טרשת נפוצה: מומלץ להתעמל

טרשת נפוצה היא מחלה אוטואימונית והגורמים למחלה אינם ידועים לעומק; ידוע כי קיימת הפרעה במערכת החיסון וכי תאי ה-T (שהם חלק ממערכת החיסון) חוצים את מחסום כלי הדם במוח (blood brain barrier - BBB) ותוקפים את מעטה חומצות השומן הזרחתיות ("מיאלין") העוטפות את רוב הסיבים העצביים הנקראים" אקסונים".

עד כמה טרשת נפוצה גורמת לנכות נוירולוגית? מהי הגישה הרווחת אודות ביצוע (או אי ביצוע) ספורט, עבור חולי טרשת נפוצה?

מחלה זו היא השכיחה ביותר, בין הגורמים לנכות נוירולוגית, בקרב בוגרים צעירים. משך שנים רבות, רופאים ואנשי בריאות העדיפו להימנע מהמלצה על פעילות גופנית עבור הלוקים בטרשת נפוצה. לא זו אף זו: החולים נתבקשו להימנע מפעילות.

המחשבה שעמדה מאחורי גישת הרופאים היתה כי בזמן פעילות גופנית, יש עלייה בחום הגוף ומאמץ יתר, העלולים להחמיר את המחלה. בנוסף, רוב המטופלים (כ-75%) לוקים בעייפות כרונית, מה שמוריד אף יותר את המוטיבציה לבצע פעילות.

כבר בשנות השבעים, פרסם לראשונה פרופ' ריצ'י ראסל מאוקספורד, בספרו "טרשת נפוצה - לשלוט במחלה" כי פעילות גופנית יכולה לשפר ואף להפחית תדירות ההתקפים בקרב מטופלי טרשת נפוצה. מאז ועד היום פורסמו עשרות מאמרים וידיעות בנושא, התומכים בחשיבה כי פעילות גופנית טובה למטופלי טרשת נפוצה ואף נחוצה יותר מפעילות גופנית עבור האוכלוסייה הכללית.

מדוע פעילות גופנית כה מיטיבה עם חולי טרשת נפוצה?

ההסבר הביולוגי מדוע פעילות גופנית כל כך עוזרת לחולים אלה, מסתמך על מספר תיאוריות, כמו אפקט אנטי דלקתי לפעילות אירובית (גורם לסתירת דלקת מערכתית בגוף - ומחזק את מערכת החיסון), מעלה את רמות החומרים השומרים על שלמות הנוירונים. קרי: מעודד את ייצור החלבונים המכונים: "גורמי גדילה עצביים", אשר משחקים תפקיד חשוב בצמיחת הנוירונים ושימורם במוח. למשל: BDNF ((Brain-derived neurotrophic factor שהוא למעשה חלבון העוזר לנוירונים להישאר בחיים. למעשה, בקצרה, ההשערה היא כי התעמלות אירובית מחזקת את גורמי הגדילה העצביים הללו, התורמים להגדלת הנפח של החומר האפור - ומגבירים את אחידות החומר הלבן. כתוצאה מכך, חל שיפור בתפקוד הקוגניטיבי. בנוסף, ישנן הוכחות רבות לכך שפעילות גופנית מפחיתה את כניסת תאי ה-T המזיקים למוח, על ידי צמצום הפריצה של מחסום הדם במוח.

במאמר שפורסם לאחרונה בכתב העתNEUROLGY הוצג מחקר אשר במסגרתו ביקשו החוקרים לבחון את הקשר בין פעילות גופנית, דיכאון ועייפות בקרב ילדים הלוקים במחלה. המדגם כלל 110 ילדים, מתוכם 31 עם טרשת נפוצה ו- 79שלקו בתסמונתMono-ADS (התלקחות חד פעמית של דלקת בחומר הלבן במוח; ובלעז: - Acute Demyelinating Syndrome). למשתתפים בוצעה בדיקת MRI מוח כמותית, להערכת נפח הנגעים.

המטופלים הלוקים בטרשת נפוצה דיווחו על פעילות גופנית פחות מאומצת ופעילות גופנית בכלל, בהשוואה לאלו עם תסמונת Mono-ADS. בחולים עם טרשת נפוצה שדיווחו על פעילות גופנית מתונה בתדירות גבוהה יותר, תועדו פחות תסמיני עייפות וחולשה ונפח נגעים קטן יותר (כלומר: גודל הדלקות במוח היה קטן יותר).

החוקרים סיכמו כי השתתפות בפעילות גופנית מאומצת לוותה בנפח נגעים קטן יותר - ובשיעור התלקחויות שנתי נמוך יותר, מה שתומך בגישה הטיפולית המעודדת פעילות גופנית.

מהן אפוא ההמלצות אודות פעילות גופנית לחולי טרשת נפוצה?

1. שילוב של פעילות אירובית למשך 30 דקות, לפחות פעמיים בשבוע. פעילות זו חשובה גם בשל הפרשת אנדורפינים, המשרים תחושה נעימה בגוף. תיתכן התמכרות לפעילות גופנית...

2. ביצוע פעילות אנאירובית פעמיים בשבוע. חשוב לעשות זאת תחת הדרכה נכונה כדי לא להגיע לפעילות יתר.

3. נדגיש כי פעילות גופנית היא בראש ובראשונה שיפור איכות החיים, תחושת חיוניות, שיפור יציבה וקואורדינציה, טווחי תנועה וסיבולת לב ריאה. פן נוסף הוא הפן החברתי: פעילות גופנית בחברה משפרת את החיבור עם אנשים אחרים ואת התפקוד החברתי. במטופלים "מורכבים", יש להקפיד על ביצוע תרגילים בהתאם ליכולת, מגבלות, צרכים והטמפרמנט.

4. הפגת עייפות: עייפות מפריעה לתפקודם השוטף של הלוקים במחלה. פעילות גופנית עשויה לסייע במיתון בעיה זו.

5. הקפדה על הרכב גוף ומשקל גוף תקינים - בשל שימוש בתרופות שונות ואורח חיים יושבני, קיימת נטייה לעלייה במשקל ועלייה באחוז השומן התת עורי. לשם כך, חשוב במיוחד לבצע פעילות גופנית על בסיס קבוע. ניתן לומר כי מומלץ לבצע פעילות גופנית הכרוכה בהוצאה קלורית; ובד בבד - בהעלאת ה-BMR (חילוף חומרים בסיסי - basal metabolic rate). כך ניתן לטפל בבעיה של משקל הגוף ושינוי שלילי של הרכב הגוף. בד בבד, כמובן, חשוב לבנות תפריט תזונתי מתאים עם איש מקצוע.

6. בניית תוכנית אימון מושכלת, בהתאם למצב הגופני, יכולת גופנית עכשווית, משקל הגוף והרכבו, מספר הפעמים השבועי המוקדש לאימון וכו'. זאת מומלץ לעשות עם פיזיולוג מאמץ או רופא ספורט.

ד"ר שחר שלי מתמחה בנוירולוגיה, בבית החולים שיבא תל השומר, רופא במרכז לטרשת נפוצה, אלוף הארץ לשעבר בטריאתלון.

ד"ר איתי זיו (Ph.D) עוסק מזה שנים בתחום הפעילות גופנית, ספורט וחדרי כושר. שימש כסגן מנהל קמפוס "שיאים" באוניברסיטת תל אביב.

בואו לדבר על זה בפורום טרשת נפוצה - רמב"ם.