טרשת נפוצה: לא לאמץ כל חידוש

עוד בנושא: כולסטרול hdl, טריגליצרידים

חולים בטרשת נפוצה מתמודדים בין השאר עם הצורך לקבל תרופות כל חייהם כדי למנוע הישנות של התקפים שעלולים לגרור החמרה במצבם. התאמת התרופה היעילה ביותר לחולה עשויה להיות תהליך מורכב ומתמשך, אך הכרחי, זאת בעיקר משום שכל התקף עלול לגרום לפגיעה תפקודית, הפיכה או לא הפיכה, ולירידה באיכות חיי החולה.

טרשת נפוצה היא מחלה שמהלכה הטבעי הוא התקדמות. חולה מאוזן, שבעזרת טיפול מתאים המחלה אצלו נעצרה - כלומר לא נמצאו נגעים חדשים בבדיקת MRI, לא נצפו התקפים או לא התפתחה נכות חדשה - נמצא במצב מצוין. למרות זאת, לא פעם פונה חולה למרפאה ומבקש לבדוק אפשרות להחליף את הטיפול.

לפעמים אין דרך חזרה

חשוב לדעת, שלא כל חידוש או טרנד הוא טוב ומתאים לכל חולה. כך, למשל, במקרה שבו בשל החלפת תרופה תחול דווקא הרעה במצבו של החולה, ייתכן שלא ניתן יהיה לחזור לתרופה הקודמת שכן בשל השינוי במצב החולה היא לא תהיה יעילה יותר. כמו כן, בהרבה מאוד מקרים גם קופת החולים לא תאפשר חזרה לטיפול הקודם, בגלל ההנחה שהסיבה שבגינה הוא הוחלף מלכתחילה הייתה אי יעילות.

במקרה של טרשת נפוצה (כמו גם במחלות כרוניות קשות אחרות), צריכה להיות סיבה מאוד טובה לשקול החלפת טיפול לחולה מאוזן. השיקולים העומדים לנגד עיני הרופא צריכים להיות אובייקטיביים ומבוססים קלינית בלבד. כך, למשל, יש לשקול מעבר לתרופה אחרת אם החולה מדווח על תופעות לוואי חמורות או בלתי נסבלות, אם חולה בגיל הפריון רוצה להיכנס ליריון, אם הוכח מעל לכל ספק שיש טיפול שהוא יותר אפקטיבי לחולה או במקרה שהתרופה הנוכחית חדלה להשפיע.

לא להיכנע ללחצים

יש לא מעט תרופות מצוינות לטרשת נפוצה, רובן מוכרות יותר מ-20 שנה, ויש לגביהן נתונים טובים של יעילות ובטיחות. תרופות אלה, ככלל, אינן מדכאות את המערכת החיסונית. לעומת זאת, רוב התרופות האוראליות החדשות מדכאות את המערכת החיסונית, מה שעלול לגרום לזיהומים בטווח הקצר ולהעלות את הסיכון לחלות בסרטן בטווח הארוך. חשוב להדגיש כי תרופות מסוג זה (המכילות סטרואידים או חומרים המדכאים את מערכת החיסון) היו נהוגות בעבר, אך כיום ידוע שיעילותן הייתה מוטלת בספק. ה"טרנד" של חזרה לסוג זה של תרופות, בעיקר לאור העובדה שחסרים לגביהן נתונים לטווח ארוך ויעברו עוד מספר שנים עד שנוכל לעמוד על טבען, מעורר שאלה מקצועית ומוסרית האם להחליף את התרופה לחולה מאוזן רק משום שהיא אולי נוחה לו יותר לשימוש (למשל במקרה שהיא ניתנת בבליעה ולא בזריקה).

מטבע הדברים, בכל פעם שמאושרת ונרשמת בארץ או בעולם תרופה חדשה, מופעלים לחצים גדולים על הרופאים. אך עלינו מוטלת החובה לשים דגש בראש ובראשונה על טובת החולים. חובה זו אינה עומדת בסתירה לזכות החולה לקבל מידע על כל מגוון הטיפולים הקיימים המותווים למחלתו (בכללם גם החדשים, לרבות אלה שאינם מצויים בסל התרופות). להפך - חובתו של הרופא לספק את המידע כולו על הטיפול או התרופה, לפרט את היתרונות והחסרונות, להסביר על תופעות הלוואי ולמסור גם נתוני יעילות, אך על החולה להיות צרכן בריאות נבון ולשאול מה הסיכונים הקיימים במעבר לטיפול חדש? מהם סיכויי ההצלחה? ולשאול בעצתו של הרופא ולהיות קשוב להמלצתו. בסופו של דבר יש לשקול בצורה מושכלת סיכון מול תועלת, ורק אז להחליט אם יש באמת הצדקה להחלפת תרופה לחולה מאוזן, שכן חידוש אינו ערך מקודש, ואינו יכול להוות משקל מכריע בשלל שיקולים האחרים.

הכותב הוא מנהל המחלקה לנוירולוגיה בבית החולים שיבא - תל השומר.

בואו לדבר על זה בפורום טרשת נפוצה.