מהדקים חגורות - מאזנים את הסוכרת

סוכרת מטיפוס 2 הינה מחלה פרוגרסיבית .במשך הזמן ישנה ירידה בהפרשת האינסולין מתאי הביתא של הלבלב, רמות הסוכר בדם עולות, דבר הגורם להופעת תופעות הלוואי של הסוכרת.

לאיסולין שני תפקידים:
ההפרשה הבזאלית הבסיסית (זו הרמה הקבועה והיציבה של האינסולין אותה מודדים בבקר בצום) מונעת תהליכי פירוק בגוף(תהליכים קטבולים) שאינם רצויים.
ההפרשה המואצת של האינסולין המתרחשת בעת הארוחות, מטרתה לפתוח שרשרת של תהליכים אשר בסופם "עובר" הגלוקוז אל אברי המטרה, אל תאי הגוף לתהליכים אנרגטיים.
כאשר האיזון המטאבולי מופר ורמת האינסולין המופרש בגוף אינה מספקת או ספיגתו אל התאים נפגעת, ערכי הגלוקוז (סוכר) בדם עולים (ריכוז גבוה יותר של גלוקוז בדם).
מערכת הדם בגופנו הינה מערכת סגורה.נוזל הדם 6-5 ליטרים זורמים בעורקים עורקיקים , ורידים וורידונים כאשר הלב משמש כמשאבה בלחץ קבוע , המוכר לכולם כ"לחץ דם".
אצל סוכרתיים הרמה הגבוהה של הגלוקוז מעלה את ריכוז הדם אשר מגביר את הלחץ על דפנות כלי הדם ושוחק ואותם.
תהליך שחיקה של כלי הדם מביא בסופו של דבר לסיבוכים במערכת הלב וכלי דם: שבץ מוחי ,שבץ לבבי, פגיעה בעורקיקים העין הגורמת לעיוורון, פגיעה בעורקיקי הגפיים המביאה לקטיעה וכן הלאה.
ולמה הדבר דומה? למערכת צינורות אשר אל המים הנקיים הזורמים בה מוסיפים גרגירי חול, וזרימת המים עם החול שוחקת את כל הצנרת.

לכן מטרת הטיפול הינה הורדת רמות הסוכר בדם לערכים תקינים 110mg/dl בצום ו-180mg/dl לאחר האוכל כדי למנוע את היצרות כלי הדם הגדולים והקטנים.
הטיפול בסוכרת ושמירה על ערכי A1c<7% ,משמעתו מניעת סיבוכים קרדיווסקלרים: פגיעה בכלי דם ובאברי מטרה מוח,לב וכליות.
דרך הטיפול בחולה סוכרת הינה לחקות באופן טוב יותר את הפיזיולוגיה של ערכי אינסולין והגלוקוז בדומה לאדם שאינו סוכרתי.

המעקב אחרי רמת הגלוקוז נעשה ע"י מדידות יומיות:

1.רמת סוכר בצום (רמה בזאלית) כאשר ערכים נורמלים הינם
70-110 מ"ג%.

2. מדידה של רמת גלוקוז לאחר הארוחות: ערכים נורמליים עד 180 מ"ג%.

בדיקה תלת חודשית : ערכי A1C כאשר ערכי המטרה הינם בין 4.2% - 5.8% אצל אדם בריא . A IC קטן מ7% אצל חולה סוכרת .

A IC הינו "אתר" במולקולת ההמוגלובין בדם אשר אליו "נדבקות" מולקולות של גלוקוז הנמצאות בדם, ולמעשה A IC משמש כרשם של ערכי הגלוקוז בדם לשלושה חודשים, ונותן תמונה רחבה יותר על רמת האיזון של הגולקוז ולכן מעבר לבדיקות היומיות, יש לבצע בדיקה תקופתית של אחת לשלושה חודשים של A IC .

מחקרים רפואיים הראו כי שמירה על A1C נמוך מ7% מקטינה את הסיכויים לסיבוכים במערכת כלי הדם ואברי המטרה לב כליות ומח. יש ירידה משמעותית בהופעת הסיבוכים אצל סוכרתיים כאשר מקפידים על איזון הדוק.
הדרך הטיפולית למנוע סיבוכים קרדיווסקולרים אלו הינה שמירה על תמונת גלוקוז - אינסולין בדומה לאדם שאינו סוכרתי.
כפי שהוסבר קודם , סוכרת הינה מחלה פרוגרסיבית מתקדמת עם הזמן, בתחילת הדרך כאשר תאי ביתא עדין מפרישים אינסולין הטיפול הקיים הינו טיפול בכדורים(טיפול פומי)
מקבוצות שונות אשר מטרתו לעודד את יצור האינסולין או לשפר את ספיגתו.
לא ניתן כמה זמן אפשר לשמור על איזון הדוק של סוכרת לערכי מטרה של A1C מתחת ל7% בטיפול בכדורים בלבד.

כאשר הטיפול הפומי אינו מספיק (רמת A1C עולה על 7%) יש להוסיף טיפול באינסולינים אין זה משנה כמה שנות ותק ב"סוכרת" יש לאותו פציינט.
נכון הוא, כי הדיעה הרווחת בקרב חלק מאוכלוסיה: כי הטיפול באינסולינים מהווה שלב סופי או "סוף הדרך" לסוכרתיים וכי רצוי לא להגיע לשלב בו זקוקים לאיסולין, דיעה נעוצה בהיסטוריה הרחוקה של יצור האינסולינים והטיפול בסוכרת במאה שעברה. הבנה כי הסוכרת הינה מחלה מתקדמת וכי הוספה של אינסולינים תשפר את השליטה באיזון הביאה לגישה חדשנית בשנים האחרונות של הקדמת מתן האינסולין.
יש להוסיף אינסולינים כאשר A1C גבוה מ 7% וערכי הגלוקוז גבוהים תחת משטר טיפול של כדורים ללא תלות במשך המחלה .
הוספה של אינסולינים מאפשרת להמשיך ולשמור על ערכי המטרה נמוכים ובכך למעשה ממשיכים את הטיפול בסוכרת, ומורידים את הסיכוי לסיבוכים קרדיווסקולרים.
האינסולינים האנלוגים הקיימים כיום ועומדים לרשות חולה הסוכרת:
הלנטוס( Lantus )אינסולין הבזאלי הבסיסי וכן אנלוגים קצרי טווח, המאפשרים משטר טיפול "בזאל בולוס" המחקה את הפרשת אינסולין כמו אצל האדם הלא סוכרתי והגעה לערכי A1C הקטנים מ7% .
בדיקת A1C מוכללת בסל הבריאות וניתנת לחולי סוכרת בכל הקופות(כל שלושה חודשים).

בואו לדבר על כך בפורום סוכרת