לדעת לב אשה

מחלות לב, בהיותן קטלניות, הטילו אימה על דורות רבים של בני אדם. הפחד, פעמים רבות, מוליד אגדות ומיתוסים. חלקם מופרכים בעליל, וחלקם נבטו מגרעין של אמת. בכתבה זו ננסה לבחון את המיתוסים הנוגעים למחלות לב בקרב נשים.

מחלות לב הן מונופול של גברים. נכון, אך רק בחלק מהמחלות, ורק בתקופת גיל מוגבלת. מחלות העורקים הכליליים (זה שמם של העורקים המזינים את שריר הלב: Coronary Arteries), הגורמות להתקפי לב, נדירות בקרב נשים בתקופת הפוריות שלהן. יש תחום גילאים רחב שבו יש לגברים רוב באוכלוסיית החולים שעברו התקף לב, צנתורים וניתוחי לב.

התקפי לב נדירים גם בקרב נשים אחרי גיל הפוריות. לא נכון, עם תום תקופת הפוריות, הנשים "משלימות את החסר", ושכיחות המחלה של העורקים הכליליים אצלן היא כמו אצל גברים. בניגוד לסברה הרווחת, דווקא התקפי לב הם גורם התמותה השכיח ביותר אצל נשים לאחר תום תקופת הפוריות, ולא סרטן השד.

מחלת לב מתבטאת באופן זהה אצל גברים ונשים. לא נכון, יש נטייה לאחר באבחון של מחלת לב בנשים. שכיח שאישה תגלה שכבר עברה אירוע לב בעברה, ולא הייתה מודעת לו (חשבה שהיתה לה שפעת, קלקול קיבה, או אפילו לא חשה דבר). הלב הוא איבר שבדרך כלל איננו חשים בו. הסימן השכיח ביותר למחלת לב הוא מוות פתאומי. עדיין, כאשר החולה מדווח על "לחץ מעיק בחזה", בכתפיים, ביד (לרוב ביד שמאל) או בצוואר, עולה החשד לכאבי תעוקה (כאבים שבמהלך אופייני מבטאים סבל של הלב).

הביטוי האופייני הזה שכיח פחות בנשים, ולכן לא פעם, כאשר אישה חשה תעוקה בלב, תלונותיה מעורפלות, לא ממוקמות, ולעיתים קרובות רופאיה לא יחשדו כלל כי מדובר באירוע לב.

ניתוחי לב בנשים מסוכנים יותר מאשר בגברים. נכון, כך הוכח בהשוואת תמותה בסדרות של חולים, גברים ונשים, שעברו ניתוחי לב. הדבר הביא אפילו להמלצה להיות שמרנים יותר בגישה הטיפולית, ולא למהר ולהפנות נשים עם מחלת לב כלילית לטיפולים פולשניים, כמו הרחבות עורקים בצנתור, תומכנים (סטנטים), וניתוחי מעקפים. ואולם, כאשר הנתונים בסדרות האלה סודרו לפי משקל החולה, הסתבר כי הגורם המשותף לסיכון מוגבר, בנשים וגברים כאחד, הוא משקל גוף נמוך (יחסית). כלומר: באנשים קטני גוף, הסיכון הניתוחי מוגבר. היות שבסקלה האנושית של משקלי הגוף נמצאות הנשים בצד הנמוך, הן מסתכנות יותר.

יש מחלות לב הקיימות רק בנשים. נכון, אי ספיקת לב אחר לידה אינה קיימת כמובן בגברים. אך מדוע שנשים בריאות, העוברות לידה נורמלית, רגילה, יפתחו אי ספיקת לב? מתברר כי זו תופעה קיימת, לא שכיחה, אך בעייתית, ולא מבינים מה סיבתה. ברוב המקרים, בעזרת טיפול שמרני ותרופות רגילות לאי ספיקת לב, התופעה תחלוף בהדרגה תוך מספר חודשים. בחלק קטן מהמקרים, אי הספיקה תחמיר, עד כדי אי ספיקת לב סופנית, המצדיקה השתלת לב.

מחלות לב כירורגיות בנשים הרות מציבות בעיה ייחודית. נכון, בעת היריון, עולה השיקול של בריאות האישה ושל בריאות העובר. בפועל, ישנן נשים שעברו ניתוח לב פתוח בזמן ההיריון. הנחיצות בניתוח נבעה ממצב של קרע באאורטה (הוותין, אבי העורקים) בעקבות תאונת דרכים, אירועים מוחיים קטנים וחוזרים בגלל מום מולד שלא אובחן בעבר, או מחלת לב מסתמית, שסיכנה את חיי האישה. מצבים מיוחדים אלו הצריכו דיון לפני ניתוח הלב, האם יש מקום להפסיק את ההיריון. החשש נבע מהעדר הידע המוקדם על סדרות של נשים במצב כזה, ומה קורה לעוברים. הגישה שכותב שורות אלה מאמץ היא שהעובר ברחם הוא הטפיל האולטימטיבי, ואם האם שורדת, גם הוא ישרוד.

נשים צעירות שעברו ניתוח לב אינן יכולות להרות. לא נכון, בדרך כלל, לגבי אישה שעברה ניתוח, נעשית הערכת מצב מיוחדת לה. רוב הנשים שעברו ניתוח לב דווקא יכולות להרות.

לאישה המקבלת תרופה לדילול הדם אסור להרות. לא נכון, אך יש סיכון מוגבר. התרופה המדללת, הקומדין, חשודה כגורמת מומים מולדים ודימומים בעובר. הדבר אינו אוסר היריון, אך מחייב ניהול מתוחכם של התרופות לדילול דם בתקופת ההיריון. על אף שיש נשים רבות שעברו היריון ולידה מוצלחים במצב כזה, הסיכון לחיי האישה והעובר גדול יותר מהרגיל. אישה צעירה הנאלצת לעבור ניתוח לב לבעיית מסתם, רצוי שתעדיף ניתוח תיקון מסתם, או מסתם תותב ביולוגי: שניהם אינם מחייבים טיפול במדללי דם, ולכן לא יפריעו למהלך היריון בהמשך.

ניתוח לב פוגע באסתטיקה בגורמו צלקת גדולה. נכון למדי, ברוב ניתוחי הלב הפתוח, פתיחת בית החזה נעשית מלפנים. אפשר בדרך כלל לגרום לכך שאורך הצלקת יהיה מופחת מעט, אך עקרונית, היא שם. תפירת העור בניתוח יכולה להיות עדינה ביותר, וצלקת הניתוח כמעט שאינה נראית בשבועות הראשונים. בחלוף מספר חודשים, עקב תהליך ההבראה הרגיל של הרקמות, הצלקת הצרה והיפה עלולה להתעבות ולהיות מכוערת יותר. זה לא בשליטת המנתח. במקרים רבים אפקט הצלקת דוהה עם השנים.

בניתוחי לב זעיר פולשניים, לא פותחים בכלל את החזה, ולכן אין צלקות. לא נכון, בניתוחי לב זעיר פולשניים פותחים את החזה ומגיעים אל הלב, ומבצעים בדיוק את אותו התיקון בלב, המבוצע בפתיחת חזה רחבה. זה לא ניתוח קטן יותר, זו רק גישה שונה לפתיחת החזה כדי להגיע ללב. ההבדל הוא שהכניסה לבית החזה נעשית באמצעות חתך קטן יותר, מהצד, מתחת לקפל העור, מתחת לשד הימני. הצלקת בעור תהיה מוסתרת על ידי השד.

פרופ' ארם סמולינסקי הוא מנתח לב בכיר.

בואו לדבר על זה בפורום קרדיולוגיה וצנתורים.