טרשת נפוצה: אבחון וטיפול

טרשת נפוצה היא מחלה אוטואימוניות כרונית, חלק מקבוצת מחלות דומות, במסגרתן נוצר שיבוש בפעילות המערכת החיסונית של הגוף, המוביל לפגיעה באיברים שונים בגוף בעצמו, ובמקרה זה במערכת העצבים המרכזית (הכוללת את המוח וחוט השידרה).

על פי רוב, המחלה מופיעה בגילאים צעירים (בין 20 ל-40) ושכיחה יותר בקרב נשים ביחס לגברים. המחלה נפוצה יותר באיזורי צפון אמריקה ובאירופה, בהשוואה לאפריקה או אסיה. בקרב האוכלוסייה המערבית הלבנה, שכיחותה מוערכת בחולה אחד לכל אלף אנשים. בישראל כ-5,000 מטופלים.

כיצד פוגעת טרשת נפוצה, בתפקוד הגוף?

המחלה גורמת לפגיעה דלקתית במערכת העצבים המרכזית אשר מובילה לפגיעה בתפקוד של תאי העצב ובשלב מתקדם יותר גם לניוון של תאי העצב - וכתוצאה מכך, לפגיעה בתפקוד הגוף כולו.

הדלקת מובילה לפגיעה והרס שכבת המיאלין (שכבת חומר שומני העוטפת את סיבי העצב, בתוך מערכת העצבים המרכזית, מבודדת אותם - ומאפשרת הולכה טובה של האותות החשמליים, בין תאי העצב השונים).

כאשר שכבת המיאלין נפגעת עקב הדלקת, נפגעת גם התקשורת בין תאי העצב. פגיעה זו מובילה לפגיעה בתפקוד מערכת העצבים המרכזית כולה. מאחר שמערכת העצבים המרכזית אחראית על תפקוד מערכות שונות בגופנו, הדלקת הנוצרת בטרשת נפוצה עשויה להביא לפגיעה בתפקוד הגוף כולו.

מהם הגורמים לטרשת הנפוצה?

הגורמים למחלה עדיין אינם ברורים. הסברה העיקרית היא כי מדובר בשילוב בין נטייה גנטית מולדת לפתח מחלות אוטואימוניות, ביחד עם השפעה של גורמים סביבתיים שונים, כגון חשיפה לזיהומים ויראליים או לגורמים סביבתיים אחרים, שעשויים להוביל להתפרצות המחלה.

עישון וחוסר בוויטמין D נחשבים גם הם גורמי סיכון אפשריים, ונחשבים כיום גם כעשויים להחמיר את מהלך המחלה לאחר שכבר אובחנה.

מהם התסמינים של טרשת נפוצה?

לטרשת נפוצה תסמינים רבים ומגוונים, התלויים במיקום ותפקוד תאי העצב שנפגעו. התסמינים הנפוצים הם הפרעה בראייה (הכוללת ירידה בחדות הראייה, ריצוד בראייה וראייה כפולה), הפרעות תחושה, חולשה בגפיים, הפרעות בשיווי המשקל, סחרחורות, הפרעות בשליטה על הסוגרים ועוד. תופעות נוספות, המאפיינות טרשת נפוצה בשלב מתקדם יותר, כוללות נוקשות (ספסטיות) של שרירי הגפיים, כאבים נוירופתיים, עייפות כרונית וירידה קוגניטיבית.

כל אלה גורמים לקשיים ומגבלות בתפקוד היומיומי ועשויים להביא למוגבלות פיזית והזדקקות למכשירי עזר שונים.

על פי רוב, מהלך המחלה מתאפיין בהתקפים, הגורמים להופעה חריפה של סימפטומים שונים, כגון ירידה בראייה, חוסר שיווי משקל או החמרה בקשיי הניידות וההליכה. משך התקף נע בין מספר ימים למספר שבועות ולאחריו תהיה, במרבית המקרים, הקלה בסימפטומים וחזרה למצב התפקודי הקודם. צורה זו של המחלה מוגדרת כהתקפית-הפוגתית. עם הזמן, אצל חלק מהמטופלים עם מחלה התקפית- הפוגתית יוותר נזק נוירולוגי קבוע הגורם לפגיעה תפקודית, ובשלב זה מחלתם תוגדר כמחלה שניונית מתקדמת ( Secondary Progressive).

צורת מחלה נוספת (אך פחות שכיחה) הינה מחלה ראשונית מתקדמת (Primary Progressive) , בה קיימת פגיעה תפקודית אשר מתפתחת מהשלבים הראשונים ללא הפוגות.

כיצד מאבחנים טרשת נפוצה?

האבחנה מתבססת על תשאול מעמיק של המטופל על הסימפטומים מהם הוא סובל, בדיקה נוירולוגית מלאה וביצוע בדיקות עזר שונות - שמטרתן לשלול סיבות אחרות, שעשויות לגרום לתסמינים דומים מחד, ולחזק את האבחנה של טרשת נפוצה מאידך.

בדיקות אלו כוללות:

1. בדיקת MRI של המוח וחוט השידרה הצווארי והגבי - מאפשרת הדגמה של נגעים אופייניים למחלה במערכת העצבים המרכזית.

2. בדיקת פוטנציאלים מעוררים (Evoked Potentials ) מאפשרת רישום של מהירות הגעת הסיגנלים החשמליים לקליפת המוח לאחר גירוי של מסלולי הראייה ( VEP=Visual Evoked Potentials), השמיעה ( BERA=Brainstem Evoked Potentials ) והתחושה (SEP=Sensory Evoked Potentials).

3. בדיקות מעבדה שמטרתן לשלול מחלות דלקתיות שונות אשר יכולות לערב גם הן את מערכת העצבים המרכזית.

4. בדיקת ניקור מותני מאפשרת איתור חלבונים שונים בנוזל השידרה (Oligoclonal Band), שהימצאותם מחזקת את האבחנה של טרשת נפוצה במקרים בהם המהלך הקליני וממצאי בדיקות ה-MRI אינם חד משמעיים.

מהו הטיפול המומלץ בטרשת נפוצה?

הטיפול מתחלק למספר קווים:

1. טיפול בזמן התקף של המחלה: במצב זה הטיפול המקובל הינו מתן סטרואידים במינון גבוה.

מטרת הסטרואידים היא לקצר את משך ההפרעה התפקודית החריפה, המתרחשת בעת התקף ולאפשר חזרה למצב התפקודי התקין, בהקדם האפשרי. הסטרואידים ניתנים בעירוי לתקופה בת 3-5 ימים.

2. טיפול סימפטומטי: טיפול שנועד להקל על סימפטומים שונים מהם סובלים החולים במהלך המחלה.

בקטגוריה זו נכללים בין היתר:

טיפולים להפחתת נוקשות שרירים (ספסטיות).

טיפולים להקלה על כאבים נוירופתיים.

טיפולים למניעת בריחת שתן או דחיפות במתן שתן.

טיפולים לעייפות.

האם ישנו טיפול מונע, מרגע שאובחנה התפרצות של טרשת נפוצה?

לצורת המחלה ההתקפית, ישנו טיפול מונע שמטרתו למנוע הישנות התקפים ולעכב את הנזק המצטבר אשר נגרם במהלך המחלה.

טיפול זה כולל מתן חומרים שונים באמצעות זריקות, כדורים או אינפוזיה, שמטרתם ויסות הפעילות של המערכת החיסונית או דיכוי של פעילות המערכת החיסונית, על מנת להפחית את התהליך הדלקתי, שנגרם בשל השיבוש הראשוני בתפקודה.

מאחר וזוהי מחלה כרונית, מדובר בטיפולים אשר ניתנים, לרוב, למשך שנים רבות. חשוב להתאים את הטיפול לכל מטופל באופן אינדיבידואלי.

האם מומלץ להיעזר ברפואה משלימה?

לרפואה משלימה יש אפשרות לסייע בהקלה של תסמינים שונים, כמו כאב, נוקשות בשרירים, מצב רוח ירוד וכדומה. מומלץ להיעזר בה, במקביל לטיפול התרופתי.

לסיכום: יש לזכור כי טרשת נפוצה היא מחלה כרונית - ולא ניתן לרפא אותה. עיקר הטיפול הוא טיפול למניעת התקפים, או טיפול בהתקפים (במקרה שהופיעו). לטיפולים הסימפטומטיים השונים חלק חשוב במטרה לשפר את איכות החיים של המטופל - ולאפשר לו שיגרת חיים תקינה, ככל שניתן.

ד"ר איתי לוטן הוא רופא בכיר במחלקה הנוירולוגית ובמרפאה הנוירו-אימונולוגית, בבית החולים בילינסון.

סייע בהכנת הכתבה: יותם בן מאיר, כתב zap doctors.