הפרעת קשב: טיול בפארק

באולימפיאדת ביג'יין 2008 נהפך השחיין מייקל פלפס לספורטאי האולימפי המעוטר בכל הזמנים, מבין הגברים. שמונה מדליות הזהב שלו שברו כל שיא והעמידו אותו כאחד הספורטאים הגדולים בהיסטוריה.

כאשר פלפס עמד על הפודיום לקבל את המדליות שלו, הוא ייצג לא רק את מדינתו, ואת ענף הספורט שלו - אלא גם אוכלוסייה שלמה של אנשים אשר בשבילם הוא נעשה מודל לחיקוי: אנשים עם ADHD, Attention Deficit Hyperactivity Disorder. או בעברית: הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות.

ב-13 לאוגוסט 2008, בכתבה בטיימס, צוטטה אמו של פלפס: "הגננת אמרה לי שמייקל פשוט לא כישרוני, והוא לעולם לא יוכל להתמקד בנושא מסוים על מנת להתקדם".

בתפיסה של הציבור הרחב, יש המון חוסר אינפורמציה בהקשר ל-ADHD - מחלה הנובעת מהתפתחות פתולוגית של מערכת העצבים המרכזית. האפיונים המוכרים לרוב האוכלוסייה: התנהגות אימפולסיבית, חוסר יכולת להתרכז והקושי להישאר ממוקד במשימה. עם זאת, קיימת מודעות חברתית נמוכה לגבי האתגר הספציפי והקשה הניצב בפני ילדים ומבוגרים עם ADHD.

ההצלחה של פלפס, וההכרה שלו בקשיים האישיים, סימנו רגע מכונן בקבלה החברתית של מחלה זו. פלפס הוכיח מה שפסיכולוגים ציינו לאורך העשור האחרון: לילדים עם ADHD העיסוק בספורט גורם לשיפור בחיי היום יום שלהם הרבה מעבר למגרש המשחקים.

בשנים האחרונות נערכו מחקרים מעניינים בתחום של הפרעות קשב וריכוז והמסקנה היתה חד משמעית: התרומה של הפעילות הגופנית לאוכלוסייה זו רבה במיוחד. לדוגמה, במחקר שנערך באוניברסיטת אילינוי נבדק האם ילדים עם הפרעות קשב מתרכזים טוב יותר לאחר הליכה בפארק. המחקר בדק גם את השפעת סביבת ההליכה על הקשב אצל ילדים עם ADHD.

במחקר השתתפו 17 ילדים בני 7-12 עם ADHD. הם חולקו לשלוש קבוצות שהלכו בשלוש סביבות עירוניות שונות, ברוטציה של שבוע: פארק עירוני, במרכז העיר ובשכונה. בכל שבוע הם הלכו בסביבה אחרת. לאחר כל הליכה, נמדדה רמת הריכוז שלהם. הילדים התרכזו יותר לאחר הליכה בפארק העירוני לעומת הליכה במרכז העיר או בשכונה. לפי הממצאים, הסביבה בה אנו מצויים עשויה להעלות את מידת הריכוז של האוכלוסייה בכלל ושל ילדים עם ADHD בפרט. שילוב של "מנות של טבע" בחיים היומיומיים הוא כלי זול, בטיחותי ומאוד מוצלח להתמודדות עם סימפטומי ADHD.

לילדים עם ADHD, ספורט נהפך במקרים רבים למקלט מהמקום השלילי שהם חווים בסיטואציות אחרות בחיים. פעילויות ספורט משמשות דרכי טיפול חיוביות בגלל הצורך בריכוז מתמשך. עוד יתרון גדול בספורט הוא ההזדמנות לשחרר אנרגיה עודפת אשר מאפיינת את המחלה. בנוסף לכך, על המגרש ילדים לומדים לשלוט טוב יותר בגוף שלהם, לשפר את קבלת ההחלטות ואת יכולתם לפתח קשרים חברתיים משמעותיים.

מעט מחקרים בדקו את ההשלכות הפסיכולוגיות של ADHD על החרדות ומצבי הרוח של ילדים. במחקר שנערך באוניברסיטת מרילנד נבדק העיסוק בספורט וההשפעה של חרדה אצל ילדים עם ADHD.

65 ילדים עם ADHD בני 6-14 המשתתפים בפעילויות ספורטיביות נבדקו. הוריהם מילאו שאלון לגבי מצבי הרוח של ילדיהם והתנהגותם. קבוצת הביקורת כללה 32 ילדים הסובלים מהפרעת הלמידה LD (ליקויי למידה). ילדים עם ADHD שהשתתפו ב-3 ענפי ספורט ומעלה הציגו הרבה פחות סימפטומי חרדה ודיכאון לעומת ילדים שהשתתפו בפחות ענפי ספורט.

המסקנה ברורה: פעילות גופנית לילדים ובני נוער הסובלים מ-ADHD משפיעה לחיוב. ברם, חשוב לבנות תוכנית אימונים מתאימה לכל גיל בהתאמה למטרת האימון, רמת ההפרעה ועוד.

ספורט אמנם לא צריך ולא תמיד יכול לשמש תחליף לסוגי טיפול אחרים. אבל הסיפור יוצא הדופן של השחיין האולימפי מייקל פלפס הראה שניתן לשלוט ב-ADHD בעזרת עיסוק אינטנסיבי בספורט מסוים בלי להיעזר בתרופות התנהגותיות.

ד"ר איתי זיו הוא סגן מנהל קמפוס "שיאים" באוניברסיטת תל אביב, מנהל תחום הקורסים למדריכי חדר כושר.

דניאל קסל, פסיכולוג ספורט, מרצה בקמפוס שיאים באוניברסיטת תל אביב ומטפל בעזרת ספורט בילדים ובני נוער עם ADHD וליקויי למידה.

בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:

פורום בריאות וכושר
פורום קשב וזיכרון בקרב מבוגרים ומתבגרים