ניתוחי מעקפים בחתך מזערי

ניתוח מעקפים נעשה, כשאר עורק בלב מוצר או נחסם כליל, עקב הצטברות משקעים שומניים הנקראים רובד (Plaque).

החסימה מפריעה לזרימת הדם ללב ועלולה להביא לאוטם ולנזק לשריר הלב.
במהלך ניתוח מעקפים משתיל המנתח עורק או וריד בריא כדי לנתב את אספקת הדם מעבר החסימה. את כלי הדם האלה מחברים לעורקי הלב החסומים והם משמשים כצינורות מוליכים או כמעברים לזרם הדם. לרוב ישתמש הרופא בעורק ה"רדיאלי" המוצא מהזרוע, או בווריד המוצא מהרגל, בנוסף לעורקים המוצאים מבית החזה.

הן העורק הרדיאלי והן הוריד הנם כלי דם בלתי חיונים, כלומר קיימים כלי דם אחרים, אשר משלימים את אספקת הדם החסרה כתוצאה מהוצאתם.

בעבר, הוצאת הוריד או העורק חייבה ביצוע חתך ארוך אחד או חתכים מרובים, לאורך כל הרגל, מהמפשעה ועד הקרסול או בזרוע, מכף היד עד המרפק. שיטה זו מלווה בכאב וסבל לחולה, החלמה ארוכה יחסית ופוטנציאל גדול יותר לסיבוכים באזור החתך, ששיעורם מגיע על פי הספרות הרפואית עד ל-24%.

מנותחים רבים מעידים שהחתכים שבוצעו בשיטות המסורתיות של הוצאת כלי הדם, גרמו להם סבל רב יותר מהחתך בבית החזה, שבוצע לצורך חשיפת הלב לניתוח. סיבוכים בפצע וריפוי איטי של החתכים, האריכו את תקופת ההחלמה, והאטו חזרתם לפעילויות הרגילות.

במהלך ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים המנתח מוציא תוך שימוש באנדוסקופ ובמכשירים כירורגיים וידאוסקופיים מיוחדים, קטע של הוריד או העורק באורך הדרוש לו. האנדוסקופ מאפשר למנתח לראות את הניתוח על מרקע טלוויזיה בחדר הניתוח. תמונת החלק הפנימי של הרגל או היד, פותחת בפני המנתח נתיב ברור שבו הוא יכול להתקדם בעת חיתוך כלי הדם והוצאתו.

לאחר מכן ישתמש המנתח בכלי הדם, כ"מעקף" או "שתל" על מנת לחדש את זרימת הדם לעורק הכלילי, תוך עקיפת מקום החסימה. בתום ניתוח המעקפים תופרים את החתכים הקטנים שבוצעו ברגל או בזרוע, ומכסים אותם בתחבושת מגינה.

יותר מ-70% מהחולים העוברים ניתוח מעקפים כיום עשויים להתאים להוצאה אנדוסקופית של כלי דם.

יתרונות הניתוח האנדוסקופי לחולים הנם ברורים וכוללים החלמה נוחה ומהירה יותר, תוצאות קוסמטיות עדיפות וסיכויים קטנים יותר לסיבוכים בפצע, לעומת הניתוח הפתוח המסורתי.


בואו לדבר על כך בפורום ניתוחי לב וחזה