סוכרתיים בצום: על הלכה ורפואה

תורת ישראל, העוסקת בכל פרטי התנהגות הפרט והנוגעות לכל תחומי חייו, דנה גם בענייני רפואתו. ואכן הפוסקים בכל הדורות מייחדים חלק נכבד לנושאים הרפואיים של אנשים חולים - כיצד לשלב קיום תורה ומצוות עם מחלות וטיפולים רפואיים. ביום כיפור יש צורך לדקדק יותר ובפרט בחולי הסוכרת שהם חולים מורכבים.

האינסולין מסייע להכניס את הסוכר לתאים ומאפשר אגירה של הסוכר בתוך הכבד והשרירים בצורת חומר תשמורת הקרוי גליקוגן. גם במצב של צום באדם בריא נשמרת רמת הסוכר בדם. בשלב ראשון הסוכר נוצר על-ידי פירוק הגליקוגן בכבד, ובשלב שני על-ידי ייצור של סוכר בכבד מחומרי מוצא אחרים כמו מפירוק של חלבונים ושומנים. האינסולין חיוני לויסות רמת הסוכר בדם (למנוע את הצטברות הסוכר בדם), ולכן גם רמתו נשמרת בצורה קבועה בכל שעות היממה. הרמה הקבועה של האינסולין בדם נקראת רמה בסיסית או בזאלית.

בקרב חולי סוכרת שאינם מאוזנים (כאשר ההמוגלובין המסוכרר הוא מעל 7%), הצום עלול להביא למספר מצבים מסכני חיים כגון:

היפרגליקמיה - כתוצאה מחוסר של אינסולין, אין בקרה על ייצור של הסוכר בתוך הכבד, ואז רמת הסוכר עולה בצורה מסוכנת ועלולה לגרום ליובש קשה של הגוף לאיבוד הכרה ואף למות.

היפוגליקמיה - מתן תרופות המגבירות את הפרשת האינסולין מהלבלב או מתן אינסולין חיצוני בצורה לא מבוקרת, עלול להביא לרמות גבוהות של אינסולין בדם יחד עם חוסר הפרשת הורמונים המעודדים את ייצור הסוכר, דבר שעלול לגרום לירידה ניכרת של רמות הסוכר בדם ולפגיעה בתפקודי המוח.

התייבשות ונטייה לקרישיות יתר - חוסר השתייה המאפיין את הצום עלול לגרום להתייבשות. מצב של סוכרת לא מאוזנת מגביר מאד את הסיכון הזה, כיוון שהיא גם כך גורמת לאיבוד נוזלים ולהשתנה מרובה. התייבשות עלולה גם להחמיר תפקוד של הכליה ולגרום לעליה בצמיגות בדם וסתימות בכלי הדם, בעיניים, במוח, בלב ובאברים אחרים.

עד היום כל הפוסקים תפסו את היסוד של "וחי בהם וגו" ולכן התירו לחולי סוכרת לשתות ולאכול בשיעורים בהתאם לתרופות נגד סוכרת שהחולים קיבלו. בחולים המזריקים אינסולין הותרה אפילו אכילה ושתייה שלא בשיעורין, מחשש מאירועים של היפו או היפר. בעשור האחרון בעקבות ההבנה שסוכרת והשמנה הן המגיפה של האלף הנוכחי, חלה התפתחות מאד מרשימה במחקר ופיתוח בתחום הסוכרת אשר הניבה פירות. נמצאו קבוצות חדשות של תרופות אשר יכולות לאזן היטב את הסוכר של החולה (עם ערכי המוגלובין מסוכרר מתחת ל-7%), ולמנוע את סיבוכי המחלה. כמו-כן, פותחו אינסולינים חדשים, המחקים את הרמה הבזאלית של האינסולין בגוף, בדומה לרמה הפיזיולוגית של אדם בריא.

על בסיס זה ניתן לקבוע מספר קריטריונים והנחיות הלכתיות לגבי חולי סוכרת:

חולה מאוזן המטופל באמצעות דיאטה בלבד חייב לצום.

חולה מאוזן המקבל טיפול תרופתי כגון מטפורמין, אבנדיה, נובונורם או ג'נוביה צריך ליטול את התרופה בסעודה המפסקת והוא רשאי לצום. אין לקחת תכשירי סולפוניל-אוראה (כמו גליבטיק, גלובן גלוקורייט וכד') לפני הצום או במהלכו.

חולה המטופל באינסולין ארוך טווח ותכשירים דרך הפה או רק באינסולין, אינו רשאי לצום ועליו לאכול ולשתות. לעומת זאת, חולה המטופל בלנטוס יכול לצום בתנאי שהוא מאוזן על הטיפול בלנטוס ומזריק את האינסולין בתדירות של פעם ב-24 שעות על פי ההנחיות, אפילו כאשר אינו אוכל.

כל ההנחיות הללו כלליות ומעניקות נקודת מבט חשובה של מה אומרת ההלכה, אך חשוב להבהיר שבכל מקרה פרטי יש להיוועץ עם הרופא המטפל לפני הצום.

ד"ר יוסף קליינמן הוא מנהל מערך הפנימיות בבית החולים ביקור חולים ובוגר ישיבת מרכז הרב בירושלים.

בואו לדבר על זה בפורום סוכרת.