דיכאון ומחלת לב: פי 2 סיכון לתמותה

ידוע היטב כי דיכאון ומחלת כלילית הולכים יד ביד, אך ממחקר חדש עולה כי דיכאון בכל שלב לאחר אבחנת מחלת לב כלילית הינו מנבא משמעותי ביותר לתמותה, כך מדווחים חוקרים במאמר שפורסם בכתב העת European Heart Journal Quality of Care and Clinical Outcomes.

מדגם המחקר כלל 24,137 משתתפים עם אבחנת מחלת לב כלילית מוכחת בצנתור (היצרות של 70% ומעלה). דיכאון לאחר אבחנת מחלת לב כלילית נקבע על-פי הגדרות ה-ICD ונבחן כגורם המנבא תמותה בניתוח סטטיסטי מותאם.

החוקרים מדווחים כי 3,646 חולים (15%) אובחנו עם דיכאון במהלך המעקב. בהשוואה לאלו ללא דיכאון, חולים עם דיכאון היו צעירים יותר (64 שנים לעומת 65 שנים), עם שכיחות גבוהה יותר של נשים (37% לעומת 24%), סוכרת (40% לעומת 30%), אבחנה קודמת של דיכאון (26% לעומת 5%), ושכיחות נמוכה יותר של אוטם שריר הלב (28% לעומת 36%).

שיעורי התמותה לאחר מעקב ממוצע של 9.7 שנים עמדו על 40% מהחולים, מהם 50% מהחולים עם דיכאון לעומת 38% מהחולים ללא דיכאון. לאחר שלקחו בחשבון משתנים נוספים העשויים להשפיע על הקשר הנ"ל, החוקרים מצאו כי דיכאון לאחר מחלת לב כלילית היה הגורם המנבא הבולט ביותר של תמותה (עליה של פי שתיים בסיכון לתמותה). קשר זה נותר בתתי-קבוצות של חולים ללא אבחנה קודמת של דיכאון ולפי ההתוויה לצנתור כלילי.

החוקרים מסכמים וכותבים כי אבחנה של דיכאון בכל שלב לאחר אבחנת מחלת לב כלילית מלווה בסיכון גבוה כפליים לתמותה.

ד"ר עמית עקירוב הוא מומחה לאנדוקרינולוגיה, רופא בכיר במחלקה הפנימית בבית החולים בילינסון.