שבץ מוחי: יום המודעות העולמי

השנה, למרבה הצער, ילקו בשבץ מוחי בישראל כ-15 אלף איש. שבץ מוחי הוא גורם התמותה השלישי בעולם המערבי, לאחר מחלות לב וסרטן. כ-20 אחוזים ממקרי התמותה, בקרב בני 65 ומעלה, נגרמים בעקבות שבץ מוחי. כמו כן, פגיעה זו היא הסיבה הנפוצה ביותר לנזק נוירולוגי הגורם לנכות קבועה.

השנה, יום השבץ העולמי לנפגעי שבץ מוחי שם דגש על פגיעתן של נשים מהמחלה. נשים, כך מסתבר, לוקות בשבץ יותר מגברים. וגם כאשר הן אינן נפגעות משבץ, הן המטפלות העיקריות של בני משפחה שנפגעו משבץ מוחי.

כך או כך, ללא קשר לשאלה המגדרית, שבץ מוחי הוא תופעה שכיחה, ורק חמישה אחוזים מכלל הנפגעים מגיעים לטיפול רפואי הולם תוך פרק זמן סביר, בו ניתן להצילם, או להפחית את עוצמת הפגיעה.

20 אחוזים ממקרי השבץ המוחי גורמים למוות, ובמקרים רבים, כאמור, נותרים הנפגעים עם נכויות ומוגבלויות בדרגות שונות, למשך כל חייהם. בישראל חיים כיום כ-100 אלף נפגעי שבץ מוחי.

האם הציבור בישראל מודע לסיכוני השבץ המוחי?

הציבור ברובו אינו מודע לסיכון לשבץ מוחי, וחושב ששבץ מוחי הוא אירוע נדיר במיוחד, או שהוא פוגע באנשים מבוגרים מאוד. בפועל, התסמינים העיקריים לפגיעת שבץ מוחי הם בלבול, נימול בגפיים, כאבי ראש, וחוסר שוויון בתנועה בין שני צדי הגוף. תסמינים אלה תוקפים אנשים בכל גיל ונפוצים גם בקרב האוכלוסייה הצעירה (כולל גיל 30 ו-40).

דורית אלדר, שחוותה פגיעת שבץ מוחי בגיל 34, מספרת על החוויה: "עברתי שבץ מוחי בגיל צעיר - ולקח לרופאים זמן לזהות את הבעיה. בדיעבד, הסתבר שעם השנים לקיתי גם בתסמונת APLA (תסמונת אנטי-פוספוליפידית, הגורמת לקרישיות יתר של הדם). בנוסף לכך, השבץ ככל הנראה לא הגיע סתם. חטאתי, עישנתי, שתיתי ואכלתי בצורה לא בריאה. אורח החיים שלי, בסך הכל, לא היה נבון במיוחד, וגם עבדתי בתפקיד מלחיץ ותובעני שהקשה עלי מכל מיני בחינות".

"יחד עם זאת, לא היה לי שום מושג או הכרה אודות סכנת השבץ המוחי ואודות הנזקים הנגרמים ממנו. לא ידעתי את הסיכוי או את שיעור הסיכון ללקות בו. שבץ יכול להיגרם מכל מיני סיבות, ובהן גם סיבות גנטיות, כגון לחץ דם גבוה, סיבוכים בעקבות ניתוחים ועוד - אבל גם בעקבות אורח חיים לא בריא. אבל לא היה לי מושג שזה הולך לבוא - ועוד בגיל כזה".

זמן הפינוי לבית חולים לקבלת טיפול רפואי הולם באירוע מסוג זה הוא קריטי. מידת החומרה של השבץ נקבעת על פי מיקום הפגיעה במוח, היקף הפגיעה וגודלה, מידת היעילות שבה הגוף מסוגל לתקן את מערכת אספקת הדם למוח, וכן זיהוי הסימנים המוקדמים להיווצרות שבץ, לצד מהירות הטיפול המוגש לחולה.

כיצד זיהית שמשהו לא טוב קורה לך בגוף?

"גרתי לבד, בקיבוץ בית השיטה. התעוררתי בלילה, רק כדי לגלות שהגוף שלי בוגד בי. במשך עשר שעות לא הצלחתי לתפקד, ואפילו לא לקום להזעיק עזרה. מערכות הגוף לא פעלו. בדרך נס, כעבור שעות, שכן קיבוצניק שמע את קולי, הזעיק עזרה ומשם הובהלתי לבית החולים בעפולה, ומשם למחלקה הנוירולוגית בתל השומר להמשך שיקום. רק אחרי כמה חודשים אינטנסיביים של טיפולי שיקום, למדתי מחדש ללכת, לדבר ולחזור לפעילות. עד היום, אני חיה עם מוגבלויות גופניות בעקבות האירוע".

מה כלל תהליך השיקום?

"השיקום עבור חולי שבץ הוא אינדיבידואלי, ומאוד תלוי בסוג הפגיעה ובהיקפה. לעתים קרובות, אדם אחרי שבץ צריך ללמוד ללכת, לעמוד, לדבר - ואפילו לזהות את האנשים סביבו מחדש, כמו בני משפחה".

מהם זכויות הנפגע משבץ מוחי במדינת ישראל?

זכויותיו של נפגע שבץ מוחי במדינת ישראל נובעות משני חוקים בסיסיים: חוק זכויות החולה וחוק ביטוח בריאות ממלכתי. זכויות החולה כוללות, בין היתר: שיקום מקצועי, טיפולים מסייעים במסגרת האשפוז וכן אחריו, קצבאות ביטוח, העסקת עובד זר, ציוד עזר, עזרה תעסוקתית, גמלת סיעוד, סיוע לרכישת רכב וקצבה, מינוי אפוטרופוס - וייפוי כוח במידת הצורך, הנחה במיסים על רכישת רכב, התאמת דיור, שירותי הסעה, תו נכה לבעלי מוגבלויות, ועוד. כמובן שעזרה זו ניתנת על פי קביעתה של ועדה ייחודית בביטוח לאומי. כל מקרה נבדק לגופו.

האם מדינת ישראל עושה מספיק למען סיוע ושיקום לנפגעי שבץ מוחי?

"אני לא חושבת שהמדינה עושה מספיק למען הנפגעים, בעיקר בנושא המודעות לסיכונים בנוגע לשבץ, וכן בנוגע למחסור המשווע בחדר מיון, לאביזרים המיועדים לטיפול בנפגעי שבץ מוחי, בזמן אמת. במידה והיו מפנים אותי, בזמן הנכון ולמקום הנכון, לטיפול מתאים, אולי כיום המצב שלי היה נראה אחרת".

לאחר הפגיעה, נאלצה אלדר ללמוד לחיות עם אתגר כלל לא פשוט: תפקוד רק ביד אחת וקושי בתזוזה, לצד תופעות גופניות נוספות.

אלדר: "מהיום בו אושפזתי, כל משפחתי התגייסה למעני. הם היוו את מקור הכוח העיקרי שלי לתהליך שיקום ארוך, קשה ומייגע. אבל מעצם האמונה שלהם, החיוך והאופטימיות, ידעתי וגם הרגשתי שהכל אפשרי. בתחילת הדרך התקשיתי לזוז והייתי כמו 'שקית מים'. כיום, יותר משנתיים אחרי האירוע, אני הולכת ללא קביים, עד חמישה קילומטרים ואף שוחה ורוכבת על אופניים עם יד אחת בלבד".

כיום, אלדר לוקחת חלק בפעילות "עמותת נאמן" שהוקמה כארגון לעזרה עצמית של נפגעים למען נפגעים - כלומר, חולי שבץ משוקמים שמסייעים לנפגעים חדשים, שלא מצאו בקהילה מסביבם תמיכה מספקת לתהליך ההתמודדות עם ההשלכות הקשות של האירוע על חייהם. העמותה פועלת בעזרת כוח אדם מצומצם שרובו מורכב ממתנדבים, בדרך כלל נפגעי שבץ ובני משפחותיהם. מתוך הניסיון האישי של נפגעי השבץ הפעילים בעמותה, ומתוך היכרותם עם הקשיים עמם מתמודד אדם שלקה בשבץ, הם מסייעים לחולים להשתקם ולחזור למסלול חיים נורמטיבי ככל הניתן.

"התהליך הזה לימד אותי המון דברים, שלולא האירוע לא הייתי מכירה", מספרת אלדר ומוסיפה: "אני מאמינה שבעקבותיו הפכתי להיות אדם יותר טוב, אכפתי ומבין".

בואו לדבר על זה בפורום נוירולוגיה (ילדים ומבוגרים) והתפתחות הילד.