סוכרת - איך היא משפיעה על מערכת העצבים?

סוכרת היא אחת המחלות הנפוצות ביותר בחברה המודרנית. מספר חולי הסוכרת בארץ מגיע לכ-400,000. כמחצית ממספר זה לוקים בסוכרת, אבל אינם מודעים לכך. שכיחות המחלה באוכלוסיה הכללית מוערכת ב- 8%-6, אבל היא הולכת ועולה עם הגיל, ובקרב מבוגרים היא מגיעה לכ-15%. הופעת הסוכרת קשורה לאורח חיים, תזונה, משקל ולנטייה תורשתית. בעשורים האחרונים גדל אחוז הלוקים במחלת הסוכרת, בעיקר בגלל העלייה בתוחלת החיים ותזונה לא בריאה.

ההפרעה העיקרית בסוכרת, היא ירידה ביכולת התאים לנצל את הסוכר, המהווה מקור אנרגיה חשוב ביותר ומרכיב בסיסי בחילוף החומרים. בסוכרת נעורים, הקרויה סוכרת מסוג I, הסיבה היא חוסר הפרשת אינסולין על ידי הלבלב. תפקיד האינסולין הוא להכניס את הסוכר מהדם לתוך התאים. כאשר האינסולין חסר, הסוכר שבדם אינו יכול להיכנס לתוך התאים ולשמש כמקור אנרגיה. בסוכרת מסוג II, המופיעה בגיל מבוגר יותר, הלבלב מפריש אינסולין, אבל תגובת התאים לאינסולין פגומה, הם מתנגדים לקלוט את האינסולין.

אחת החרדות הגדולות של חולי סוכרת, היא, שלא להגיע למצב של התפתחות סיבוכי המחלה. מאחר שמדובר בבעיה כללית של חילוף החומרים בגוף, הסיבוכים עלולים לפגוע במערכות שונות בגוף. מי שסובל מהמחלה חייב לזכור, שאיזון טוב של הסוכרת, מעכב או מונע את הופעת הסיבוכים. לכן, חשוב לדאוג לטיפול ולאיזון נכון.

המערכות העיקריות הנפגעות בסיבוכי הסוכרת הן: מערכת כלי הדם. הבעיה העיקרית היא חסימות של כלי הדם, וכתוצאה מכך נוצרת הפרעה באספקת הדם לרקמות. חסימות כלי הדם בגפיים, גורמת להתפתחות פצעים וכיבים, בעיקר ברגליים. כאשר נחסמים כלי הדם המספקים דם ללב, התוצאה עלולה להיות התקף לב. כאשר כלי

הדם המוחיים נחסמים, התוצאה תהיה שבץ מוחי. עיניים- עלולה להתפתח פגיעה ברשתית העין כתוצאה מפגיעה בכלי הדם, התוצאה היא ירידה בראייה. כליות- יש סיכוי רציני להגיע למצב של אי ספיקה של הכליות, שפירושה הכליות אינן מתפקדות, או מתפקדות באחוז נמוך מאוד.

פגיעה במערכת העצבים ההיקפית- זהו הסיבוך השכיח ביותר בסוכרת, ועם השנים, הוא יופיע אצל כמחצית מהסובלים ממנה. ברוב המקרים הסיבוך הזה לא מסכן חיים, אבל הופעתו גורמת לסבל רב ופוגעת מאוד באיכות החיים. פגיעה בעצבים ההיקפיים, קרויה "נוירופתיה", וכאשר הפגיעה היא כתוצאה מסוכרת, מדובר ב"נוירופתיה סוכרתית".

מערכת העצבים ההיקפית היא רשת של סיבים הפזורה בכל הגוף. תפקידה להעביר פקודות מהמוח לגוף ותחושות מהגוף למוח. המערכת אחראית על הפעלת השרירים והאיברים הפנימיים ועל קליטת גירויים שונים, כמו אלה המזהירים מפני סכנה או נזק אפשריים לגופנו (למשל: טמפרטורה גבוהה, גירוי כואב ועוד). כאשר רשת סיבים זו נפגעת, נפגם מעבר האינפורמציה התקין בין הגוף למוח ובין המוח לגוף.

מסתבר שרמת סוכר גבוהה בדם פוגעת בתפקוד רשת העצבים ההיקפית. עליה ברמת הסוכר גורמת להפעלה של מסלולים מטבוליים בעצבים, שבדרך ככל, בתפקוד תקין של הגוף לא מופעלים משמעותית. התוצאה - יצירת חומרים הגורמים לפגיעה בתפקוד העצבים. מאחר שמדובר בנזק מטבולי, הרי שכל העצבים "יסבלו" במידה זו או אחרת. ככל שהעצבים ארוכים יותר, כך הם רגישים יותר לנזק, לכן, העצבים הראשונים שייפגעו יהיו אלה שמעצבבים את כפות הרגליים. בהמשך ייפגעו עצבי הידיים ועצבים במקומות אחרים בגוף. זו הסיבה שב"נוירופתיה סוכרתית", כמו גם בנוירופתיות מסיבות אחרות, הכאבים והפרעות התחושה, בדרך כלל, מתחילים בכפות הרגליים, ושם הם גם הקשים ביותר.
מנגנון נוסף לפגיעה העצבית הוא חסימות בכלי הדם של העצבים. כאמור, אחד הסיבוכים של סוכרת הוא חסימות כלי הדם, כך שגם כלי הדם של העצבים עצמם עלולים להיחסם. מנגנון זה מסביר את התופעה, שלפעמים הפגיעה העצבית לא מפושטת, אלא ממוקמת לעצבים מסוימים, שאספקת הדם שלהם נחסמה. דוגמאות לכך: הופעת כאבים וחולשה ברגל אחת עקב פגיעה במקלעת העצבים של אותה רגל, או כפל ראייה כתוצאה מפגיעה בעצבים שאחראים על תנועות גלגלי העיניים וכו'.

כאבים, תחושת שריפה, נימול, דקירות, והירדמות הרגליים ו/או הידיים עלולים להיות סימן ראשון ל"נוירופתיה סוכרתית". כאשר העצבים חולים, הם מייצרים גירויים מוגזמים ובלתי תקינים, המתורגמים על ידי המוח ככאב או כתחושה לא נעימה, על אף שאין כל סיבה חיצונית לכך. במקרה כזה, גירויים נעימים, כמו ליטוף או מגע של בגד מועברים למוח כגירויים כואבים, שורפים ובלתי נעימים. תופעה נוספת: העצבים הפגועים מייצרים בעצמם גירויים, גם ללא כל גירוי חיצוני. הדבר מתבטא בתחושות לא תקינות, כשהנפוצות הן: הרגשת דקירות, נימול (כאילו נמלים הולכות על פני העור), כאב, שריפה, תחושת זרמים והירדמות של חלקים שונים בגוף.

כאמור, בדרך כלל, העצבים הראשונים שנפגעים הם הארוכים, לכן לרוב התלונות קשות יותר בחלקי הגוף המרוחקים: בכפות הרגליים והידיים, אבל זה יכול להופיע בכל חלקי הגוף. תלונות שכיחות אחרות הן ההרגשה כאילו דורכים על אבנים או סיכות בזמן ההליכה, או תחושה שהעור מתוח, או שמשהו לוחץ על הרגל. הופעת הסימפטומים הנ"ל וחומרתם קשורים למשך הזמן שהחולה סובל מסוכרת. לפעמים הופעת הנוירופתיה מהווה סימן ראשון לקיום סוכרת.

ברוב המקרים, ב"נוירופתיה סוכרתית", הפגיעה העיקרית היא בעצבים התחושתיים, אך בחלק מהמקרים המצב עלול להתקדם ולערב את העצבים האחראים על תפקוד השרירים. במקרה זה, תתפתח חולשה של השרירים, העלולה לגרום לקושי בפעולות עדינות בידיים, כגון: כתיבה, סגירת כפתורים, קשיי הליכה ועוד.
כאשר נפגעים העצבים האחראים על האיברים הפנימיים, עלולות להיגרם הפרעות בתפקוד המערכות הפנימיות. זה יכול להתבטא בעצירות או שלשולים בגלל פגיעה בתנועתיות המעי, אין- אונות, הפרעות קצב לב, התעלפויות או הרגשת טשטוש בזמן קימה לצורך עמידה, הפרעות במתן שתן ועוד.

אבחון המחלה מתבצע על ידי בדיקה נוירולוגית, הכוללת בדיקה גופנית של תחושה, מגע, טמפרטורת גוף, ויברציות ועוד. בנוסף, מבצעים בדיקת הולכה עצבית: מגרים גירוי חשמלי את העצב ובודקים את הולכת הגירוי לאורך העצב. כך ניתן לאבחן את קיום הנוירופתיה, את סוג הפגיעה וחומרתה. לפעמים, בפרט בשלבים הראשונים של

ה"נוירופתיה הסוכרתית", בדיקת ההולכה העצבית לא רגישה מספיק לאבחון הפגיעה, אז ניתן להשתמש בשיטות אבחון נוספות. חשוב לוודא שלא קיימות סיבות אחרות העלולות לפגוע בעצבים, כמו חוסר ויטמינים, למשל, 12B, שימוש בתרופות, חשיפה לחומרים רעילים לעצבים, הפרעות מטבוליות ועוד.

כאמור, הדרך הטובה ביותר לטפל בסיבוך, הוא טיפול במחלה עצמה, כלומר - בסוכרת. איזון טוב של הסוכרת הוא הדרך היעילה ביותר למנוע או לעכב את הופעת הפגיעה בעצבים. בדרך כלל, כשהעצבים נפגעו כבר, וקיימות הפרעות בתחושה או כאבים, יש צורך בטיפול תרופתי נגד הסימפטומים.

ניתן לטפל בכאבים במיגוון צורות: בנוסף למשככי כאבים רגילים, קיימות תרופות המיועדות להפחתת כאב נוירופתי (כאב שמקורו הוא מחלת העצבים עצמם). למשל - תרופות ממשפחת הטריציקליים. תרופות אלה פותחו במקור נגד דיכאון, אבל מסתבר שיש להן השפעה טובה מאד נגד כאב ממקור נוירופתי. לאחרונה, הוכנסה לשימוש תרופה חדשה, המבוססת על תרופות נוגדות דיכאון מתקדמות, והיא מאושרת בהתוויה לכאב הנובע מ"נוירופתיה סוכרתית".

קבוצה נוספת של תרופות היעילות להקלה על כאב נוירופתי הן תרופות המטפלות בכיפיון (אפילפסיה). תרופות אלה מדכאות את מעבר הגירויים החשמליים בעצבים, וע"י זה מפחיתות את הכאב, הנובע מהפגיעה בעצבים. קיים מגוון תרופות נוגדות כיפיון היעילות בטיפול כנגד הכאב הנוירופתי, ולאחרונה הוחל בארץ שמוש בתרופה חדשה מסוג זה. הוחל לאחרונה שמוש גם בנוגדות הלאחרונה הוחל בארץ שמוש של תרופה נוספת מקובצה זו. טיפול נוסף הוא על ידי משחה שמופקת מפלפל חריף, שגורמת לירידה בכמות החומרים שאחראים להעברת תחושת הכאב בעצבים. מורחים את המשחה מספר פעמים ביום, והשפעתה נגד הכאבים מתחילה רק לאחר שבועיים עד שלושה. בתחילת השימוש בה היא אפילו עלולה להחמיר את הכאב. לפעמים יש צורך בשילוב של מספר תרופות כדי להגיע להשפעה הרצויה.

בואו לדבר על כך בפורום סוכרת