פרקינסון: טיפולים חדשניים

אחוז אחד עד שני אחוז מהאוכלוסייה סובלים ממחלת הפרקינסון. רוב הטיפולים במחלת הפרקינסון מתמקדים בשיפור התסמינים ואין כיום כל טיפול שיכול להאט את התפתחות המחלה, לשנות את מהלכה או לרפא את החולה. עם זאת, מחקרים רבים המתקיימים ברחבי העולם - ונמצאים בשלבי ניסוי - זורעים תקווה בלב החולים והרופאים הנוירולוגים. במאמר זה, נסקור את החידושים הנוגעים למחלת הפרקינסון, הצפויים בשנים הקרובות.

מהי מחלת הפרקינסון?

זוהי מחלה ניוונית כרונית נוירולוגית, הקיימת בקרב שני המינים, אך שכיחה מעט יותר בקרב גברים. במהלך המחלה, יש ניוון של תאים במוח המייצרים חומר הנקרא דופמין.

החלק במוח הכולל את התאים מפרישי הדופמין נקרא "גרעיני הבסיס". הדופמין הוא מוליך עצבי (חומר מתווך שמעביר את המידע החשמלי בין תאי העצב עובר בין תאים במוח ומעביר מידע) בעל תפקיד מרכזי ביכולת האדם לנוע באופן תקין. בעקבות המחלה, רמות הדופמין יורדות - והתוצאה היא הפרעה בתנועה שמתבטאת בתסמינים מגוונים.

מהם התסמינים של מחלת הפרקינסון?

מחלת הפרקינסון מתבטאת בעיקר בפגיעה ביכולת התנועה של הגוף. הפגיעה היא הדרגתית. האדם הלוקה במחלה מתחיל לחוש רעד, קשיון שרירים, איטיות והפרעות בהליכה. תסמינים אלה מתחילים לרוב בצד אחד של הגוף ועם ההחמרה במחלה, הם מתפשטים גם לפלג הגוף השני. למחלה נטייה להתפתח ולהתקדם - ואז התסמינים מחמירים.

בקרב חלק מהחולים, מתנוונים לא רק התאים מפרישי הדופמין, אלא גם תאים בחלקים אחרים במוח - ואז החולה ידווח על תסמינים מגוונים נוספים, מעבר לתסמינים במערכת המוטורית, כגון: הפרעות שינה, עצירות, פגיעה בחוש הריח ודכאון קל. לעתים תסמינים אלה מקדימים את התסמינים המוטוריים.

אם מישהו חש חלק מהתסמינים הללו, בעיקר אם יש סיפור משפחתי של קרוב משפחה הלוקה במחלה, עליו לברר את המקור להם - ולבצע אבחון שיזהה את הגורמים לתלונותיו.

מה כולל האבחון?

התסמינים הנזכרים לעיל יכולים להיגרם לא רק על ידי מחלת פרקינסון, אלא גם להיות תוצאה של מחלות שונות ומצבים רפואיים אחרים המחקים את התסמונת הפרקינסונית. חשוב להיות מודעים לכך ולדעת אם אכן מדובר בפרקינסון, כדי להתאים את הטיפול לחולה.

בין יתר המצבים שיכולים לגרום לתסמינים פרקינסוניים, ניתן למנות: מצב של אוטמים בכלי דם קטנים במוח - כאשר אדם סובל ממחלות לב וכלי דם (יתר לחץ דם וסוכרת, למשל), יכולות להיות חסימות בכלי דם קטנים בגופו. אם החסימות הללו מפריעות לזרימת דם תקינה לאיזור במוח האחראי על המערכת המוטורית, האדם יחווה תסמינים מוטוריים דומים לתסמינים שחווה חולה פרקינסון. תסמינים מוטוריים המזכירים תסמינים פרקינסוניים יכולים גם להיות מנת חלקם של מי שחולים במחלות ניווניות אחרות. גם שימוש בתרופות יכול להוביל להפרעות מוטוריות דומות.

אם כך, איך יודעים שאכן מדובר בפרקינסון?

מבצעים הדמיה של המוח באמצעות CT או MRI - ואם ההדמיה תקינה, יש אפשרות לבצע הדמיה נוספת: מיפוי מוח באמצעות הדמיה גרעינית מכוונת למערכת הדופמינרגית, שבמסגרתה ניתן לזהות אם אכן מדובר בפרקינסון. בדיקה זו אינה נכללת בסל הבריאות ואינה ממומנת על ידי קופות החולים.

מהם הגורמים למחלת הפרקינסון?

אין גורם מובהק שזוהה - ולא ניתן לומר בוודאות מה גורם לפגיעה בתאים שמייצרים את הדופמין ושמעורר את המחלה. ידוע כי למחלה יש יסוד גנטי וכי לאנשים שיש להם קרוב משפחה מדרגה ראשונה (אב, אם, אח, אחות) שחולה בפרקינסון, יש סיכוי גבוה יותר לחלות בפרקינסון, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. המרכיב הגנטי של המחלה הוכר בשנים האחרונות, וכיום מוכרים גנים שמי שנושא אותם נחשב לבעל סיכון גבוה יותר לחלות במחלה.

כמו כן, קיים חשד כי גורמים סביבתיים שונים מגבירים את הסיכון לחלות במחלת הפרקינסון. למשל: חשיפה לחומרי ריסוס והדברה, עבודה במקצועות מסוימים (לדוגמה: רתכים).

ככל הנראה, גם חבלות ראש חוזרות מעלות את הסיכון לסבול מהמחלה.

ההנחה היא ששילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים, שלא כולם זוהו עדיין, מהווים גירוי להתפתחות המחלה.

מהם הטיפולים במחלת הפרקינסון?

נכון להיום, כל התרופות הניתנות לחולי פרקינסון מתמקדות בהפחתה ובהקלה של התסמינים המוטוריים ובשיפור התפקוד המוטורי. למרבה הצער, אין טיפול שיעצור או ישנה את מהלך המחלה.

לצד הטיפול התרופתי הטיפול בפרקינסון כולל טיפול שיקומי. הטיפול השיקומי כולל אימונים מבוקרים שמיועדים לחזק את המטופל, לשפר את טווחי התנועה של המפרקים, לחזק את השרירים ולתרום לייצוב ההליכה, לשיפור שיווי המשקל ולשיפור תנוחת הגב, שנוטה להתעקם במחלה. הטיפולים כוללים פיזיותרפיה, הידרותרפיה, פילאטיס, מחול, אומנויות לחימה, פלדנקרייז ועוד - שלל טיפולים התורמים להרגשה הכללית ולשיפור התפקוד המוטורי.

הטיפולים התרופתיים פועלים במנגנונים שונים, שמטרתם להעלות את רמת הדופמין במוח; חלקם ניטלים באופן פומי וחלקם ניתנים בהזרקה עצמית או על ידי משאבה תת עורית (החומר המוזרק הוא אפומורפין). אחת התרופות ניתנת במשאבה, והשימוש בה מתאפשר רק לאחר ניתוח בו מושתל צנתר בתריסריון (משאבת דואודופה).

לצד התרופות, יש גם טיפול ניתוחי הכולל השתלת אלקטרודה במוח, שמעבירה פולסים חשמליים, המסייעים בהפחתת התסמינים של המחלה.

מהם החידושים בטיפול במחלת הפרקינסון?

כיום, התרופות היעילות ביותר לטיפול במחלה הן תכשירי לבודופה, שמתפרק במוח לדופמין. עם התקדמות המחלה ולאחר שימוש של שנים בתרופה, טווח ההשפעה של התרופה הולך ומתקצר. תופעה זו מאלצת את המטופל ליטול מינון גבוה יותר של התרופה, וזה גורם לתופעות לוואי קשות לרבות תנועות בלתי רצויות בגפיים ובגו. ישנן תרופות רבות בפיתוח- בכדורים, בשאיפה ובמשאבה, הפועלות בשחרור איטי ומושהה. מטרת השיחרור המדורג של התרופה היא לשמור על רמת דופמין קבועה במהלך היממה, באופן שישפר או אף ימנע את התנודות האופייניות לטיפול בתכשירי הלבודופה הקיימים ובכך להקל מאד על החולים.

אחד החידושים - המצוי בשלבי ניסויים ותולים בו תקוות רבות - הוא חיסון נגד פרקינסון. מטרת החיסון היא לעורר את תאי מערכת החיסון, כדי שיתקפו באופן ספציפי חלבון מסוים, המצטבר במוחם של חולי הפרקינסון ומביא להתפתחות ולהסתמנות המחלה. היה וחיסון כזה ויאושר, הוא יוכל לסייע לחולים בשלב מוקדם של המחלה, באופן שימנע או ידחה את התפתחותה. החיסון עשוי להינתן גם למטופלים המשתייכים לקבוצת סיכון מוגבר לחלות בפרקינסון.

חידוש נוסף, הנמצא בשלבי מחקר ועשוי לשמש לטיפול בפרקינסון הוא טיפול גנטי. המטרה בטיפול זה היא להחדיר גנים הקשורים לתהליכי היווצרות המחלה או לייצור של דופמין בגרעיני הבסיס ובכך לסייע לשיפור תסמיני המחלה.

חידושים נוספים הם פיתוחים טכנולוגיים שיסייעו לניטור החולה - מרחוק. באמצעותם, ניתן יהיה לדעת מה קורה לחולה בכל זמן נתון, מבלי להסתמך רק על תיאוריו ובנוסף, יתאפשר לצוות המטפל לעקוב מרחוק אחרי התגובה לתרופות ועל פרמטרים שונים של הליכה ושיווי המשקל של החולה.

פרופ' רות ג'לדטי היא מומחית לנוירולוגיה והפרעות תנועה.

סייעה בהכנת הכתבה: נגוהה שפרלינג, כתבת zap doctors.

בואו לדבר על זה בפורום פרקינסון, הפרעות בתנועה ורעד.