פגיעה מוחית: לזכור ולא לשכוח
פגיעה מוחית עלולה לגרום לליקוי בזיכרון, גם כשאין לכך ממצאים פתולוגיים. הפתרון: שיקום נוירופסיכולוגי, הכולל הגברת המודעות, מוטיבציה, אסטרטגיות חשיבה ותרגול
"תלונות על ליקויים בזיכרון הן שכיחות אצל מטופלים שספגו פגיעה מוחית, כתוצאה מחבלה חיצונית או מחלה של מערכת העצבים המרכזית", מסביר פרופ' דני הופיין, פסיכולוג שיקומי ורפואי, מנהל המכון הלאומי לשיקום נפגעי ראש וחבר סגל בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית. "גם אם לא מתגלים ממצאים אובייקטיביים על שינויים מבניים במוח, הליקוי פוגע באיכות החיים וגורם להפרעה משמעותית ביכולת התפקוד החברתי והמקצועי.
"ריבוי התלונות על ליקויי זיכרון והקושי לאתר בהדמיה פגיעה עצבית המצביעה על שינויים מבניים במוח נובעים מהמבנה המורכב של הזיכרון האנושי. הזיכרון אינו עשוי מקשה אחת, אלא מהווה שילוב של שלוש מערכות עיקריות המעבדות את המידע: מערכת קליטה, מערכת אחסון ומערכת שליפה. לכל אחת ממערכות אלו עקרונות פעולה שונים והן אף ממוקמות במקומות שונים במערכת העצבים המרכזית". 
"השלב הראשון בטיפול בהפרעת זיכרון הוא אבחנה מדויקת של מערכת הזיכרון הפגוע וסוג הזיכרון שנפגע", מסביר פרופ' הופיין. "ההבחנה המקובלת היא בין זיכרון גלוי לבין זיכרון סמוי. הזיכרון הגלוי כולל זיכרון של עובדות (זיכרון סמנטי) וזיכרון של מצבים (זיכרון אפיזודי). זיכרון סמוי כולל, לדוגמה, זיכרון של מיומנויות (פרוצדורות) אותן בדרך כלל אנשים אינם שוכחים.
ההבחנה נחוצה משום שליקויי הזיכרון השכיחים יותר הם בזיכרון הגלוי ופחות בזיכרון הסמוי. הבחנה נוספת היא זמן הזיכרון. מבחינים בין זיכרון לטווח קצר לבין זיכרון לטווח ארוך, ובין זיכרון האירועים שהתרחשו טרם הפגיעה לבין זיכרון האירועים שהתרחשו לאחריה.
"שלב ראשון והכרחי בטיפול בבעיות זיכרון הוא לפיכך אבחון הליקוי הספציפי ממנו סובל המטופל. האבחון נעשה באמצעות מערכת מבחנים נוירופסיכולוגיים ייעודיים, חלקם ממוחשבים, המספקים פרופיל השוואתי מדויק בין ביצועיהם של הנבדקים אל מול אלו של אנשים בעלי זיכרון תקין. בנוסף, קיימים במבחנים אלו מדדי הערכה מהם ניתן ללמוד על ליקויים בתהליך הביצוע ולא רק בתוצאותיו. האבחנה נעשית על ידי נוירופסיכולוגים קליניים המתמחים בתחום זה, ונמשכת מספר שעות".
שיקום ליקויי זיכרון מורכב משילוב של ארבע התערבויות טיפוליות:
הסברה והבנה מודעת של ליקוי הזיכרון - לשם טיפול יעיל בזיכרון נדרש שיתוף פעולה מרבי של המטופל. שיתוף פעולה כזה ניתן להשיג רק אם המטופל מודע לקשייו, מבין אותם ורוצה להתמודד איתם.
לימוד אסטרטגיות זיכרון נכונות - כל אחד משלושת השלבים (קליטה, אחסון, שליפה) מחייב פעולות חשיבתיות שונות. בשלב זה, המהווה את ליבת הטיפול, לומד המטופל להפעיל באופן יעיל יותר את מערכת הזיכרון הלקויה ולהתגבר על מגבלותיה.
תרגול אסטרטגיות זיכרון - למידת אסטרטגיית הפעולה אינה מספיקה. יש לתרגל אותה חזור ותרגל במצבי זיכרון שונים, על מנת לגרום להפנמתה.
הקניית הרגלי שימוש באמצעי עזר - לשם הקלה על עומס הזיכרון בחיי היום יום יש לסגל שימוש יעיל בעזרים דיגיטליים, כגון טלפון חכם. מפתיע לעיתים לראות עד כמה אנשים שזיכרונם נפגע מתקשים להסתגל לשימוש באמצעים אלו לאחר שהתרגלו לסמוך על זיכרונם הבריא.
"הכלל החשוב למטופל שזכרונו נפגע", מבהיר פרופ' הופיין, "הוא להפנים שהפעלת זיכרונו, שפעל בטרם הפגיעה באופן אוטומטי וללא כל מאמץ מצדו, מחייבת כיום מאמץ חשיבתי מכוון ומודע. בניגוד לטיפול רפואי באמצעות תרופה, בה מצוי חומר כימי פעיל המשפיע על התא החי ומשנה את פעילותו, המטופל צריך להשקיע בעצמו כדי לשקם את זיכרונו. "גם אם הריפוי אינו מושלם ואינו מחזיר את הזיכרון לתיקונו, הוא מאפשר לאדם לחצות את הקו האדום הדמיוני, המפריד בין הפרעה תפקודית משמעותית לבין התנהלות תפקודית סבירה, המאפשרת לקיים אורח חיים רגיל".
בואו לדבר על זה בפורומים הבאים:
פורום נוירולוגיה ושבץ מוחי
פורום נוירולוגיה - מבוגרים
