דמנציה ואלצהיימר: אמת ומיתוס

מחלת אלצהיימר ומחלות דמנציה הן מחלות ניווניות, חשוכות מרפא, הפוגעות במוח ומתבטאות בהתדרדרות קוגניטיבית ותפקודית מתקדמת ובלתי הפיכה. למרות שהמחלה מוכרת וידועה, לא מעט מיתוסים נקשרו אליה - הן בהקשר למניעה והן בנוגע לטיפול ושיפור איכות חיי החולים. במאמר זה נסקור: מה אמת ומה מיתוס שגוי?

אם אפתור תשבצים ואקרא הרבה - אדחה את הסיכוי שלי לחלות

נכון - כל סוג של פעילות מנטלית, בגיל צעיר או מבוגר, מחזקת את רזרבות המוח. אנו יודעים שהשכלה היא גורם מגן בפני התפתחות מחלת אלצהיימר. יש על כך מחקרים רבים, שנעשו במספר מדינות בעולם, המוכיחים כי אנשים עם השכלה נמוכה חולים בדמנציה מסוג מחלת אלצהיימר (AD) מוקדם יותר.

אם אתרגל עם חולה אלצהיימר פתרון למשחקי סודוקו, זיכרון או הרכבת פאזלים - אשמר את היכולות הקוגניטיביות שלו

נכון חלקית - אמנם, בתחום הסודוקו או הפאזלים, אפשר לשפר מאוד את היכולות ולהפוך ל-Champion. השאלה עד כמה עיסוק כזה ישפר את היכולות הכלליות הקוגניטיביות, כגון: זיכרון, שפה ותפקודים ביצועיים. יש לא מעט מחקרים חדשים, המראים כי יש צורך בתרגילים יותר מסובכים, בהם משתמשים במספר תפקודים קוגניטיביים יחד ובו זמנית, על מנת לשפר את הקוגניציה.

למשל, משחקי מחשב או לימוד נגינה על כלי מוזיקלי, או לימוד שפה זרה. לפיכך, ככל שלומדים יותר בתחומים שונים, בונים רזרבה קוגניטיבית גדולה יותר בקרב אנשים ללא הפרעה קוגניטיבית. בשלבי דמנציה, תרגול ועיסוק קוגניטיבי עוזרים לשמר רזרבה קיימת ולהאט קצב החמרה.

אלצהיימר היא מחלה סופנית והחולים מתים ממנה

לא מדויק - תוחלת החיים הממוצעת של חולי אלצהיימר ודמנציה נעה בין 8 ל-12 שנים לאחר האבחון וכמובן תלויה גם בגיל בו נעשתה האבחנה, אבל החולה לא מת כי המוח "נמס", אלא כי הוא הופך בסופה של הדרך לחולה סיעודי החשוף לזיהומים. בדרך כלל המוות הוא כתוצאה מסיבוכים של זיהום: דלקת ריאות, דלקת בשתן או פצע לחץ. למעשה, טיפול סיעודי טוב מאפשר להאריך חיים הרבה מאוד שנים והמחלה עצמה איננה "הורגת" את החולה. אבל מצב זה מעלה שאלה פילוסופית: כמה שווים חיים ללא קוגניציה?

אין דרך להקל על החולה

לא נכון - קיימות דרכים רבות להקל על השינויים בחיי החולה הדמנטי, גם על ידי טיפולים תרופתיים וגם על ידי שיטות לא פרמקולוגיות. אי שקט והפרעות התנהגותיות נובעים פעמים רבות מחוסר יכולת של החולה להבין את מה שאומרים לו, או חוסר יכולת שלו להביע את עצמו, בשל הפרעה בשפה.

תופעה זו גורמת למצבי חרדה ואף דיכאון. בשלבים יותר מתקדמים של המחלה מופיעות תופעות פסיכוטיות ממש: מחשבות שווא, בעיקר נגד בן הזוג או המטפל, לפעמים הזיות ראיה ולעיתים גם הפרעות בשמיעה או רגישות יתר למגע. כל התופעות הנפשיות הללו אופייניות לשלב הביניים ולשלב המתקדם של המחלה - ויש להן מענה תרופתי יעיל. בנוסף, יש ללמד את בני המשפחה לשנות את התנהגותם ולעבור "הסתגלות" לאופי החדש של החולה. בני המשפחה צריכים לפשט את סגנון הדיבור למשפטים קצרים וברורים, לנסות לתקשר בשפה רגשית, לשמור על סדר יום ומיקום קבוע לחפציו האישיים של הלוקה במחלת אלצהיימר, תמיד להשאיר אור בשעות הערב או הלילה בחדר החולה, לאבזר את האמבטיה לפי צרכיו ובמקרה הצורך להיעזר במטפל.

אלצהיימר זו מחלה של קשישים

נכון - ברוב המקרים, הגיל הממוצע לאבחון המחלה הוא 65 ושיעור התחלואה עולה עם הגיל. אולם, בשנים האחרונות אנו עדים גם לחולים צעירים יותר. מקרים אלה עדיין מועטים, והם מהווים פחות מ-10% מהמקרים. לרוב, במקרים אלה מדובר במחלה גנטית תורשתית. לכן מומלץ לאנשים שיש להם קרובי משפחה בדרגה ראשונה החולים באלצהיימר ובדמנציה, להשתמש באסטרטגיות מניעה, כדוגמת פעילות גופנית, דיאטה ים תיכונית, פעילות מנטלית מוגברת, איזון לחץ דם, סוכרת ויתר שומנים בדם, אם הם סובלים ממצבים אלה.

אם חליתי, סופי נחרץ, אין מה לעשות - ואין טיפולים

לא מדויק - בתקופה האחרונה, אנו עדים לדיווחים בחו"ל על פריצות דרך בטיפול, אבל ממצאים אלה נמצאים בשלב מחקר ראשוני. אבל גם כיום יש טיפולים המאפשרים לעכב את הידרדרות המחלה ולטפל בתסמינים האופייניים לה. ישנם טיפולים חדשים המאושרים לשימוש ומאפשרים טיפול יעיל יותר ועם פחות תופעות לוואי. בשלב הראשון של המחלה, יקבל החולה תכשירים ממשפחת מעכבי האנזים אצטילכולין אסטראז. מדובר בתרופות קיימות וזמינות בסל התרופות לחולי אלצהיימר, כגון ריבסטיגמין, דונפזיל וגלנטמין. מקובל גם לשלב בטיפול תרופה נוספת, הפועלת על אנזים אחר של המוח, ממנטין. כמו כן, יש תרופה הנמצאת בתהליכי אישור מתקדמים בישראל, בשם צרבונין, שהיא פורמולה ייחודית ופוטנטית, המבוססת על מיצוי צמחי של הצמח גינקו בילובה.

תרופה זו מאפשרת טיפול גם בחולי דמנציה וסקולרית וגם בחולי דמנציה משולבת (עם מאפיינים של מחלת אלצהיימר ודמנציה וסקולרית). זוהי גם תרופה יעילה לטיפול בתופעות הפסיכיאטריות הנובעות מהמחלה.

במקביל לטיפול התרופתי, אנו ממליצים לשלב טיפולי פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק, כחלק מהטיפול הכולל במחלה - ולעודד עיסוק בפעילות במוטוריקה עדינה שהוכחה כמעכבת את המחלה.

הירידה בתפקוד של החולה היא בגלל השבץ שעבר - וזה לא קשור לדמנציה

נכון חלקית - חלק מהחולים שעוברים שבץ מוחי מפתחים לאחר השבץ ירידה קוגניטיבית, אשר נראית דומה מאוד, מבחינת התסמינים, לדמנציה ניוונית כמו מחלת אלצהיימר. שבץ יכול לגרום לשיתוק מוטורי בלבד או להפרעות תחושתיות או הפרעות קואורדינציה, אך גם לפגיעה בשפה או בדיבור ולירידה קוגניטיבית, תלוי במיקום האוטם או הדמם שהתרחש.

למעשה, הסימפטומים של דמנציה וסקולרית דומים, אבל מנגנון היווצרות המחלה שונה: פגיעה בכלי דם של המוח, הגורמת לאוטם או אוטמים, בדמנציה וסקולרית; ופגיעה ניוונית הדרגתית, במחלת אלצהיימר. לדמנציה וסקולרית יש הופעה חריפה יותר מדמנציה ניוונית והיא מתדרדרת - אחרי כל שבץ נוסף. לכן טיפול מניעתי לשבץ חשוב ביותר במחלה זו. אין היום תרופה רשומה בספר התרופות ולא בסל התרופות, כדי להאט את קצב התקדמות הדמנציה הווסקולרית. תכשירים מקבוצת חוסמי אצטילכולין אסטראז אינם רשומים להתוויה זו.

כל זקן מתמודד בסופו של דבר עם דמנציה

לא מדויק - אנו יודעים שגורם הסיכון מספר 1 להתפתחות דמנציה הוא הגיל. אבל לא כל ירידה בזיכרון מהווה דמנציה. ככל שאנו מזדקנים, מתרחשים במוח תהליכים אשר גורמים להאטה פסיכו-מוטורית, המובילה לשכיחת מילים, בהן משתמשים לעיתים רחוקות, או שמות של אנשים. אבל אבחון קליני של דמנציה נשען על דרגת השכחה ובעיקר על הרמה התפקודית. כאשר האדם ממשיך לתפקד בחיי היומיום באופן עצמאי - מבחינת קבלת ההחלטות - הוא לא דמנטי.

לירידה בזיכרון יש גורמים גנטיים וגורמים סביבתיים. מחקרים שנעשו בקרב קשישים בריאים, מבחינה מנטלית, מראים כי רוב חייהם הם היו אנשים פעילים מבחינה פיזית ומנטלית (השכלה היא גורם הגנתי), לא הפריזו באכילה וחיו חיים שלווים ולרוב מספקים. את הגנטיקה שלנו לא ניתן לשנות; את הסביבה ואת דרך החיים שלנו - כן ניתן לשנות.

ד"ר ורוניקה וכפוב היא נוירולוגית.

בואו לדבר על זה בפורום אלצהיימר.