מחלות לב: מתי כדאי ליטול ניאצין?

עבור חולים המטופלים בססטינים, ורמת ה-HDL (הכולסטרול הטוב) שלהם תקינה, אין טעם בתוספת ניאצין. כך עולה ממחקר חדש שפורסם לאחרונה בכתב העת
New England Journal of Medicine.

רקע

חולים במחלת לב, שמטופלים בסטטינים והגיעו לערך ה-LDL (הכולסטרול הרע) הרצוי, עדיין מצויים בסיכון מוגבר לאוטם שריר הלב. במשך שנים רבות נחשב הניאצין כטיפול משלים לטיפול בסטטינים בחולים עם HDL (כולסטרול טוב) נמוך. עם זאת, השימוש בניאצין היה נמוך יחסית עקב תופעות לוואי קלות של התרופה, גם כשזו ניתנת בשחרור מושהה.

מטרה

מטרת המחקר הייתה לבדוק אם תוספת של ניאצין בשחרור מושהה, בנוסף לטיפול בסטטינים, תורמת להפחתת הסיכון למחלות לב וכלי דם.

שיטות

3,414 מטופלים שהשתתפו במחקר חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות: קבוצה שטופלה בניאצין בשחרור מושהה במינון של 1,500-2,000 מ"ג ליום, וקבוצה שטופלה בפלצבו. כל המטופלים טופלו ב-Simvastatin במינון של 40-80 מ"ג ליום. אם המטופל לא הגיע לערך ה-LDL הרצוי, הוסף טיפול גם ב-Ezetimibe במינון של 10 מ"ג ליום.

המחקר בחן אם לתוספת הניאצין הייתה השפעה על תמותה ממחלת לב, אוטם שריר הלב, שבץ מוחי, או אשפוז עקב אירוע כלילי.

תוצאות

לאחר כשנתיים, בקרב מי שנטלו תוספת ניאצין רמת ה-HDL עלתה בצורה משמעותית, בממוצע מ-35 מ"ג/ד"ל ל-42 מ"ג/ד"ל. רמת הטריגליצרידים (שומנים בדם) ירדה במצורה משמעותית, בממוצע מ-164 מ"ג/ד"ל ל-122 מ"ג/ד"ל. רמת ה-LDL ירדה בצורה משמעותית, בממוצע מ-74 מ"ג/ד"ל ל-62 מ"ג/ד"ל.

המחקר הופסק לאחר כשלוש שנים כשהתברר שלתוספת הניאצין לא הייתה השפעה על הסיכון למחלות לב וכלי דם.

מסקנת המחקר

בחולים עם מחלת לב וכלי דם שהגיעו באמצעות טיפול בסטטינים לערך LDL נמוך מ-70 מ"ג/ד"ל, אין תועלת קלינית בתוספת של ניאצין לטיפול. זאת, על אף שהניאצין הביא לשיפור משמעותי בפרופיל השומנים של המטופל.

לכתבות נוספות והרשמה לאתר ללא תשלום - לחצו כאן.

בואו לדבר על זה בפורום יתר כולסטרול וטריגליצרידים בדם - מניעה וטיפול.