להרעיב את לחץ הדם - חלק ראשון

מאמר זה מבוסס על מאות מחקרים קליניים ואפידימיולוגיים ובמיוחד על שני מקורות עיקריים:
א. מחקר קליני, יחידי מסוגו, שבדק את מידת היעילות של הטיפולים השונים, כולל הטיפול ב"צום על מים", להורדת יתר-לחץ-דם (יל"ד). זהו המחקר המתועד הראשון בעולם שבו שיתפו פעולה רופאים היגייניסטיים וחוקרים קונבנציונאליים בעלי שם בתחומם כדי לחקור ולתעד במקצועיות את ההשפעות הידועות של אמצעי הריפוי הטבעי המשוכלל ביותר שקיים, הצום, על מחלה מסוימת.

ב. מחקר הדוקטוראט של ד"ר אשחר במשך 3 שנים על מאות ממטופליו.

ההשפעות המדהימות של ההיגיינה הטבעית וצום על שיפור הבריאות במצבי מחלה שונים ידועות לרופאים ההיגייניסטים מניסיונם האישי על מטופליהם כבר לפני 190 שנה. ספרים ומאמרים רבים נכתבו על ידיהם בתקופה זו, אך מעולם לא בוצע מחקר ששיתף חוקרים מהאסכולה הקונבנציונאלית שהשתמשו בכלי מחקר המקובלים על הקהילייה המדעית. לכן מחקרים אלה הינם פריצת דרך עולמית שלא ניתן לדעתי לעבור לאחריהם לסדר היום.
המחקר האמריקאי בוצע על ידי קבוצת חוקרים ידועי שם. המחקר של ד"ר אשחר בוצע במשך 3 שנים על מאות מטופלים שהגיעו לקליניקה ואובחנו כבעלי יתר לחץ דם.
למחקרים אלה, אם לא יחששו לעשות בהם שימוש מסיבות פוליטיות וכלכליות, יכולה להיות השפעה דרמאטית על ריפוי של חולי יתר לחץ דם ושיפור איכות החיים שלהם. הטיפול ההיגייניסטי יכול לצמצם את עלויות הטיפול היקרות של הטיפול הרגיל ושל הסיבוכים הקשים שנובעים ממנו לאורך זמן. בעידן שבו הגאווה הלאומית בתחום המדע והפיתוח הכלכלי נובעת ממפעל שמייצר תרופות, מפעל "טבע", שחסרונותיהן רבות מיתרונותיהן, שומא עלינו להציע על גישה שונה, חסכונית יותר לציבור ולמדינה ועדיפה לבריאות הציבור עשרת מונים.

יל"ד הוא הסיבה מספר אחד לביקור אצל רופאים בארה"ב ובישראל. בארה"ב, למעלה ממאה מליון ביקורים אצל רופאים נעשים בכל שנה לטיפול בבעיה זו, בישראל קרוב למליון ביקורים.
חשוב להבין שיל"ד הוא גם "סימפטום" (סמן למשהו אחר) וגם "גורם סיכון" בפני עצמו להתקפי לב ואירועי שבץ מוחי, מה שהופך אותו ל"גורם המסייע" העיקרי לתמותה ונכות בחברה המערבית.
רופאים ממליצים בקלות ובצורה גורפת על תרופות להורדת לח"ד לבעיה זו. גישה זו הופכת את התרופות לטיפול
ב- יל"ד לנפוצות ונמכרות ביותר בישראל ובארה"ב. אולם לפני שאתם מקבלים את ההחלטה להתחיל בטיפול תרופתי לבעיה זו כדאי מאוד שתשאלו את עצמכם את השאלות הבאות:
א. האם הגישה התרופתית היא הטיפול היעיל ביותר להורדת יל"ד ?

ב. האם לטיפול התרופתי יש פוטנציאל גם להזיק ?

בקרב הציבור, ובמיוחד בקרב הרופאים, יש מיתוסים פופולריים לגבי יל"ד, לדוגמא : רופאים רבים מאמינים "שיל"ד הוא תוצאה בלתי נמנעת של תהליך ההתבגרות", "שהטיפול היחיד האפשרי להורדת יל"ד הינו הטיפול בתרופות", "שהחולה ב- יל"ד חייב ליטול את התרופות למשך כל חייו", וגרוע מכל "שתרופות ליל"ד הן הטיפול היעיל והבטוח ביותר".
מאמר זה מוכיח שלא רק שהטיפול התרופתי אינו הטיפול היחיד, ואינו הטיפול היעיל ביותר, אלא שבהרבה מקרים הוא הטיפול המסוכן ביותר שיעילותו המעטה אינה שווה את סך הכל הסיכונים שלו. למעשה מחקרים מצביעים על כך שלמרבית הסובלים מיל"ד הטיפול התרופתי עלול להיות מסוכן הרבה יותר מאשר הימנעות מטיפול בכלל.

לידיעת הציבור, קיימת אופציית טיפול מצוינת שקרויה המבוססת על שימוש בתזונה טבעית לאדם, ובמקרים מסוימים גם צום, שיחד מורידים את יל"ד לערכים תקינים וללא כל סיכון. אבל אל תניח שהרופא שלך יספר לך על כך, משום שרופאים רבים פשוט אינם מודעים לעובדות אלה. מדע הבריאות הקרוי היגיינה טבעית איננו נלמד בבתי ספר לרפואה באוניברסיטאות השונות. למעשה, המדע הקונבנציונאלי מתכחש למדע בריאות מושלם זה. לא רק זה אלא שמרבית הרופאים אוסרים על מטופליהם באיסור חמור לצום מעבר ליום אחד.

לפני שנחקור את הטיפול הבטוח ביותר בעולם ליל"ד כדאי לבדוק מה הוא מצב של יל"ד ולהבין מדוע מחלת יל"ד הינה בעיית הבריאות המטרידה ביותר את העולם המערבי. כמו כן נבין מדוע הטיפול ביל"ד באמצעות תרופות הוא בד"כ מאוד לא יעיל. ומדוע גישה בטוחה ויעילה יותר, גישה שמנצלת את מנגנוני הריפוי הטבעיים של הגוף היא הבחירה הטובה ביותר.

מה הוא יתר-לחץ-דם ?

למרות ש- יל"ד אינו גורם לכאב ואינו ניתן לגילוי ללא מכשיר בדיקה הוא בודאות בעיית בריאות חמורה שראויה לתשומת לב מירבית. מה הוא "לחץ דם" ומה יכול לגרום לו להפוך ל"גבוה" ?
מערכת מחזור הדם הינה מערכת סגורה שמתחילה באופן תיאורטי מהלב. הלב הינו משאבה שרירית, שגודלה כגודל אגרוף ומשקלה 275 גרם. ניתן להגדיר את פעולת הלב כשאיבה של דם ורידי לא מחומצן לריאות והזרמת דם עורקי מועשר בחמצן לרקמות. למרות גודלו הקטן יחסית מצליח הלב לשאוב כמויות אדירות של דם. הלב מזרים במנוחה כ 5 ליטר דם בדקה ובפעילות מאומצת אפילו עד 25 ליטרים של דם בדקה לרקמות הפועלות. ב 24 שעות שואב הלב ומזרים נפח של דם המתווה לכ 100,000 ליטרים.
הלב משמש למעשה ככוח המניע, המשאבה שדוחסת את הדם המצטבר בה לתוך כלי הדם כדי להזין את התאים במזון ובחמצן וכדי לסלק חומרי הפסולת כגון 2 ,COוחומרים פסולת אחרים מחוץ לגוף. פעימות הלב שמשקפות את התכווצות שרירי הלב יכולות לנוע בין 45-180 ויותר פעימות לדקה, תלוי בסוג הפעילות ובפרמטרים נוספים. לב האדם מתכווץ ומתרחב בעוצמה עשרות פעמים בדקה, מה שגורם לתנודות גדולות גם בלחץ הדם. בכל אופן במצב מנוחה כאשר הדרישה של הדם בגוף הינה כ -5 ליטרים בדקה יכול הלב להתכווץ כ- 45-70 פעמים בדקה .
כאשר הדם נדחף לתוך כלי הדם, לתוך מערכת הזרימה הסגורה הזו נוצרים שני כוחות, או לחצים בשני כיוונים שונים בתוך המערכת הסגורה:
1. כח דחיפה או זרימה או לחץ בחזית של הזרימה. זה הוא כח שנוצר ממש בשעת הזרימה או הדחיסה.
2. כח או לחץ שנוזל הדם מפעיל כנגד דפנות כלי הדם, על דפנות הצינורות המובילים את נוזל הדם.
בכל מקום שיש כוח דחיפה ניתן למדוד את עוצמת הדחיפה הזרימה או הלחץ. כוח זה נגרם מפעולת הלב, כלומר עם התכווצותו של שריר הלב ודחיסת נוזל הדם לתוך העורקים הגדולים.
כוחות הזרימה, הלחיצה והדחיסה האלה קרויים "לחץ דם". למעשה מדובר כאן על שני כוחות המופעלים בתוך המערכת בשני כוונים מנוגדים. לנו יש עניין רב במדידת הלחצים או הכוחות האלה משום שיש להם משמעות מבחינה בריאותית ורפואית. ליתר דיוק מה שמעניין אותנו הוא לא הלחץ בחזית של הזרימה של נוזל הדם אלא הלחץ על דופן כלי הדם.
גם אם לחץ הדם על דפנות כלי הדם איננו תופעה, משתנה, יציב כיוון שהוא יכול להשתנות לאורך הדקה ומדקה לדקה כתוצאה של גורמים שונים הרי שבכל נקודת זמן אנחנו מגלים במערכת שתי רמות או דרגות של לחץ, אחד גבוה יותר ומכונה "סיסטולי" והשני נמוך במידה משמעותית מהראשון ומכונה "דיאסטולי". שני כוחות או לחצי הזרימה במערכת כלי הדם נמדדים על ידי מכשיר שמודד את הלחץ/כוח שמפעיל נוזל הדם כנגד דפנות כלי הדם בשעת הזרימה ובשעת מנוחה/הרפיית שריר הלב. מכשיר כזה נותן מדד מספרי ללחץ של הדם על דופן כלי הדם (הערכים של המדידה הינם במ"מ כספית). מה הם שני הלחצים האלה, מדוע נמדדים שני לחצים ?
כיוון ששריר הלב איננו פועל ברציפות אלא לסירוגין, יש התכווצות, הרפיה ומנוחה ושוב התכווצות וכן הלאה, הרי שנמדדים שני לחצים במערכת:

לחץ הדם הסיסטולי :
לחץ הדם הסיסטולי הוא אותו לחץ שנמדד על דופן כלי הדם מיד לאחר התכווצות הלב ודחיסת הדם לתוך העורק הראשי. בנקודת זמן זו הלחץ נמצא בשיאו והוא מבוטא בערך הגבוה יותר של לחץ הדם.

לחץ דם דיאסטולי :
בין פעימה לפעימה יש שבריר של זמן שהוא מצב של מנוחה של שריר הלב. במצב זה יש כמובן דם בצנרת אבל אין כוח שדוחף את הדם. גם במצב זה מפעיל נוזל הדם לחץ על דופן כלי הדם אבל לחץ זה הוא בדרך כלל נמוך באופן משמעותי, בערך ב 30-40 יחידות מהלחץ הגבוה, הסיסטולי. הלחץ הנמוך יותר מכונה לחץ דם דיאסטולי והוא הלחץ הנמוך שנמדד במדידות לחץ דם.
כאשר מצהירים שלחץ הדם הוא 120/80 משמע שהערך הסיסטולי הוא 120 והערך הדיאסטולי הוא 80.
חשוב לדעת ששני הערכים משמעותיים משום שהם משקפים את תקינות מערכת כלי הדם והלב. אם אחד מהערכים הנ"ל גבוה באופן חריג, הדבר דורש את תשומת הלב המידית, משום שכפי שנאמר קודם יל"ד לא רק משקף מחלה של כלי הדם והלב אלא הינו "גורם סיכון ראשוני" בפני עצמו למחלות שונות.

מתי לח"ד נחשב ל"גבוה" ?

למעשה אין ברפואה הגדרה חד משמעית למצב של יל"ד. חוקרים משתמשים בקריטריונים שונים לקביעת הרמה שבה לח"ד צריך להיחשב ל"גבוה". גישה אחת טוענת שלח"ד יחשב ל"גבוה" רק כאשר הוא גורם לעליה משמעותית בסיכון להיארעות של התקפי לב, כשל לבבי ואירועים מוחיים. גישה נוספת, שגויה לדעתנו, טוענת שלח"ד יחשב ל"גבוה" רק כאשר ניתן לטפל בו בצורה יעילה באמצעות טיפול תרופתי.
הגישה הרווחת היא שלח"ד נחשב ל"גבוה" כאשר הערך הסיסטולי הוא 140 או יותר או כאשר לחה"ד הדיאסטולי הוא 90 או יותר או שניהם גם יחד. כך שלח"ד של 142/88 נחשב ליל"ד. כמו כן אם לחה"ד הוא 135/92 או 152/95.
למעשה, רוב האנשים המאובחנים כסובלים מ- יל"ד נמצאים בקבוצת לחץ דם המוגדרת כ "גבוה-במקצת", כלומר לח"ד הסיסטולי הוא 140-159 ו/או לחה"ד הדיאסטולי הוא 90-99. רק כאשר לחה"ד עולה על 160/100 יוגדר לחה"ד כבינוני-גבוה ורק בדרגות גבוהות יותר כ "גבוה-מאוד".
לסובלים מתופעת יל"ד חשוב ביותר להבין כל ההגדרות האלה מטעות ביותר וקרוב לודאי שמובילות למוות מיותר של מיליוני אנשים שניתן היה למנוע בוודאות.

הגדרות קטלניות ליל"ד
למעשה מה שנחשב ללח"ד נורמלי הוא פעמים רבות לח"ד חולני. לדוגמא, לח"ד של 136/88 נחשב לנורמלי או אולי "קצת-גבוה ", אבל תקין בהתבסס על ההנחה שהוא מתחת לערך השרירותי שנקבע, 140/90. אולם למעשה לאדם כזה יש סיכוי של פי - 5 לאירוע מוחי לעומת אדם עם לח"ד של 110/70. למעשה לשליש מהאנשים שמתים מאירוע מוחי או התקפי לב יש לח"ד הנמוך מ -140/90, לח"ד הנחשב לתקין ולא מקבל שום טיפול.
התוצאה היא אם כן שההגדרות הנוכחיות של "נורמלי" או "קצת-גבוה " עלולות לתת למטופלים תחושה אשליתית של ביטחון שעלולות לעלות להם בחייהם, או במקרה של אירוע מוחי לא קטלני הם עלולים לחיות שנים רבות עם נכות קשה ואיכות חיים ירודה ביותר.
לפי ההגדרות הנוכחיות אפילו לח"ד העולה ל -156/98 נחשב ל "גבוה-במקצת" בלבד, אבל רמה זאת מתגלה כבר כמסוכנת ביותר. למרבה הצער למרבית האנשים שמתים מאירועי לב ומח, יש לח"ד המוגדר כ "נורמלי",
"קצת-גבוה", או "גבוה-במקצת".


בכתבה הבאה בסדרה: מה הגורמים ליתר לחץ דם? למה מסוכן לקחת תרופות? כיצד מרפאים את הגוף באמצעות הגוף? בואו לקרוא

בואו לדבר על כך בפורום תזונה ודיאטה