שבץ מוחי: טיפול לא נמרץ

מידי שנה לוקים בישראל כ-15,000 גברים ונשים באירוע מוח, כאשר 60% מהנפגעים נשארים עם נכות פיזית או נפשית וזקוקים לעזרה בתפקוד. הגיל הממוצע של נפגעי אירוע מוחי הנו 73 בקרב נשים ו-69 אצל גברים, אולם אירוע מוחי פוגע גם בצעירים בשנות ה-20 וה-30 לחייהם. כך עולה מסקר NASIS 2013 אותו חושף היום (א') האיגוד הנוירולוגי הישראלי. הסקר נערך בכל בתי החולים בישראל וממפה מגמות בתחלואת שבץ מוח חד.

עוד עולה מהסקר כי סוג האירוע הנפוץ ביותר הוא איסכמי (93% מהאירועים) במהלכו נחסם כלי דם במוח ושאר האירועים נגרמים על רקע דימום מוחי - שהינו חמור יותר וגורם יותר לתמותה ונכות קשה.

לדברי פרופ' נתן בורנשטיין, יו"ר האיגוד הנוירולוגי ומנהל היחידה לשבץ מוח, מרכז רפואי תל אביב, שבץ מוחי הוא הקטלן השלישי אחרי מחלות לב וסרטן וגורם הנכות הראשון בעולם. "אנשים שעוברים התקפי לב שורדים וחוזרים למעגל החיים הרגיל, בניגוד לאנשים שמקבלים שבץ מוח 60% מהם יישארו עם נכות פיזית או נפשית. מעבר לכך שבץ מוח זו לא בעיה רק של החולה אלא גם של משפחתו שנפגעת. ולכן כפי שלא יעלה על הדעת שאין בבית חולים טיפול נמרץ לב, כך צריך להיות בכל מרכז רפואי יחידות מתוקננות לשבץ מוחי, שכוללות תשתית ותקנים לצוות רפואי, הזמינים 24 שעות ביממה, שיאפשרו לנפגע אירוע מוחי לקבל טיפול רפואי נוירולוגי דחוף במהירות הנדרשת כדי להציל רקמת מוח ולמנוע נכות"

פרופ' דוד טנא, מזכיר האיגוד הנוירולוגי ומנהל מערך שבץ המוח במרכז הרפואי ע"ש שיבא תל השומר הציג את ממצאי הסקר, ולדבריו "החל מ-2004 חלה מהפכה של ממש בטיפול בשבץ מוחי שהפך להיות מטיפול תומך לטיפול דחוף (טיפול בתרופה ממיסת קרישים וצנתור מוח). מגמה זו הובילה לשיפור - ירידה בהיארעות שבץ מוחי, אולם לצערנו הנטל מהמחלה לא פחת. כיום מחצית מהחולים מאושפזים ביחידות פנימיות והשאר ביחידות נוירולוגיות, שאינן ייעודיות לטיפול בשבץ מוחי. אין שום סיבה שחולים אלו לא יקבלו טיפול ייעודי כמו חולי לב".

ממצאים נוספים

מדובר במחלה תכופה המצריכה הגעה מהירה לבית החולים מזמן הופעת הסימנים, היום כ-40% מהלוקים באירוע איסכמי וכ-20% מהלוקים בדימום מוחי מתפנים לבתי החולים בכוחות עצמם במקום באמבולנס ובכך מגדילים את הסכנה לתמותה או פגיעה קשה. כך למעשה הם מחמיצים את חלון ההזדמנויות - 4.5 שעות מתחילת האירוע ועד הטיפול בתרופה ממיסת קרישים (T-PA) או צנתור מוחי לשליפת קריש חוסם. למעשה כוים רק 9% מהחולים מקבלים טיפולים דחופים אלה בזמן שהשאיפה היא שכ-12%-15% יקבלו טיפולים אלה.

חל שיפור בבדיקות להדגמת כלי הדם בעת האשפוז (CT דופלר וכ"ו) התחלנו בבדיקות בשליש מהנפגעים והיום אנו עומדים על כשני שליש, אולם יש לזכור כי עדיין שליש מהנפגעים לא עוברים אפילו בדיקה אחת בבית חולים ויש לכך מחיר.

חל שיפור גם במהירות ויעילות הטיפול, הקשורים לזמינות הצוות הרפואי - יש קיצור של שעה וחצי החל זמן ההגעה ועד מתן הטיפול, אולם רק 6.6% קיבלו את הטיפול לפי ההנחיות הקליניות המחייבות טיפול בתוך 25 דקות. גם שיעור הזיהומים פחת וכן שיעור הנכויות והתמותה אבל אין מיצוי הפוטנציאל. עם השנים יותר תרופות נכנסות לסל הבריאות ומרבית החולים מטופלים בהן, אבל אין מענה של שיקום לנכים בקהילה.

תוכנית לאומי לשיקום נפגעי שבץ מוחי

לדברי פנינה רוזנצוויג, מנכ"ל עמותת נאמן "צריכה להיות שקיפות לציבור שידעו באיזה בתי חולים יש יחידות שבץ מוחי, הבעיה קיימת בעיקר בפריפריה, כי לאדם נפגע שבץ זה סיכון להגיע לבית חולים שאין בו יחידת שבץ. בעיה נוספת היא מי מטפל באותם נפגעי שבץ מוחי לאחר הטיפול הרפואי? הם עוברים למערכת הרווחה ושם נפער בור שחור גדול חוסר מודעות לזכויות שלהם וקושי לקבל טיפולי שיקום. כבר 3 שנים העמותת מנסה ללא הצלחה להגיש בקשה להרחבת טיפולי שיקום בקהילה. לדוגמה, כיום מגיע לנפגעי שבץ מוחי חצי שעה פיזיותרפיה בחודש ו זו בדיחה".

סימנים מקדימים וגורמי סיכון

הסימנים השכיחים להתרחשות אירוע מוחי הם הופעה פתאומית של חולשה מוטורית או שיתוק בצד אחד וקשיים בדיבור או בשפה. סימנים נוספים הם: הפרעה בשיווי משקל, הפרעה בראייה וכאב ראש חד ללא סיבה.

גורם הסיכון השכיח ביותר לאירועים מוחיים הוא לחץ דם גבוה - מופיע ב- 85% מאירועי דימום מוחי וב-80% מהאירועים האיסכמיים. גורמי סיכון נוספים הם: עישון, סוכרת, כולסטרול גבוה, עודף משקל

בואו לדבר על זה בפורום נוירולוגיה ושבץ מוח.