מעכבים את הסוכרת
אוכלים פחות שומן, זזים כל יום חצי שעה ומפחיתים את הסיכוי לחלות בסוכרת
סוכרת מטיפוס 2 הופכת להיות מחלה נפוצה במדינות מפותחות (כששה אחוזים מהאוכלוסיה הבוגרת). הקשר בין עודף משקל וחוסר תנועה ובין סוכרת היה ידוע כבר מזה מאות שנים אך רק לאחרונה נבחנה בקפידה השפעת שינוי הרגלי החיים על הופעת הסוכרת. במחקר שתואר בגיליון מאי 2001 של עיתון ניו אינגלנד לרפואה הראו חוקרים מפינלנד כי שינוי הרגלי חיים אכן דוחה את הופעת מחלת הסוכרת בקבוצת סיכון.
מעל חמש מאות ניבדקים שהיו כולם בעלי עודף משקל ובעלי עמידות לסוכר פגומה, חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות. קבוצה אחת קיבלה הוראות כלליות על שינוי הרגלים המומלץ למצבם ואילו הקבוצה האחרת טופלה במעקב צמוד לעידוד השמירה על תזונה מתאימה ועל הקפדה על פעילות גופנית קבועה. המטרות שהוצבו בפני המשתתפים היו הרזיה (חמישה אחוז או יותר), ירידה בצריכת שומן בתזונה (פחות משלושים אחוז מהקלוריות הנצרכות), עליה באכילת סיבים תזונתיים (לפחות 15 גרם לכל אלף קלוריות) והתעמלות (לפחות 30 דקות כל יום).
למרות שהירידה במשקל בקבוצת המעקב הצמוד היתה קטנה מהרצוי (רק 4.2 ק"ג בממוצע) סיכויי משתתפיה לחלות בסוכרת היו קטנים ב 58 אחוזים מסיכויי קבוצת הבקורת.
בשתי הקבוצות היו סיכויי, העומדים במטרות שינוי הרגלי החיים, קטנים יותר לחלות בסוכרת בהשוואה למשתתפים שלא עמדו במטרות.
באוכלוסיה כזו שאינה מטופלת, הופעת סוכרת היא בהיקף של אחוז עד עשרה אחוזים בשנה.
מה תורם יותר לעיכוב הסוכרת, שינוי התזונה או התנועה? כמו גם מה ההשלכות ארוכות הטווח (מעל עשר שנים) על המשתתפים? עדיין לא ברור, כדי לענות על שאלות אלה דרושים מחקרים נוספים.