לב שבור

מחלות לב הן סיבת המוות המובילה בישראל הן עבור נשים והן עבור גברים. על אף הדעה הרווחת, כאילו מחלת לב היא בעיקר מחלה של גברים, הרי למעשה מספר מקרי המוות ממחלות לב בנשים מידי שנה מתקרב למספר מקרי המוות ממחלות לב בגברים. בשנת 1995, כמעט שליש מכלל מקרי המוות של נשים בכלל, וקרוב ל-40% מכלל מקרי המוות של נשים מעל גיל 65, יוחסו למחלות לב. מעל 60% ממקרי המוות הללו נגרמו ממחלת לב איסכמית. על פי הערכה, כ-30,000 נשים מאושפזות מדי שנה בשל מחלות לב.

בממוצע, נשים מפתחות מחלות לב כ-10 שנים מאוחר יותר מאשר גברים; תסמיני המחלה בנשים שונים מאלה המופיעים בגברים, והסיכוי לסבול גם ממחלות אחרות גדול יותר בנשים מאשר בגברים. כפי שנצפה גם בארצות אחרות, שיעורי התמותה בעקבות אוטם חריף בשריר הלב ובעקבות ניתוח מעקפים (coronary bypass surgery) גבוהים יותר בקרב נשים, בהשוואה לגברים. בין הגורמים שהוזכרו כהסבר להבדלים בתמותה: גילן המבוגר יותר של נשים החולות מאשר הגברים החולים; מידות הגוף הקטנות יותר של נשים, ומכאן שעורקיהן צרים יותר; כמו כן, נוכחותן של מחלות נוספות שכיחה יותר בקרב נשים, וחומרתן של המחלות הללו רבה יותר.

הסבר אפשרי נוסף לכך שהפרוגנוזה של נשים עם מחלת לב פחות טובה מזו של גברים הוא, שהטיפול בנשים עם מחלת לב עלול להדחות, ולכן תוצאותיו פחות טובות. מעט ידוע על הנעשה בתחום זה בישראל, אך ממחקרים שנעשו במספר ארצות אחרות הועלתה האפשרות כי תתכן הטיה מסוימת לרעת נשים, בכל הנוגע לאבחון, הפנייה וטיפול במחלת לב כלילית. דווח כי נשים עוברות בדיקות וטיפולים פולשניים ולא פולשניים למחלות לב, פחות מאשר גברים, במיוחד כשמדובר בהערכה של כאבים בחזה. עדיין לא ברור באיזו מידה ניתן לייחס את הפרוגנוזה הפחות טובה של נשים עם מחלות לב לסוג אחר של פתולוגיה בנשים, ובאיזו מידה ניתן לייחס זאת לרמת המודעות ולהרגלי פנייה לעזרה בקרב הנשים עצמן, ו/או ליחסם של הרופאים ושל הממסד הרפואי בכלל כלפי נשים ותסמיני המחלה אצלן.

מספר מקרי המוות ממחלות לב בנשים, מדי שנה, משתווה כמעט למספר מקרי המוות ממחלות לב בגברים.

שיעור האשפוז עקב מחלות לב גבוהים יותר בקרב גברים מאשר בקרב נשים, בכל קבוצות הגיל.

שיעור ההיארעות של אוטם חריף בשריר הלב גבוה פי 3 אצל גברים לעומת נשים, בגילאי 25-74.

בשנת 1995, 43% מכלל מקרי המוות בקרב נשים בנות 75 ומעלה אירעו כתוצאה ממחלות לב.

שיעורי התמותה ממחלות לב, המתוקננים לגיל, גבוהים בקרב נשים ערביות לעומת נשים יהודיות.

שיעורי התמותה ממחלות לב בקרב נשים דומים בישראל ובארה"ב.

יחס שיעורי התמותה גברים/נשים, ממחלת לב איסכמית, קטן יותר בישראל מאשר בארצות מערב אירופה.

שיעורי הקטלניות של אוטם חריף בשריר הלב גבוהים יותר בקרב נשים מאשר אצל גברים.

שיעורי ההישרדות, לאורך זמן, לאחר אוטם חריף בשריר הלב נמוכים בקרב נשים מאשר בקרב גברים.

גורמי סיכון הידועים והעיקריים למחלת לב כלילית בקרב נשים ובגברים הם: יתר לחץ דם, רמות גבוהות של LDL כולסטרול, רמות נמוכות של HDL כולסטרול, עודף משקל, סוכרת, עישון והעדר פעילות גופנית. בנוסף לכך, מספר גורמים פסיכו-סוציאליים והתנהגותיים כרוכים בסיכון מוגבר למחלת לב כלילית בקרב נשים, לרבות אישיות, דפוסי התנהגות ומתח נפשי נמצאו קשורים בהימצאות גבוה יותר של מחלת לב כלילית בנשים.

לאור העובדה שמרבית גורמי הסיכון למחלת לב כלילית, קשורים במידה רבה, בהתנהגות - דבר שאפשר פוטנציאלית לשנותו - הדגישו מרבית המומחים בתחום זה את חשיבות המניעה כנושא שיש להעניק לו קדימות גבוהה בטיפול הרפואי הבסיסי הניתן לנשים. שינויים באורח החיים (למשל: הפסקת עישון, אימוץ דפוסי אכילה בריאים, עיסוק בפעילות גופנית מתונה ושמירה על לחץ דם ורמות כולסטרול מאוזנות) עשויים לסייע בהפחתת התחלואה במחלת לב כלילית, ובשיפור הבריאות הכללית. מרבית המחקרים בנושא כללו רק גברים, אך באותם מחקרים שבהם השתתפו גם נשים נמצא, שהשפעתם של שינויים אלה באורך החיים על נשים אינה נופלת מהשפעתם על גברים.

לכתבות נוספות בנושא - ראו באתר לה-בריאות

בואו לדבר על זה בפורום ניתוח לב וחזה, ובפורום קרדיולוגיה. כמו כן, לחצו על פורום קרדיולוגיה ובפרט קרדיולוגיה התערבותית, והקליקו על פורום קרדיולוגיה בשיתוף בית-חולים אסותא