מביטים אל על

משקל או אורך ילוד שאינם תואמים לגיל ההריון הם עדות להיותו קטן ביחס לממוצע. כיום מרבים להשתמש במשקל לידה הקטן מאחוזון 5 או 10 לגיל ההריון לציון ילוד הקטן לגיל ההריון. הגדרות נוספות כוללות משקל לידה או אורך בלידה הקטן בשתי סטיות תקן ממשקל הלידה (או אורך) הממוצע לגיל ההריון. פיגור בגדילה תוך רחמי נובע ממחלות אימהיות שונות, הפרעות בשליה או גורמים פנימיים בעובר. מחלות אימהיות והפרעות בשליה פוגעות בהעברת חמצן וחומרי מזון לעובר המתפתח. ההאטה בקצב הגדילה היא תוצאה מהסתגלותו של העובר לירידה באספקת החמצן וחומרי המזון במהלך ההריון. תת תזונה עוברית בשלבים מוקדמים של ההריון עלולה לפגוע בגדילה לצמיתות עקב הקטנת מספר התאים בגוף וגודלם. בשלבים מאוחרים יותר של ההריון יישמר כושר השגשוג של התאים ורק גודלם יקטן.

גורמים פנימיים בעובר המובילים לפגיעה בגדילה כוללים הפרעות גנטיות ותסמונות מולדות, וזיהומים תוך רחמיים. רוב התינוקות שנולדו קטנים ביחס למשקל הממוצע יפגינו תיקון והאצה בקצב הגדילה בשנתיים הראשונות לאחר הלידה, אם תזונתם בתקופה זו תהיה מספקת. אצל רובם תתרחש ההאצה בששת החודשים הראשונים לחיים. האצה זו תוביל את התינוק לגובה מעל האחוזון השלישי או החמישי ולייצוב גדילתו שם.

כ-10-15% מהילדים שנולדו קטנים לגיל ההריון אינם משיגים לאחר הלידה תיקון מספיק של הגדילה וגובהם נשאר מתחת לטווח הנורמלי לגילם. הגובה הסופי של ילדים אלו עם סיום ההתבגרות יהיה כמעט בכל המקרים נמוך אף הוא מהאחוזון השלישי של האוכלוסייה הבוגרת. הסיבות לכישלון הגדילה בקבוצת מיעוט זו אינן ידועות.

ההיגיון העומד מאחורי הטיפול בהורמון גדילה בילדים שנולדו קטנים לגיל ההריון ולא תיקנו את גדילתם הוא קיומה של עמידות יחסית להורמון גדילה המופרש על ידם בקרבם, עמידות עליה ניתן להתגבר במתן של הורמון גדילה חיצוני.

במחקר בו נבדק טיפול בהורמון גדילה למשך שמונה שנים בממוצע על 37 ילדים בגיל טרום התבגרות (שמונה שנים בממוצע), שנולדו קטנים לגיל ההריון ואינם סובלים מחוסר בהורמון גדילה נמצא, כי גובהם הסופי הממוצע היה סטיית תקן אחת מתחת לממוצע של האוכלוסייה. זאת, לעומת שלוש סטיות תקן מתחת לממוצע לפני הטיפול.

29 ילדים בעלי מאפיינים קלינים דומים שלא טופלו בהורמון גדילה שימשו כקבוצת ביקורת. הגובה הממוצע הסופי שלהם היה 2.5 סטיות תקן מתחת לגובה הממוצע של האוכלוסייה. בנים מטופלים השיגו גובה סופי של כ-1.70 מ' בממוצע, ואילו בנות מטופלות הגיעו לגובה סופי של 1.60 מ' בממוצע. לא נמצא הבדל בתוצאות הטיפול ביחס למינון ההורמון שניתן. לא ניצפו תופעות לוואי בתקופת המחקר שניתן ליחסן להורמון גדילה.

מתוצאות מחקרים נוספים שבדקו את השפעת הטיפול בהורמון גדילה עד השגת גובה סופי עולה בברור, כי מתן טיפול בגיל צעיר ככל האפשר תורם לשיפור רב יותר בגובה הסופי. בניתוח נתונים של 6 שנות טיפול בהורמון גדילה בקרב ילדים שנולדו קטנים לגיל ההריון נמצא, כי הטיפול אינו גורם להקדמת הופעת הבגרות המינית ולא לקיצור משך תקופתה.

ד"ר אלי הרשקוביץ', יו"ר האיגוד לאנדוקרינולוגיה וסוכרת בילדים.

בואו לדבר על זה בפורום אנדוקרינולוגיה והפרעות בגדילה.