לוקחים ללב

מחלות לב וכלי דם הם גורם התמותה מספר אחד בעולם המערבי. כ-50 איש בישראל לוקים באירוע לב מידי יום, כ-20% מהם מתחת לגיל 40; הנתונים האלה אומרים במפורש דבר שאין ברור ממנו: ככל שנקדים לאתר את גורמי הסיכון, וככל שנגדיר ונקדם את הטיפול בהם כן ייטב. ניתן לסווג את גורמי הסיכון להתפתחות מחלת לב כלילית לגורמים בעלי השפעה עיקרית ולגורמים נוספים.

להלן הסיבות והסיכונים, לרגל יום בריאות הלב אשר יתקיים ביום ראשון ה-30 בספטמבר:

^^יתר לחץ דם^^

מחלה זו מוכרת בציבור כ"לחץ דם גבוה" או כסתם "לחץ דם". שכיחות האבחנה של יתר לחץ דם עלתה בשנים האחרונות, זאת עקב העלייה בתוחלת החיים (לחץ הדם נוטה לעלות עם הגיל), ועקב הורדת הערכים שבהם מאובחן יתר לחץ דם מ-95/160 מילימטר כספית בעבר ל-90/140 כיום.

^^עישון^^

עישון גורם לשורה של פגעים שכל אחד מהם כשלעצמו עלול להוות בעיה. העישון מגביר את הדופק, מעלה לחץ דם, מגדיל את ריכוז גורמי הקרישה בדם ואת צמיגות הדם, מעלה את רמת ה-LDL בדם ("כולסטרול רע") ומוריד את רמת ה-HDL ("כולסטרול טוב"). בנוסף הוא גורם להתכוונות כלי דם (ועקב כך הגדלת העומס על הלב), ובניסוי בחיות נמצא כפוגע בשכבה הפנימית של כלי הדם, ומכאן שהוא תורם באופן פעיל להתפתחות התהליך הטרשתי.

עישון סיגרים או מקטרת מגדיל את הסיכוי לחלות במחלות לב וכלי דם ב-40%. עישון חצי קופסת סיגריות ליום מעלה את הסיכון פי שניים, ועישון של קופסה ויותר ליום מעלה את הסיכון ללקות באוטם שריר הלב פי שלושה ויותר בהשוואה ללא מעשנים. בשנים האחרונות מצטברות עדויות שלפיהן נגרם נזק לכלי הדם גם מעישון מריחואנה. חשוב להדגיש כי גם אנשים שלא מעשנים אך נמצאים בסביבת מעשנים, שואפים לריאותיהם את עשן הסיגריות (עישון סביל) ונחשפים במידה לא מבוטלת לסיכוני העישון. ראוי לציין, כי עד עתה טרם הוכח שהפחתת תכולת הזפת והניקוטין בסיגריות, מפחיתה באופן משמעותי את שכיחות התקפי הלב.

^^רמת שומנים גבוהה בדם^^

הדם מכיל שומנים שונים, אשר מקורם במזון שאותו סופג הגוף וחלקם נוצרים בגוף מיסודות אחרים הנספגים לגופנו מהמזון. כלומר, רמת שומני הדם תלויה בזמינותם במזון (כתלות בתפריט) ובכושרו של הגוף לייצרם ולעבדם (תלוי במידה רבה בנטייה תורשתית). שומני הדם הלוקחים חלק בתהליך הטרשתי הם הכולסטרול והטריגליצרידים. כולסטרול הוא חומר חיוני ביותר בתהליכי בניה ובעל תפקיד חשוב בפעולת מערכות רבות בגוף. הכולסטרול הנישא בדם קשור בדרך כלל לחלבון, המשמש לו ככלי תובלה. ישנו חלבון הנושא מעט כולסטרול, וצפיפות הכולסטרול שבו נמוכה; חלבון אחר, הנושא עמו כמות רבה של כולסטרול, הוא חלבון עם צפיפות גבוהה של כולסטרול ומכונה High Density Lipoprotein HDL.

הכולסטרול כגורם סיכון תלוי לא רק ברמתו הכללית בדם, אלא גם ברמה נמוכה של HDL וביחס ל-LDL. מתברר שרמה גבוהה של HDL מפחיתה את הסיכון ללקות באוטם שריר הלב, ומכאן גם היחס האוהד אליו וכינוי "כולסטרול טוב". ייתכן אפוא מצב, שבו רמת הכולסטרול הכללית תהיה בתחום הנחשב תקין, אולם חלקו של HDL נמוך מדי (באופן מוחלט או יחסית ל- LDL) והתוצאה היא סיכון בר משמעות. הדעות עדיין חלוקות באשר לחשיבותה של רמת טריגליצרידים גבוהה כלעצמה. אולם יש הסכמה ששילוב של רמת טריגליצרידים גבוהה עם ערכי LDL גבוהים מהווים סיכון מוגבר יותר מאשר כל גורם בנפרד.

^^נטייה משפחתית^^

קיימת שכיחות גבוהה יותר ללקות במחלת לב כלילית אצל ילדים להורה שלקה באוטם שריר הלב, במיוחד אם הוא אירע בגיל צעיר (לפני גיל 55). קשה לדעת אם הגורם העיקרי במקרים אלה הוא תורשתי, סביבתי (הרגלי התזונה) או שילוב של כמה גורמים, סביר להניח שהמרכיב הגנטי הוא הדומיננטי. מעניין לציין שמכלל הילדים במשפחה, לבכורים יש סיכוי גבוה יותר ללקות במחלת לב.

^^השמנה^^

נהוג לכנות אדם שמן כאדם בעל עודף משקל, אף ששני המושגים אינם זהים. המושג עודף משקל מתייחס למשקל יחסית לשטח הגוף (תלוי בגובה ומבנה), ואילו המושג השמנה מתייחס לעובי העור באזורי גוף שונים, כמו היקף הבטן (כרס), ישבן ועוד. השמנה מהווה גורם סיכון לחלות במחלת לב כלילית; מקובל להגדיר אדם שמן כאדם שמשקלו גדול ב-20% ממשקלו האידאלי בהתייחס לנתוני גופו. במצבי עודף משקל של 30% יש עלייה ניכרת בתחלואה ובתמותה ממחלת לב. כנראה שגם לפיזור השומן בגוף יש חשיבות - נמצא קשר בין השמנה באזור הכרס (בהיקף המותניים), הן אצל גברים והן אצל נשים, לבין שכיחות מוגברת של מחלת לב כלילית.

^^סוכרת^^

מחלת סוכרת מוכרת כגורם סיכון משמעותי. כנראה יש קשר גם בין משך המחלה וחומרתה, לסיכוי ללקות באוטם שריר הלב. כיום ידוע כי מצב דחק או מצוקה נפשית חריגה (טראומה נפשית, סטרס) עלולים לגרום להתרחשות של אוטם שריר הלב. נמצא קשר בין מתח נפשי זמני, כמו אובדן (מוות של קרוב נפש), שינויי תפקיד, פיטורין מהעבודה או פרישה לגמלאות, לבין היארעות של אוטם שריר הלב. מאידך גיסא, אין הוכחה חד משמעית שמתח נפשי מתמיד הוא בעל השפעה ישירה על התפתחות התהליך הטרשתי בעורקים, אם כי ייתכן שהוא משפיע בעקיפין, בגרימת לחץ דם גבוה, בצורך "לעשן בשרשרת" או בשניהם, והם יביאו בסופו של דבר להתפתחות מחלת לב כלילית. מכל מקום, נראה שלחץ רגשי יכול להגביר את הסיכוי להתקף לב.

^^אישיות^^

נהוג לסווג את האוכלוסיה בחלוקה גסה מאוד לבעלי אופי מטיפוס A, המתאפיינים בתחרותיות, בשאפתנות, והנמצאים במאבק מתמיד עם הסביבה, לבין אנשים מטיפוס B שהם פסיביים יותר וממעיטים בעימות עם סביבתם. מתברר שלמשתייכים לטיפוס A יש נטייה לפתח אוטם שריר הלב בשכיחות גבוהה יותר מאשר לאלו הנמנים עם טיפוס B. אולם אין רע בלי טוב, ודווקא מידת ההישרדות לטווח ארוך לאחר אוטם שרירי הלב של הנמנים עם טיפוס A גדולה יותר. לאנשים צעירים הנוטים לכעוס, יש סיכוי גבוה פי שלושה לפתח מחלת לב בגיל צעיר (לפני גיל 55) וסיכוי גבוה פי חמישה ללקות בהתקף לב לעומת עמיתיהם הרגועים יותר.

^^מין והורמונים^^

בתקופת הפוריות שפר גורלן של הנשים, ואוטם שריר הלב שכיח אצלן פחות מאשר אצל גברים. לאחר הפסקת המחזור החודשי הולכת ועולה שכיחות מחלת הלב הכלילית אצל הנשים, ומגיל 60 ואילך קיים שוויון מלא בין המינים, במובן זה. את ההבדלים מייחסים ליחס בין רמת ההורמונים הנקביים (אסטרוגנים( להורמונים הזכריים (אנדרוגנים), הנוצרים שניהם בגוף האישה. בתקופת הפוריות גבוהה רמת ההורמונים הנקביים. עם העלייה בגיל, הולכת כמות ההורמונים הנקביים ויורדת והיחס בין אסטרוגנים לאדרוגנים, שבעבר הגן של האישה, הולך ומשתנה לרעה.

ליחס הגבוה בין ההורמון הנקבי לזכרי יש השפעה גם על רמת ה-HDL ("הכולסטרול הטוב"). רמתו בדם הולכת ויורדת, ככל שהיחס בין ההורמונים קטן. על השפעתן של הגלולות למניעת הריון חלוקות הדעות; אמנם גלולות העורקים מכילות אסטרוגן ולכן אפשר היה לצפות להשפעה חיובית על בריאות העורקים, אולם ההורמון פרוגסטרון, שהגלולות מכילות, מוריד את רמת ה-HDL. ישנם מחקרים שונים בנושא עם תוצאות מנוגדות: יש המראים סיכוי גדול יותר לאוטם בקרב משתמשות בגלולה לעומת מחקרים אחרים שבהם תיאוריה זו לא הוכחה. עם זאת, השילוב של גלולה ושל עישון הוא בעל השפעה שלילית ברורה.

^^אלכוהול^^

צריכת אלכוהול קבועה בכמות בינונית (יותר מכוסית אחת ליום) ולאורך זמן קשורה בהתפתחות מחלת לב שאינה טרשתית (קרדיומיופטיה אלכוהולית). יחד עם זאת, נמצא ששתיית כוסית אחת אלכוהול ביום (כ- 50 גרם) היא בעלת ערך הגנתי על הלב. הדבר נובע כנראה מכך שכמות זו של אלכוהול גורמת לעלייה בשיעור ה-HDL. לעומת זאת צריכת אלכוהול "כבדה", כמו זו של אלכוהוליסטים כרוניים, מגבירה את שכיחות התקפי הלב.

^^יחס אבץ/נחושת^^

ישנם מחקרים לפיהם מחסור בנחושת בגוף או עודף באבץ גורמים לעלייה ברמת הכולסטרול בדם, ומכאן שהם תורמים באופן עקיף להתפתחות מחלת לב כלילית.

^^מים רכים^^

מחקרים רחבי היקף מראים יחס הפוך בין דרגת קשיות המים (שאינה קשורה ללכלוך במים) לשכיחות מחלת הלב הכלילית. מידת קשיותם של המים תלויה בנוכחות מרכיבים שונים בתוכם, בעיקר היחס שבין מגנזיום לסידן. מתברר שאוכלוסיות הצורכות מים רכים (העשירים בסידן ודלים במגנזיום( לשתייה נגועות יותר במחלת לב כלילית.

^^רמת סידן בדם^^

רמת סידן גבוהה בדם (מצב שהוא תוצאה של מחלות שונות) עלולה להביא להתגברות התהליך הטרשתי.

^^צמיגות הדם וקרישתיות יתר^^

קיים קשר הדוק בין מצבים של עלייה בצמיגות הדם לבין מחלה כלילית. צמיגות דם מוגברת עלולה להיגרם מעלייה בכמותם של מרכיבי הדם השונים, במיוחד חלבוני דם, ביניהם כאלו המשתתפים גם במנגנון קרישת הדם. מבין חלבוני קרישה אלו, תרומתו של הפיברינוגן (Fibt) היא המשמעותית ביותר. צמיגות הדם, רמת פיברינוגן וזו של "חלבוני דלקת מסויימים" (במיוחד אחד המכונה CRP) עולות גם עקב עישון.

^^השתלת לב^^

אצל חולים שעברו השתלת לב קיימת התפתחות מהירה יחסית של מחלת לב כלילית בלב המושתל; מצב זה נכון גם אם הסיבה שבעטיה נזקק החולה להשתלת הלב לא היתה קשורה כלל למחלת לב כלילית, אלא מחלת לב אחרת. אף שהסיבה לכך לא ברורה, קשה להשתחרר מהרושם שלטיפול שנועד למניעת דחייה של הלב המושתל (שאותו מקבל החולה באופן קבוע) יש קשר ישיר או עקיף להתפתחות תהליך טרשתי.

^^שילוב בין כמה גורמי סיכון^^

קיימים לא מעט שילובים בין גורמי הסיכון השונים. אצל חלק ניכר של החולים עולה שכיחותם של גורמי הסיכון השונים, ככל שמתרבה כמותם; שכיחות של יתר לחץ דם ורמת כולסטרול כללי וטריגלצידרים גבוהות בדם, גבוהה יותר אצל חולי סכרת מאשר באוכלוסיה ללא סוכרת. לא נדיר המצב של גבר שמן, הממעט בפעילות גופנית, שהוא בן להורה שסבל ממחלת לב כלילית מגיל צעיר, סובל מסכרת ומרבה להתרגז בשל כך לחץ דמו גבוה, וכדי להירגע הוא נוהג לעשן בכמות רבה, דבר המעלה לו את צמיגות הדם; אצל אדם כזה הופעתו של אוטם שריר הלב היא רק שאלה של זמן.

פרופ' אריה רוט הוא מנהל היחידה לטיפול נמרץ לב במרכז הרפואי איכילוב ומנהלה הרפואי של שחל ומחבר הספר "התקף לב כבר לא חייבים למות מזה", בהוצאת פרולוג בע"מ.

בואו לדבר על זה בפורום גורמי סיכון למחלות לב, בפורום קרדיולוגיה - הפורום הרשמי של האיגוד הקרדיולוגי ובפורום ניתוחי לב וחזה.