטן : ביתא קרוטן בטבע הוא ממקור צמחי, ונמצא בירקות צהובים או בירקות ירוקים כהים. הגוף יכול להפכו לויטמין A (קרוטן). הביתא קרוטן פועל כאנטי אוקסידנט חזק גם הוא. בבדיקות שנעשו במטופלים בביתא קרוטן, נמצאה ירידה בולטת בפעילות האוקסידטיבית של הדם, והפחתה בחמצון ה LDL. למשפחת האנטיאוקסידנטים הקשורים בקרוטן יש להזכיר את הלויקופן, הנותן את הצבע האדום לעגבניות, ואת הלוטאין. בניגוד לביתא קרוטן, חומרים אלו אינם הופכים משמעותית לויטמין A .
רוב התכשירים של ביתא קרוטן הם כיום סינטתים. מבחינת האפקט האנטיאוקסידנטי אין הבדל משמעותי בין הביתא קרוטן הסינטטי (שמכיל מולקולה אחת) לבין הטבעי (שבנוי מצמד מולקולות). מאידך, יש תיאורים כאילו אחד מסוגי הביתא קרוטן הסינתטי גרם לנטייה מוגברת לסרטן הריאות במעשנים.

לאור כל זאת, מובן וברור שחשוב ביותר לסייע לגוף במלחמתו נגד הרדיקלים החופשים, מטעני החבלה הזעירים המסתובבים בכל מקום ומנסים לחבל ולקלקל, להזקין ולהרוס. על ידי לקיחת אנטיאוקסידנט בכמויות גבוהות מדי יום ביומו, אנו מסייעים לגופנו במלחמתו זו. יש להיזהר מכל מיני תרכובות ותערובות הצצות חדשות לבקרים. בארה"ב למשל, נמכר מוצר "בעוצמה משולשת" כי הוא מכיל תערובת של שלושת התכשירים שציינו, עם או בלי "תוספת" רכיב/ים "אורגני/ים" ל"הגברת" העוצמה של התכשיר המורכב. גם לתכשירים של מולטי ויטמינים שונים המכילים תערובת "מאוזנת", מוסיפים היצרנים אנטיאוקסידנטים, על מנת לשפר ו"לתגבר" את פעילותם.
השורה התחתונה מכל האמור לעיל - אם אתה מעל גיל 40 או את מעל גיל 45 , ואתם מאוזנים יפה, ללא עדות להפרעה וסקולופתית כל שהיא, עצתי לכם - התחילו בהקדם לקחת אנטיאוקסידנט, רצוי ויטמין E , מידי יום ביומו לבריאותכם. אם אתם סוכרתיים מתחת לגיל הנ"ל, וקיימת עדות לפגיעה כלשהי, ולו מינימלית בכלי הדם הקטנים או הגדולים - אל תחכו למשבר שנות הארבעים, אלא החלו מיד בלקיחת טיפול קבוע באנטיאוקסידנט, ותסייעו לעצמכם להתמודד עם התהפוכות שהרדיקלים החופשיים (שפעילותם עולה בסוכרת), מעוללים לכם ולגופכם בכל יום ויום שחולף.