סטנט מתכלה: לא רק בלב

חוקרים הצליחו לראשונה לטפל בחולים שסבלו מהיצרות כלי הדם ברגליים, באמצעות תומכון (סטנט) חדשני, שמרחיב את כלי הדם - ונעלם. כך נחסכו מהחולים הסכנות הכרוכות בנוכחות של סטנט קבוע.

במחקר חדש, שיוצג על ידי פרופ' מייקל ג'ף, במהלך דצמבר בכנס ICI, כנס החדשנות הבינלאומי בתחום רפואת הלב וכלי הדם - מתוארת פריצת הדרך המשמעותית, אודות הסטנט הנעלם.

מהי טרשת עורקים? כיצד מתרחש תהליך היצרות כלי הדם?

טרשת עורקים היא קבוצת מחלות שמתאפיינות בעיבוי והתקשחות של דופן העורק, בשל שומן ומרכיבים נוספים המצטברים - ומצרים את המעבר החופשי בכלי הדם. התופעה מהווה בסיס קליני לגורמי המוות השכיחים ביותר בעולם המערבי, לרבות אוטם שריר הלב ושבץ מוחי.

נהוג להבחין בין טרשת עורקים כלילית (של העורקים המובילים דם ללב), לבין טרשת עורקים היקפית (של העורקים שמחוץ ללב ולמוח), שעלולה להתפתח לכדי מחלת העורקים ההיקפיים (PAD - Peripheral Artery Disease).

מחלה זו נפוצה בעולם המערבי, שכיחותה עולה עם הגיל - ועומדת על 20% בקרב האוכלוסייה מעל גיל 70. משמעות נתון זה הינה כי ברחבי העולם ישנם מאות מיליונים החולים במחלה. נוסף על גיל מבוגר, ישנם גורמי סיכון נוספים למחלה - ובהם עישון, סוכרת, השמנה, חוסר בפעילות גופנית והיסטוריה משפחתית. המנגנון הבסיסי של מחלת העורקים ההיקפיים (הם העורקים הפריפריאליים) הוא טרשת עורקים; ובעיקר עורקים המובילים דם לרגליים.

מהם הסימפטומים של מחלת העורקים ההיקפיים?

על רקע זה, אחד הסימפטומים העיקריים של המחלה, כאשר החולה כבר חש בה, הוא כאבים והתכווצויות ברגליים, עד לתוצאה אופיינית של צליעה לסירוגין בזמן הליכה. במחלה מתקדמת, לעיתים יש אף סכנה לזיהומים שעלולים לחייב כריתה של הרגל. הפתרון המקובל כיום הוא ניתוח ליצירת מעקף, או התערבות פולשנית באמצעות צנתר, על מנת להרחיב את ההיצרויות, לפתוח את החסימות, ולקבע את פתיחת נתיב המעבר בעזרת בלון או תומכון מתכתי (סטנט).

האם השימוש בסטנט (תומכון) כרוך בסיכונים?

הליך זה אמנם מבוצע בישראל ובעולם בהצלחה זה שנים רבות, ואף מהווה פתרון מציל חיים - אולם הסטנט המתכתי עצמו מהווה גורם סיכון למספר תופעות מטרידות, כמו פגיעה נקודתית באלסטיות של כלי הדם, התפתחות של תגובה דלקתית, היצרות חוזרת במקום בו הותקן הסטנט ואף היווצרות של קרישי דם מסוכנים במקום.

על מנת לצמצם את הסיכונים, המטופל נדרש ליטול מדללי דם באופן קבוע, לאחר השמת הסטנט, עובדה המהווה חסרון נוסף - הן מבחינה רפואית והן מבחינת הנטל על שגרת חייו של החולה. למרות יתרונותיהם של הסטנטים, שאף הלכו והשתכללו עם השנים, מגבלות אלו נותרו משך עשרות שנים חלק מהמשוואה וממערכת השיקולים של הרופא המטפל.

מהם היתרונות של הסטנט המתכלה?

במסגרת המחקר החדש, נוסה פיגום עורקי חדש דמוי סטנט - התומכון המתכלה. 35 חולים שלקו במחלת העורקים ההיקפיים וסבלו מסימפטום הצליעה האופייני, עברו הליך של השמת תומכון מתכלה, העשוי חומרים הנספגים בגוף האדם, במקום הסטנט המתכתי.

השאיפה שעומדת בבסיס הפיתוח של התומכון המתכלה היא להרחיב את ההיצרות בעורק, ולקבע את ההרחבה באמצעות אותו התומכון, שיוותר במקום עד להחלמת העורק, יסיים את תפקידו - וייספג עד להיעלמותו. בכך, לפי החוקרים, ניתן יהיה ליהנות מיתרונות הסטנט ולקבע הרחבה של היצרויות וסתימות, מבלי לחשוש מסיבוכי נוכחותו של הסטנט בכלי הדם בטווח הארוך.

השימוש בתומכונים הנספגים נעשה בשבעה מרכזים רפואיים ובוצע בהצלחה בכל 35 המטופלים שהשתתפו במחקר.

המחקר הדגים בטיחות של התומכונים המתכלים, בכך שלא אירעו לאחריו אירועים חריגים הקשורים בתומכון ובהליך החדרתו. כמו כן, בדיקות הדמיה שנעשו לאורך השנתיים הראשונות לאחר ההליך, הראו פתיחה שמורה ויציבה של העורקים. שיפור עקבי נרשם גם במדדים המקובלים לסיווג חומרה של איסכמיה (חוסר אספקת דם) לגפיים התחתונות. מדובר במדדים כמו עוצמת הכאב עליה מדווח החולה, חומרת הצליעה ממנה הוא סובל ומרחקי ההליכה שהוא נושא.

באיזה ממחלות כלי הדם נהוג להשתמש בסטנט מתכלה?

השימוש בתומכונים מתכלים כבר החל במחלת לב כלילית, כלומר בתיקון היצרויות וחסימות בכלי הדם של הלב עצמו. לעומת זאת, במחלת העורקים ההיקפיים, המחקר מהווה אינדיקציה חיובית ראשונה לכך שהדבר ישים. עם התקדמות מסקנות המחקר - לעבר פרקטיקה קלינית נרחבת, יוכלו חולים רבים לקבל טיפול אשר יסייע להם לשחזר את ניידותם, ליהנות מהליכה פונקציונלית ללא כאבים - וזאת מבלי לחשוש מסיבוכים שעלולים הסטנטים המסורתיים לחולל בגופם.

פרופ' רפי ביאר הוא מנהל המרכז הרפואי רמב"ם ויו"ר כנס ICI.