יש עשן בלי אש

הסכנות הטמונות בעישון ידועות ורבות. עישון סיגריות הינו הגורם הראשון במעלה לתמותה במדינות המפותחות, יותר מכל גורם סביבתי או התנהגותי אחר. אז איך זה, שרוב המדינות, כולל מדינת ישראל, האוכפות בצורה נחושה כל כך חשיפה לחומרים בני סיכון, המובילים להרעלה עצמית כמו סמים, אינן נלחמות בעוצמה מספקת בעישון? ניתן למצוא תשובות רבות לשאלה, אך הנה תשובה אחת, מפתיעה ומטרידה:

"העישון מהווה את אחד המרכיבים לבקרת האוכלוסייה, על כן, הפחתה משמעותית בשיעור המעשנים עלולה להביא לפשיטת רגל של קרנות הפנסיה ו"עומס בלתי נסבל" על מערכת הבריאות כולה, עקב מספר גבוה יותר של קשישים, שיזדקקו לאשפוז בגלל זיקנה".

דברים קשים אלו נכתבו ע"י פרופ' ברוך מודן, מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר, במאמר מערכת של עיתון הרפואה, משנת 1996. למרות כל זאת, שכיחות המעשנים במדינות המפותחות נעה סביב 25%. במדינת ישראל, על פי דו"ח משרד הבריאות, כ-28% מהאוכלוסייה עדיין מעשנים!

השפעת העישון על התמותה הינה משמעותית ביותר. תוחלת החיים אצל המעשנים הינה קצרה באופן משמעותי בהשוואה ללא מעשנים. קיצור תוחלת החיים אצל המעשנים עולה עם השנים בהשוואה ללא מעשנים. בעוד שבשנות ה-50 של המאה הקודמת ההבדל בתוחלת החיים היה 5 שנים, הרי כיום ההבדל גדל ל-8 עד 10 שנים, בקרב נשים וגברים כאחד. הסיבה לעליה בהבדל זה הינה הארכת תוחלת החיים אצל הלא מעשנים.

מהנתונים בספרות עולה, כי הסכנות לתמותה ממחלות הקשורות לעישון, היא בעיקר אצל אלה המתחילים לעשן באופן סדיר בגיל צעיר, בשנות העשרה. כמחצית מבני הנוער, שמתחילים לעשן בגיל צעיר ובאופן קבוע, יחלו לבסוף במחלות הקשורות לעישון. כרבע בגיל מבוגר וכרבע בגיל הביניים, בין הגילאים 35-69.

לא פחות חשובה היא העובדה, שאלו שנפטרים ממחלות הקשורות לעישון אינם חייבים להיות מעשנים כבדים במיוחד (כשתי חפיסות סיגריות ליום ויותר), אלא מספיק שמעשנים בממוצע חפיסת סיגריות ליום, החל מגיל צעיר ובאופן קבוע.

רוב המעשנים מתמכרים לניקוטין תוך תקופה קצרה של מספר שבועות עד חודשים. הסיכון הבריאותי למעשן נובע לא רק מההתמכרות לניקוטין, אלא מהעובדה שהמעשן שואף אלפי כימיקלים מסרטנים ואחרים, הנוצרים משריפה לא שלמה של הטבק תוך כדי עישון.

בעבר, הפחתת רמת הניקוטין בסיגריה נחשבה לכאורה לסיגריה בטוחה יותר. אולם, היום אנו יודעים, שסיגריות מופחתות ניקוטין, הקרויות "לייט", הינן לא פחות קטלניות מסיגריות בעלות שיעורים גבוהים של ניקוטין. המעשנים סיגריות "לייט" מפצים עצמם על החסך בניקוטין בעישון סיגריות מרובות יותר ו/או שאיפות רבות יותר, או עמוקות יותר ולזמן ארוך יותר, כדי לקבל את רמת הניקוטין הדרושה להם.

עישון ומחלות סרטן: הוכח קשר ודאי בין עישון וסרטן הריאה, הלוע, הפה, הושט ושלפוחית השתן. קשר וודאי משמעותו סיכון לתחלואה, המוגבר פי שלושה ומעלה באוכלוסיית המעשנים, בהשוואה ללא מעשנים ונמצא ביחס ישיר לעוצמת וכמות העישון.

80%-90% מסרטן הריאה והגרון (לריוקס) בקרב גברים ונשים מיוחס לעישון. בספרות קיימת הערכה, שעישון פסיבי גורם לרבע ממקרי סרטן הריאה בלא מעשנים. מחקרים נוספים הראו קשר אפשרי, לא וודאי, בין עישון וסרטן הלבלב, הקיבה, הכליה וסרטן הרחם.

עישון ומחלה חסימתית כרונית בדרכי הנשימה: 85%-90% ממקרי מחלה חסימתית כרונית בדרכי הנשימה- ברונכיטיס כרונית ונפחת הריאה (אימפיזמה), הינה תוצאה של עישון. 15% עד 20% מהמעשנים חפיסת סיגריות אחת ו-25% מאילו המעשנים 2 חפיסות סיגריות ליום ויותר, יפתחו מחלה זו. בקבוצת חולים זו בפרט, אולם גם אצל מעשנים ללא מחלה חסימתית כרונית בדרכי הנשימה, קיימת שכיחות רבה יותר של דלקות ריאה, הגורמות לעיתים לתמותה מוקדמת.

עישון ומחלות לב: מחלת כלי דם טרשתית הגורמת לשכיחות רבה יותר של מחלת לב כלילית ואוטם לבבי, אירועים מוחיים (CVA CEREBRAL VASCULAR ACCIDENT), ומחלות כלי דם פריפריות בעיקר ברגליים.

עישון והריון: אצל נשים בהריון המעשנות קיימת שכיחות רבה יותר של לידה מוקדמת ולידת תינוק בעל משקל נמוך.

עישון ואסטמה בילדים: קיימת עליה בשכיחות התקפי אסטמה וחומרתם בילדים אסמטיים, שאחד מהוריהם מעשן.

עישון ותפקוד מיני: קיימת פגיעה בתפקוד המיני אצל מעשנים.

עישון סביל (PASSIVE SMOKING): קיימת עליה בשכיחות סרטן הריאה ומחלת לב כלילית בבני זוג של מעשנים, פי 2 עד 3 בהשוואה ללא מעשנים. הסיכון עולה ככל שזמן החשיפה ועוצמתו (מספר הסיגריות ליום) גדלים.

אין ספק שהפסקת העישון מועילה בכל גיל. התועלת העיקרית בהפסקת העישון היא בעיקר, בהורדת אחוז התמותה מסרטן הריאה ומחלת לב כלילית, כמו גם בשיפור איכות החיים בקרב חולים במחלה חסימתית כרונית בדרכי הנשימה.

באופן ודאי, ששכיחות סרטן הריאה במעשן לשעבר יורדת עם השנים. הסבירות שמעשן לשעבר יפתח סרטן ריאה, כעבור כ-10 עד 12 שנה מהפסקת העישון, דומה לזה שלא עישן מעולם. במקביל, ידוע שהפסקת העישון מורידה את שיעור התפתחות אוטם בשריר הלב והתמותה ממנו. אצל מעשן לשעבר, פוחת הסיכון לתחלואה ממחלת לב כלילית בכ-50% בשנה הראשונה להפסקת העישון וכעבור שנתיים רמת הסיכון חוזרת לרמה של אלה שלא עישנו. התועלת בהפסקת העישון בולטת יותר בגיל צעיר. בקרב מעשנים המפתחים מחלה חסימתית כרונית בדרכי הנשימה, קיימת ירידה בשעורי הזרימה השנתיים בדרכי הנשימה, תפקודי הנשימה, ברמה הגבוהה עד פי שתיים מאלו שאינם מעשנים. זאת אחת הסיבות העיקריות להתפתחות קוצר נשימה ואי ספיקה נשימתית בחולים אלו. אם יפסיקו לעשן, הירידה בשעורי הזרימה תחזור לרמה הנורמלית, כמו באלו שלא עישנו כבר בשנה הראשונה להפסקת העישון.

הכותב הינו סגן מנהל הקריה הרפואית רמב"ם ומנהל רפואי של המכון לבדיקות תקופתיות ברמב"ם, לשעבר מנהל מכון ריאות ברמב"ם.

בואו לדבר על זה בפורום גמילה מעישון.