אפילפסיה ומחלות נפש: קשר הדוק

מחקר מקיף, שתוצאותיו התפרסמו בימים אלה, מצא קשר הדוק בין אפילפסיה למחלת הסכיזופרניה. המחקר, שעקב אחרי 16,000 חולי אפילפסיה וסכיזופרניה בין השנים 1999 ו-2008, מצא כי הסיכוי שחולי סכיזופרניה יפתחו אפילפסיה גדול פי שישה מזה של אנשים שאינם לוקים במחלה.

מדובר במחקר מעניין, המחזק הנחה הרווחת כבר שנים, לפיה קיים קשר הדוק בין אפילפסיה למחלות נפשיות או רגשיות כלשהן", אומר ד"ר שי מנשקו, נוירולוג ילדים בכיר בביה"ח לילדים ע"ש אדמונד ולילי ספרא במרכז הרפואי שיבא תל השומר. לדברי ד"ר מנשקו, המחקר הנוכחי מהווה נדבך נוסף למחקרים עתידיים נוספים, שיבחנו את הקשר בין מחלות נפש לאפילפסיה.

הנחת המחקר ששימשה במחקר זה ובמחקרים דומים קיבלה משנה תוקף עקב ההתפתחות שחלה בתחום מחקר הגנום האנושי, המסייע בהבנת מחלות רבות ואופן פעולת המנגנונים השונים בגוף. אמנם טרם ידוע לנו הגן הגורם לאפילפסיה ראשונית (השונה מאפילפסיה שניונית, הנובעת מהפרעה מוחית כלשהי), אך המחקרים השונים לימדו אותנו כי אפילפסיה ברוב המוחלט של המקרים מלווה בהפרעה כלשהי. לרוב המחלה איננה עומדת בפני עצמה, אלא מלווה בטווח נרחב של תופעות נוספות כגון הפרעות נפשיות, רגשיות, או התנהגותיות ועוד. היות והבסיס הנוירו-ביולוגי זהה בין שתי המחלות , לפיכך מדובר במנגנון דו-צדדי שבמהותו מגדיל את הסיכוי של חולי אפילפסיה ללקות במחלות נפש, ובד בבד את הסיכון של חולי נפש לפתח במקביל גם אפילפסיה".

ההפרעות הנפשיות וההתנהגותיות הנפוצות הנלוות למחלת האפילפסיה הן נירחבות וכוללות דיכאון, פסיכוזות שונות, הפרעות קשב וריכוז, הפרעות התנהגות, ולקויות למידה על סוגיהם השונים . ד"ר מנשקו מדגיש כי הקשר ההדוק בין המחלות הללו לבין אפילפסיה נובע מאופי מחלת האפילפסיה (הגורמים לה והשלכותיה), מהטיפול הניתן למחלת האפילפסיה או מהשילוב של שניהם יחד.

לאפילפסיה, הן ראשונית והן שניונית, יש השלכות התנהגותיות", הוא מסביר. "כך, למשל, אפילפסיה שניונית הנובעת מהפרעה מבנה במוח, כגון גידול, דימום או מחלה מטבולית הפוגעים באזור שאחראי על ההתנהגות או על מצב הרוח במוח, תתבטא לא רק באפילפסיה, אלא גם בשינויי התנהגות של החולה. גם לטיפול יש השפעה על ההתנהגות ומצב הרוח של החולה. כך, למשל, ישנן תרופות לטיפול באפילפסיה הפוגעות בתפקוד הקוגניטיבי, או ניתוחי מוח, הכולל הסרת גידול מאזורים רגישים במוח האחראים להתנהגות האדם, גוררים שינויי התנהגות משמעותיים של החולה.

ההנחה המחקרית הקושרת בין מחלת האפילפסיה למחלות נפש נחשבת מאוד מקובלת היום, אולם לדברי ד"ר מנשקו היא מסייעת אמנם מאוד לאופן ההתייחסות לחולה, אך למרבה הצער טרם הובילה לקפיצת דרך משמעותית בטיפול. ההכרה בקשר בין המחלות תורמת לאבחון יעיל יותר של החולים ומאפשרת מתן טיפול מובנה ומותאם בין כמה גורמים, אבל אין עדיין פריצת דרך שתסייע בטיפול במחלה באופן משמעותי. הידיעה שלחולי אפילפסיה יש גם לקויות קוגניטיביות מסייעת לנו לבחון את שני הפנים של המחלה לאבחן אילו לקויות קוגניטיביות קיימות; להפנות לטיפול מתואם אצל אנשי מקצוע המודעים לקשר בין המחלות; להקפיד על טיפול מותאם אישית, ולהימנע מטיפולים בעלי אפקט קוגניטיבי שעלולים להקשות על החולה ולהחמיר את הלקויות הקוגניטיביות שלו, אבל כרגע בזה זה מסתכם. כבר שנים אנחנו רוצים להאמין כי גילוי הטיפול הממוקד בגן הפגום מחולל המחלה כבר מעבר לפינה, אך לצערי אנחנו עדיין לא שם".

בואו לדבר על זה בפורום נוירולוגית ילדים.