סוכרת: השוואה בין אינסולינים

אחת השאלות החשובות שמומחים לסוכרת בוחנים בעת שהם מעריכים טיפול באמצעות אינסולין היא ההשפעה של סוגי אינסולינים שונים על משקל הגוף ומאזן השומנים בדם, וזאת מעבר לאפקט של שמירה על רמות סוכר ואיזון מדדי הסוכרת. החשיבות הרבה שהמומחים נותנים להשפעה על משקל הגוף וריכוז השומנים בדם נובעת מכך שהתופעה של עלייה במשקל בעקבות התחלת טיפול באינסולין ידועה ומוכרת.

לתופעת לוואי זו של הטיפול עלולות להיות השלכות חמורות בקרב חולי סוכרת סוג 2, שכן העלייה במשקל עלולה להגביר את הסיכון למחלות לב וכלי דם, שגם כך הוא גבוה משמעותית יותר אצל חולה סוכרת בהשוואה לאדם בריא.

בעקבות השאלות, נעשים מחקרים רבים במטרה לבחון את השפעתם של אינסולינים שונים על משקל הגוף והרכב השומנים בדם. בכתבה זו נסקור שני מחקרים חדשים, שבאו להעריך את הטיפול באינסולין הבזאלי ארוך הטווח, לבמיר (או בשמו הגנרי - דטמיר) בהשוואה לאינסולינים אחרים בשוק.

מהמחקר הראשון, שנעשה בחולדות, עולה כי לבמיר הביא להפחתה בעלייה במשקל הגוף ובמסת השומן של חולי סוכרת מסוג 2, בהשוואה לטיפול באינסולינים מסוג NPH ולנטוס (שם גנרי גלרג'ין), כאשר הושג איזון דומה של רמות הסוכר. במחקר שני, בבני אדם, נמצא כי טיפול אינטנסיבי בלבמיר הביא לשיפור ניכר בפרופיל והרכב השומנים בדם, כאשר להוספת אינסולין קצר טווח לא הייתה כמעט תועלת נוספת.

להלן פרטים נוספים על שני המחקרים הנ"ל:

^^מחקר 1: השוואה בין השינויים במשקל ובמסת השומן בעקבות טיפול ב-לבמיר מול NPH ולנטוס^^. מהמחקר הראשון עולה, כאמור, כי טיפול בן ארבעה שבועות בלבמיר הביא לעלייה קטנה יותר במשקל הגוף ובמסת השומן, בהשוואה לטיפול ב-NPH ולנטוס במודל של חולדות עם סוכרת מסוג 2, למרות שכל הטיפולים הביאו לאיזון דומה של רמות הסוכר.

לדברי החוקרים, מחקרים קודמים מצאו כי ירידה מתונה במשקל הגוף עשויה לשפר את פרופיל הסיכון הקרדיווסקולרי בחולי סוכרת מסוג 2. עלייה במשקל הגוף היא תופעת לוואי ידועה של טיפול באינסולין בחולי סוכרת מסוג 1 או מסוג 2. בהשוואה לטיפול באינסולין בזאלי, ממחקרים שונים עולה באופן עקבי כי לבמיר הביא לצמצום העלייה במשקל הגוף הן בחולי סוכרת מסוג 1 והן בחולי סוכרת מסוג 2, עם איזון דומה של רמות הסוכר.

יתירה מזאת, התועלת של לבמיר על משקל הגוף הייתה גבוהה יותר ככל שמדד מסת גוף, ה-BMI היה גבוה יותר.

במסגרת המחקר, טופלו חולדות בפלסבו, NPH, לבמיר או לנטוס במתן תת-עורי, פעמיים ביום למשך ארבעה שבועות. החוקרים מדדו את משקל הגוף, מסת השומן ואיזון רמות הסוכר בתחילת המחקר ובסיומו. המוגלובין מסוכר או HbA1c (מדד המציג ריכוז הסוכר בגוף בממוצע בשלושת החודשים האחרונים) שימש כמדד לאיזון רמות הסוכר. בדיקת MRI כמותית שימש להערכת מסת השומן.

בתחילת המחקר לא היה הבדל משמעותי בין הקבוצות מבחינת רמות HbA1c, משקל הגוף ומסת השומן, כאשר רמות ה-HbA1c הייתה של 7.4±0.3%, בממוצע.

בהשוואה לפלסבו, NPH, לבמיר ולנטוס הביאו כולם לירידה ברמות HbA1c ועלייה במשקל הגוף ומסת השומן. לא נמצא הבדל בירידה ברמות HbA1c לאחר ארבעה שבועות בין הקבוצות. העלייה במשקל הגוף ובמסת שומן היו שניהם קטנים יותר משמעותית בעקבות הטיפול בלבמיר בהשוואה ל-NPH או לנטוס, בעוד שבין NPH ולנטוס לא נמצא הבדל משמעותי.

החוקרים משערים כי העלייה הקטנה יותר במשקל הגוף בעקבות לבמיר ניתן לייחס לעלייה נמוכה יותר במסת השומן.

^^מחקר 2: איזון אופטימלי של רמות הסוכר עם לבמיר ואינסולין קצר טווח אספרט משפר את הרכב ליפופרוטאינים וגודל ומספר חלקיקי הכולסטרול בחולי סוכרת מסוג 2^^

מהמחקר השני, שנעשה בבני אדם, עולה כי טיפול אינטנסיבי באינסולין בחולי סוכרת מסוג 2 הביא לשיפור בולט בפרופיל השומנים בדם, בהרכב הליפופרוטאינים ובמספר וגודל חלקיקי הכולסטרול. עיקר התועלת זוהתה בתוך שלושה חודשים מהתחלת טיפול בלבמיר לפני השינה. תוספת האספרט לפני ארוחה הביאה לתועלת נוספת מעטה בלבד.

מטרת המחקר היתה לבחון את ההשפעות של טיפול אינטנסיבי באינסולין עם לבמיר בלבד, או עם אספרט לפני ארוחות על ריכוז ליפופרוטאינים, מספר וגודל החלקיקים, בחולי סוכרת מסוג 2.

במחקר השתתפו 14 חולים עם סוכרת מסוג 2 לא-מאוזנת. המשתתפים טופלו בלבמיר בלבד לפני השינה למשך שלושה חודשים, ולאחר מכן הוסיפו החוקרים טיפול באספרט למשך שלושה חודשים נוספים.

מהתוצאות עולה כי בחולי סוכרת מסוג 2 לא-מאוזנים, טיפול אינטנסיבי בלבמיר ואספרט למשך שישה חודשים הביא לשיפור איזון הסוכר וריכוז טריגליצרידים בדם. כמו כן, טיפול זה מלווה בירידה במספר חלקיקי הכולטסרול.

החוקרים טוענים כי מתוצאות המחקר עולה כי נרמול רמות הסוכר בצום (80-100 מ"ג לד"ל) עם טיפול באינסולין ארוך-טווח לפני השינה מסוג לבמיר, מביא לשיפור באיזון רמות הסוכר ובהרכב/גודל/מספר החלקיקים. השינויים המטבוליים הללו עשויים לתרום למניעת תחלואה קרדיווסקולרית בחולי סוכרת מסוג 2.

* * *

המסקנות העולות איפוא משני המחקרים הן שלטיפול בלבמיר מספר יתרונות. ראשית, בהשוואה לעליה במשקל בעקבות NPH ולנטוס, הטיפול ב-לבמיר הביא לעליה קטנה יותר במשקל הגוף של חולי סוכרת מסוג 2. החוקרים מייחסים את ההבדל הנ"ל לעלייה קטנה יותר במסת השומן בעקבות טיפול בלבמיר. מעבר לכך, טיפול אינטנסיבי בלבמיר הביא לשיפור ניכר בפרופיל השומנים בדם, בהרכב הליפופרוטאינים ובמספר וגודל חלקיקי הכולסטרול.

מגנון ייחודי זה של לבמיר, שפותחה על ידי נובו-נורדיסק, אף זיכה את מפתחי התרופה בשלושת המקומות הראשונים בתחרות מטעם משרד הפטנטים של הקהיליה האירופאית. בנימוקי המועמדות לפרס מצויין ש"התרופה משפרת באופן משמעותי את הבטיחות ואיכות החיים של חולי הסוכרת באמצעות מתן אינסולין פעם ביום. הפטנט מתאר טכנולוגיה המאריכה את משך הפעולה של האינסולין. ההמצאה היא חלוצית ומהווה דור חדש של הורמון פפטיד הומני מותאם".

המחקרים החדשים הוצגו בכנס של האגודה האמריקאית לסוכרת (American Diabetes Association או בקיצור ADA). לאתר הכנס - לחצו כאן.

בואו לדבר על זה בפורום סוכרת.