ושאבתם ושאבתם
על שיטה חדשה להגיע לאיזון הסוכר הרצוי, על אינדקס גליקמי ועל ירידה בסיכון לתופעות לוואי
מחקר חדש, שנערך בביה"ס לרפואה בייל, משווה לראשונה בין הטיפול במשאבות אינסולין לבין הטיפול באינסולין "לנטוס" בחולים צעירים. המחקר פורסם החודש במגזין Diabetes Care. תוצאות המחקר מראות כי לטיפול במשאבה יתרון משמעותי בהגעה לאיזון גליקמי לעומת הטיפול ב"לנטוס".
מבחן HbA1c למדידת רמת סוכר בדםחולים סוכרתיים מודדים את רמת הסוכר בדם באמצעות מבחן HbA1c שמגלה את הרמה הממוצעת של הסוכר בדם בתקופה של חודשיים עד שלושה. חולים סוכרתיים שואפים לרמה של 7% ומטה. רמות גבוהות של HbA1c יכולות לגרום לסיבוכי סוכרת קשים בטווח הקצר והארוך, כולל עיוורון, כשל כלייתי, קטיעת איברים, אימפוטנציה ומחלות לב.
המחקרבמחקר, שכלל 32 חולי סוכרת מסוג 1 ונמשך 16 שבועות, נמצא כי חולים שהשתמשו במשאבות אינסולין השיגו ירידה משמעותית ברמות הסוכר בדם (ירידה ברמות ה- HbA1cמ- 8.1% ל- 7.2%), בעוד ששום שינוי משמעותי לא דווח בקרב חולים שהשתמשו בזריקות לנטוס (ירידה ברמות ה-HbA1c מ-8.2% ל- 8.1%).
בסוף המחקר, 50% ממשתמשי המשאבות הגיעו לרמות המטרה המומלצות של HbA1c על ידי איגוד הסוכרת האמריקאי (מתחת ל-7%), לעומת 13% בלבד מהחולים שהשתמשו בזריקות לנטוס. מחקרים מראים כי כל ירידה באחוז אחד במדד ה- HbA1c מביאה לירידה של מעל 40% בסיכון לפתח מחלות עיניים, כליה ועצבים. בנוסף, רמות נמוכות של HbA1c ושמירה על רמות גלוקוז קרובות לנורמלי נמצאו כמפחיתים ב- 76% את הסיכון לסיבוכים הקשורים בסוכרת, ומשפרים את מצב הבריאות ואורך החיים של חולי סוכרת.
"ידוע מזה זמן רב כי משאבות אינסולין משפרות את האיזון הגליקמי גם במבוגרים וגם בילדים. המחקר מצביע על כך שמשאבות אינסולין אפקטיביות יותר בשליטה על הסוכר בדם בהשוואה לזריקות לנטוס", מסרה אליזבט (בולנד) דוייל מביה"ס לרפואה בייל. "הטיפול במשאבות מאפשר הזרמת אינסולין מתמשכת לאורך היממה בדומה ללבלב ובהתאם לדרישות הגוף, דבר שאינו מתאפשר בטיפול בזריקות. אנו מאמינים שזוהי אחת הסיבות העיקריות לכך שהטיפול במשאבות נחשב למוצלח.
בנוסף, הגמישות שהמשאבות מספקות הופכות את החיים לקלים יותר עבור חולים סוכרתיים".
המחקר מדגיש מספר יתרונות של הטיפול במשאבות, בהתחשב בכך שהאינסולין מוזלף לגוף בצורה מתמשכת לאורך היממה וכמותו ניתנת לשינוי בהתאם לצורך, מה שמאפשר שליטה טובה יותר על רמות הסוכר בדם.
המשאבה מאפשרת לחוקרים לדעת במדויק את כמויות האינסולין שהוזלפו בזכות פונקצית הזיכרון שבה. כך ניתן לבצע את השינויים הנדרשים ע"מ להגיע לאיזון אופטימלי. מידע מסוג זה אינו זמין בטיפול בזריקות. עובדה נוספת שעלתה מן המחקר, היא שהטיפול בלנטוס דורש עדיין מספר גדול של זריקות אינסולין יומיות, טיפול בלנטוס דורש מעל 4 זריקות ביום (סה"כ מעל 12 הזרקות בתקופה של 3 ימים), כאשר בשימוש במשאבה אין צורך בזריקות (החלפת הסט נעשית אחת ל 3-4 ימים). בעקבות המחקר 75% מהמטופלים בלנטוס בחרו לעבור למשאבות אינסולין .
אצל החולים שהשתמשו במשאבות ניכרה הפחתה משמעותית בכמות האינסולין היומית, בעוד שבקבוצת משתמשי הלנטוס לא ניכרה הפחתה בכמות האינסולין היומית. עודף אינסולין בגוף יכול לגרום להיפוגליקמיה (רמת סוכר נמוכה בדם), שיכולה לגרום לחולה להרגשת בלבול, סחרחורות עד למצב של חוסר הכרה. החוקרים מצאו כי מספר אירועי ההיפוגליקמיה היה נמוך ב- 75% בקרב משתמשי המשאבות לעומת מזריקי האינסולין לנטוס.
מחקרים אחרים הראו תוצאות דומות בשימוש במשאבות בהורדת אירועי היפוגליקמיה חמורים ב- 85% והורדה של 60% באירועי היפוגליקמיה מתונים בהשוואה לחולים שהזריקו אינסולין.
בואו לדבר על כך בפורום סוכרת
