מהי רפואה היפרברית (תא לחץ)?

בתודעת חלק מציבור הרופאים ורוב הציבור הרחב, עדיין הטיפול בתא הלחץ קשור בעיקר בתאונות צלילה בהן הוא מהווה את המכשיר הטיפולי העיקרי. כיום, השימוש המודרני הנפוץ והמקובל בתא הלחץ הוא דווקא ברובו במצבים רפואיים אחרים שאינם קשורים כלל לצלילה.

לדוגמא, חולי סוכרת עם פצעים קשיי ריפוי על רקע הפרעות בזרימת דם לגפיים, נמקים בעצמות, פצעים קשיי ריפוי לאחר הקרנות, הרעלות שונות, פגיעות מעיכה בגפיים ועוד מצבים רבים אחרים שחלק גדול מהם עדיין בשלבי מחקר.
חמישה עשר מצבים רפואיים - הוריות טיפול בתא לחץ אושרו על ידי משרד הבריאות והוכנסו לסל השירותים על פי חוק הבריאות הממלכתי משנת 1994. אחת מהוריות טיפול אלה הם הפצעים קשיי הריפוי בהם נעסוק בכתבה זו. פצע קשה ריפוי הוא פצע שאינו מגיב לטיפולים הרגילים לאחר כחודשיים שלושה.

השימוש בתא הלחץ כמכשיר רפואי ברפואה הכללית הולך וגובר ככול שהניסיון הקליני מצטבר ויותר עבודות מדעיות מבוקרות המשלימות ניסיון זה מתפרסמות בעיתונות המקצועית.
בארה"ב, למשל, פעלו ב 1977 רק 37 תאי לחץ, ואילו כיום מספרם עולה על 700 . בחלק ממרכזים אלה פועלות גם מרפאות לריפוי פצע בהם הטיפול בחולים הוא הטיפול המשולב כלומר, תא הלחץ משמש כטיפול תומך המשולב עם הטיפולים הרפואיים האחרים.

בארץ, עד שנת 1996 פעלו תאי הלחץ של המכון לרפואה ימית של חיל הים גם לטובת חולים כרונים שנזקקו לטיפול זה, כיום תאי הלחץ של חיל הים בחיפה מקבלים מקרים דחופים בלבד. בית החולים רמב''ם אחראי על תא הלחץ הגדול החדש הנמצא יחד עם המרפאה לריפוי הפצע בבית החולים אלישע.
בבית החולים אסף הרופא שבצריפין פועל תא לחץ גדול חדש וגם בו מרפאה לריפוי פצע. חולים כרונים הנזקקים לטיפול והם מאזור נתניה וצפונה מופנים לתא לחץ של בית החולים רמב''ם ומאזור נתניה ודרומה מופנים לתא הלחץ שבבית החולים אסף הרופא המקבל גם מקרים דחופים. באילת, בבית החולים יוספטל, פועל תא לחץ גדול בעיקר לטובת נפגעי צלילה וגם טיפולים במצבים הרפואיים שאינם קשורים בצלילה.

תא הלחץ הוא למעשה מכשיר רפואי בעזרתו ניתן לתת את החמצן כתרופה במינונים גדולים ביותר אליהם ניתן להגיע אך ורק בנשימת 100% חמצן בתנאים המיוחדים הנמצאים בתוך תא הלחץ.

הטיפול בחמצן בלחץ גבוה (Hyperbaric Oxygen Therapy) מתייחס אך ורק למצב בו החולה כולו נמצא בתא הלחץ והוא נושם חמצן בלחץ סביבתי העולה על הלחץ האטמוספירי. האוויר אותו אנו נושמים בחיי היום יום מורכב מכ 80% חנקן וכ 20% חמצן. אצל אדם בריא די בריכוז זה כדי לספק את החמצן הדרוש לפעילות המטבולית בתאי הרקמות השונות. החמצן נקלט מהאוויר בריאות ע"י ההמוגלובין שבכדוריות הדם האדומות ונישא עם הדם לנימי הדם הקטנים שם מוסר אותו לתאי הגוף ברקמות.
רשת נימי דם צפופה מבטיחה שכל תא ותא יקבל את מנת החמצן הדרושה לקיומו. עם קליטת החמצן בריאות ההמוגלובין שבדם רווי בקרוב ל 100% חמצן. ריכוז וכמות החמצן בכל אתר בגוף תלויה בראש וראשונה בכמות החמצן המסופקת והמגיעה לדם, בכמות הדם הזורמת ברקמה ובמרחק מנימי הדם. החמצן מסופק לכל תא ותא ע"י פעפוע (דיפוזיה) דרך קירות נימי הדם. ברור שככל שנתרחק מכלי הדם, וככל שנקטין את הזרימה, כך תקטן כמות החמצן המגיעה לתא המרוחק או המבודד.

אצל האדם הבריא, רשת כלי הדם מבטיחה אספקת חמצן נאותה ומספקת אולם השינויים בכלי הדם הנגרמים למשל עקב סוכרת מקטינים את כמות החמצן המגיעה לתאים. פגיעה זו כוללת הן הפחתה במספר כלי הדם ברקמה, והן הקטנת קוטר הכלים אשר נסתמים בחלקם והמעבר דרכם מוצר, דבר הגורם להפרעה לזרימת הדם עקב כך. התוצאה היא מצב כרוני של חוסר אספקת דם וחמצן לרקמות והפרעה קשה בתפקוד התאים. מצב פתולוגי זה מהווה סיבה עיקרית בהתהוות פצעים קשיי ריפוי.
תהליך נטרול זיהום וריפוי פצע דורש חמצן בכמות גדולה. החמצן חיוני לתפקוד כדוריות הדם הלבנות המשמידות חיידקים ולתהליך בניית רקמה חדשה במקום זו שניזוקה. חוסר החמצן אינו מאפשר קיום תהליכי ריפוי אלו, ומכאן ברור מדוע למשל חולי סוכרת כה רגישים לזיהומים ומדוע תהליך ריפוי הפצעים אצלם לקוי.