מילון סוכרת מ-א' ועד ת'

אינסולין - הורמון המסייע לתאי הגוף לנצל גלוקוז לשם הפקת אנרגיה. ההורמון מיוצר ומופרש על ידי תאי בטא בלבלב. כשהגוף אינו מסוגל לייצר מספיק אינסולין, ההורמון ניתן בזריקות. קיימים שני סוגים של אינסולין הניתן בזריקות:

אינסולין הומני - שבו רצף החלבונים (כלומר חומצות האמינו המרכיבות אותם) זהה לאינסולין באדם. אינסולין הומני הוצג לראשונה בשנות ה-80 והוא מיוצר בטכנולוגיות חדשות של הנדסה גנטית וניתן להפיקו באמצעות שמרים או חיידקים. אינסולין זה אמנם זהה לאינסולין המיוצר בגופנו, אך הוא מוזרק באופן חיצוני דרך העור ועל כן פעילותו איטית ונמוכה יותר ביחס לאינסולין הפיזיולוגי המופרש ישירות לזרם הדם.

אינסולין אנלוג - מיוצר כך שברצף החלבונים (כלומר חומצות האמינו) ישנו שינוי קטן - בדרך כלל התמרה של חומצות אמינו או תוספת לאינסולין הומני, מה שיוצר אינסולין אנלוג. דוגמה לאינסולין אנלוג היא האינסולין מהיר הפעולה. השינוי ברצף החלבונים גורם להחלשת החיבור בין יחידת אינסולין אחת לשנייה, דבר אשר מאפשר לאינסולין להיספג במהירות לדם ולפעול מיידית. עקב כך, אינסולין אנלוג דומה יותר בפעילותו לאינסולין הפיזיולוגי, בתגובה המהירה וברמה הגבוהה לזמן קצר. דוגמה לאינסולינים אנלוגים קצרי טווח: ליספרו, אספארט אפידרה.

אין אונות - חוסר יכולת להגיע לזקפה או לשמור עליה לשם פעילות מינית. התופעה קיימת בשכיחות גבוהה יותר אצל חולי סוכרת.

אינדקס גליקמי - מיון מזונות המכילים פחמימות על פי השפעתם על רמת הגלוקוז בדם, בהשוואה למזון שנקבע כסטנדרט של 100. במילים אחרות, מדובר במידה ובמהירות שבהן עולה רמת הסוכר בדם אחרי הארוחה, יחסית לעלייה שחלה אחרי העמסת סוכר של 50 גר' או אחרי אכילת 50 גר' לחם לבן.

אנ.פי.אייץ' (NPH) - אינסולין בעל טווח פעולה בינוני. מספק רמת אינסולין בזאלית (ע"ע) לגוף. בדרך כלל מוזרק פעמיים ביום. פעילותו מתחילה 4-2 שעות מרגע ההזרקה, שיא הפעילות 10-4 שעות מרגע ההזרקה, משך הפעילות 16-10 שעות.

אפידרה - אינסולין אנלוג ביוסינתטי שפעילותו קצרה ומהירה, המשמש לטיפול במבוגרים הסובלים מסוכרת, מטרתו לאזן את רמות הסוכר לאחר ארוחות. אפידרה ניתן בזריקה תת עורית ונספג במהירות רבה. ניתן להזריקו מספר דקות לפני ארוחה, בזמן הארוחה או מיד עם סיום הארוחה. טווח פעילותו עד 4.5 שעות.

בזאלי - מונח שמתאר אספקה קבועה של כמות אינסולין קטנה המספיקה לכיסוי הצרכים הבסיסיים של הגוף, ללא ארוחות. אינסולינים בזאלים המוכרים בארץ הם אינסולין גלארגין (לנטוס) ואינסולין דטמיר (לבמיר).

בי.אם.איי (BMI) - מדד מסת הגוף, מדד הבודק את משקל הגוף ביחס לגובה, ועל פיו מסווג הגוף לתת-משקל, משקל תקין, עודף משקל וגוף שמן. אופן חישוב BMI: משקל (בק"ג) לחלק לגובה (במטר) בריבוע. לדוגמה, אדם השוקל 80 ק"ג וגובהו 1.85 מטר: 23.4 = 80/1.85². BMI מתחת ל-18.5 תת משקל, 24.9-18.5 משקל תקין, 29.9-25 עודף משקל, 30 ומעלה שמן.

בולוס אינסולין - כמות עודפת של אינסולין המוזרקת כדי לכסות עלייה צפויה ברמת הגלוקוז בדם, בדרך כלל בעקבות ארוחה או חטיף. אינסולינים הניתנים ב"בולוס" הם אינסולינים קצרי טווח, כגון אפידרה (ע"ע).

גלוקוז - חד סוכר המשמש מקור חשוב לאנרגיה בגוף, מהווה גם אחד המרכיבים של סוכרוז (ה"סוכר הלבן", שהוא דו סוכר) ושל עמילן. ריכוזו בדם מווסת בעיקר על ידי ההורמונים אינסולין וגלוקגון.

גלוקומטר - מכשיר למדידת רמת הגלוקוז (סוכר) בדם ברגע נתון. חולי הסוכרת מורגלים לבדיקות רמות הסוכר באמצעות מכשיר זה. לאחר דקירה קטנה (לרוב באצבע) מקרבים את הגלוקומטר כך שנוגע בטיפת הדם ורמת הגלוקוז נמדדת אוטומטית.

דיאבטולוג - רופא מומחה לטיפול בסוכרת.

דיאבטוגני - גורם לסוכרת.

היפרגליקמיה - רמת גלוקוז גבוהה בדם. הערך התקין בצום הוא עד 100 מג'\דל'. רמה גבוהה מזו נחשבת רמת גלוקוז גבוהה בצום. רמת גלוקוז של 100 מג'\דל' עד 126 מג'\דל' היא מצב שנקרא Impaired fasting glucose - IFG, או כפי שנוהגים לומר, סוכרת גבולית. מצב זה ברוב המקרים מתפתח למחלת סוכרת ועל כן דורש מעקב וטיפול בהתאם. רמת גלוקוז בצום מעל 126 מג'\דל' היא רמת גלוקוז שמגדירה סוכרת. אבחנה של סוכרת נעשית כאשר בשתי בדיקות שלא מבוצעות באותו יום מתקבלת תוצאה זו.

היפוגליקמיה - רמת גלוקוז נמוכה מהרמה התקינה בדם. בדרך כלל הערך פחות מ- 70מג'\דל'. הסימנים כוללים רעב, עצבנות, הזעה, רעד, סחרחורת, ישנוניות ובלבול. אם ההיפוגליקמיה אינה מטופלת, היא עלולה להביא לאבדן הכרה. הטיפול הוא אכילה מזון עשיר בפחמימות, רצוי סוכר פשוט, כמו טבליות גלוקוז או מיץ. הטיפול ניתן במקרים שהחולה חסר הכרה או שאינו מסוגל לבלוע הוא הזרקת גלוקגון.

השמנה תוך בטנית - השמנה המתרכזת בעיקר בבטן והיא נחשבת מסוכנת יותר מהשמנה באזורים אחרים בגוף. אנשים בעלי מבנה "תפוח" נמצאים בסיכון מוגבר לפתח מחלות לב וסוכרת מסוג 2 בהשוואה לאנשים שאצלם המשקל העודף מתרכז באזור הירכיים ובאזורים אחרים.

המוגלובין מסוכרר A1C - נבדק בבדיקת דם ומהווה מדד מצוין למידת איזון הסוכרת אצל החולה. הגלוקוז מתחבר להמוגלובין בכדוריות הדם האדומות. כמות גלוקוז זו פרופורציונאלית לכמות הגלוקוז בדם. כיוון שאורך ממוצע של כדורית דם אדומה הוא 3-2 חודשים, בדיקה זו מעריכה את רמות הגלוקוז הממוצעות בדם במהלך 3-2 החודשים שקדמו לה. הרמה התקינה של המוגלובין A1C היא עד 6%. איגודי הסוכרת הבינלאומיים ממליצים לחולי סוכרת על איזון אופטימלי וערכי A1c של עד 7%.

השתנת יתר - הוצאת שתן בכמות גדולה במהלך היממה. מצב זה עשוי להיות אחד הסימנים לסוכרת, בעיקר כאשר רמות הסוכרת אינן מאוזנות, כלומר גבוהות.

ההיבט האפידמיולוגי - מבחינת היקפה ושיעור הגידול השנתי שלה במספר הפרטים החולים - הסוכרת היא בפשטות מגפה. בשנת 2000 השכיחות הכלל עולמית הייתה כ-2.8% והצפי לשנת 2030 הוא שכיחות של 4.4%. הערכת ארגון הבריאות הלאומי (WHO) היא לפחות 300 מיליון חולים בשנת 2030. גם בהערכות זהירות ביותר, כ-4 מיליון מקרי מוות בשנה, המהווים כ 10% מכלל מקרי המוות בשנה, מיוחסים ישירות למחלה (וידוע שמדובר בתת הערכה בתחום זה). מרבית החולים חיים בעולם המערבי. גם באוכלוסיות שבהן המחלה שכיחה פחות, קצב הגידול מהיר וקבוע, והמחלה מופיעה בגילאים צעירים יותר ואצל ילדים.

וגיניטיס (Vaginitis) - זיהום באזור הנרתיק (ואגינה). אצל נשים עם סוכרת שכיחות הווגיניטיס גבוהה יותר.

ויסות סוכר בדם - הגוף האנושי שומר על רמות סוכר בדם בתחום ערכים צר וקבוע. האינסולין והגלוקגון הם ההורמונים העיקריים שבזכותם כל זה מתרחש. שניהם מופקים ומופרשים מהלבלב, וככאלה הם מכונים הורמונים אנדוקרינים לבלביים. קיים קשר הדוק בין שני הורמונים אלה הפועלים יחד במנגנון ויסות הסוכר בדם בתוך תחום הנורמה.

זריקה - הדרך שבה מוחדר האינסולין לגוף. באופן כללי ישנן שלוש שיטות להזרקה של תרופות: לאזור תת-העור (S.C), לתוך השריר (I.M), ולתוך הווריד (I.V). האינסולין בטיפול היומיומי מוזרק לאזור תת-העור על ידי מחט דקה וקטנה. קיימים מצבי חרום שבהם האינסולין ניתן דרך הווריד.

חגים - שפע אוכל עתיר שומן וקלוריות בתקופות החגים הוא בעייתי לחולי סוכרת, על כן חשוב להיוועץ עם רופא בתקופות אלו על מנת לקבל ייעוץ לגבי מאכלים מותרים וכאלו שיש להימנע מהם, או לצרוך בכמויות קטנות כדי לשמור על איזון.

טריגליצרידים - סוג של שומנים בדם. אצל חולי סוכרת, עקב המטבוליזם הלקוי, קיימת לרוב גם רמת טריגליצרידים גבוהה. רמות גבוהות של טריגליצרידים בדם קשורות בסיכון גבוה יותר למחלות לב וכלי דם.

יתר לחץ דם - לחץ דם גבוה מהתקין. רמה תקינה היא עד 120 ממ"כ (מילימטר כספית) סיסטולי (כאשר הלב מתכווץ) ועד 80 ממ"כ דיאסטולי (בין שתי פעימות, כשהלב "נח"), כלומר עד 120/80. אצל סוכרתיים קיים סיכון מוגבר לפתח יתר לחץ דם וסיבוכים קרדיו-וסקולריים (של הלב וכלי הדם, ע"ע), לכן חשוב מאד לשמור על לחץ דם תקין.

כף רגל סוכרתית - הכוונה לתסמינים המופיעים בגפיים התחתונות אצל חולי סוכרת. סוכרתיים עלולים לפתח כיבים בכף הרגל בגלל זרימת דם לא מספקת לאזור, לכן עליהם להקפיד על נעילת נעליים נוחות ועל טיפול שגרתי בכף הרגל.

לנטוס - אינסולין אנלוגי המספק כמות אינסולין בסיסית לגוף במשך כל היממה. בדרך כלל הוא מוזרק פעם ביום. פעילותו מתחילה כשעתיים מרגע ההזרקה ונמשכת כ-24 שעות ללא שיאי פעילות משמעותיים (פיקים). יעילותו של אינסולין לנטוס הוכחה במחקרים רבים בקרב חולי סוכרת מסוג 1, וגם מסוג 2, עם טיפול תרופתי בבליעה או בלעדיו.

לבלב - האבר שמייצר אינסולין בגוף, כמו גם אנזימים לעיכול המזון. מיקום הלבלב מאחורי החלק התחתון של הקיבה. ייצור האינסולין הוא בתאי B אשר נמצאים בתוך צבר של תאים הנקראים איי לנגרהנס (Islands of Langerhans).

מיקסים - אינסולין בעל טווח בינוני משולב עם אינסולין בעל טווח פעולה קצר. לדוגמה, מיקסטרד הינו תערובת של אינסולין מהיר פעולה ואינסולין ארוך טווח, ולכן תחילת השפעתו כחצי שעה לאחר ההזרקה התת-עורית ומשך ההשפעה עד 24 שעות.

מטפורמין - תרופה לסוכרת מסוג 2 הפועלת על ידי הפחתת ייצור הגלוקוז בכבד ועל ידי שיפור הרגישות לאינסולין. שייכת לקבוצת התרופות biguanides.

מיקרואלבומינוריה - הפרשה קטנה של חלבון בשתן, אשר בשל כמותו המזערית לא ניתן לזהותו בבדיקות "הסטיק" הרגילה, אלא יש לבצע איסוף שתן של 24-12 שעות ולבדוק את הכמות. הופעה חוזרת של מיקרואלבומינוריה מצביעה על סיכון מוגבר לנפרופטיה (מחלת כליה) סוכרתית.

מערכת קרדיו-וסקולרית - מערכת הלב וכלי הדם. סוכרתיים נמצאים בסיכון מוגבר לפתח סיבוכים קרדיו-וסקולריים ויתר לחץ דם, זאת משתי סיבות: ראשית, רמת סוכר גבוהה בדם גורמת להרס של כלי הדם. דפנות כלי הדם מתעבים ומאבדים מגמישותם, כך שלדם קשה יותר לעבור דרכם. שנית, אצל סוכרתיים קיימת נטייה לרמה גבוהה של שומני הדם. השומנים הללו, שנקראים ליפידים, גורמים להיצרות של כלי הדם. לעיתים הם גורמים גם לחסימה מלאה של כלי הדם. מצב זה נקרא אטרוסקלרוזיס או טרשת העורקים.

משאבת אינסולין - מתקן להזלפה ממושכת של אינסולין הניתן לתלייה על חגורה או לשמירה בכיס. המשאבה קשורה לצינור פלסטיק גמיש וצר, שבקצהו מחט המוחדרת מתחת לעור. המשאבה מתוכנתת להזלפה מתמשכת של כמות בסיסית (באזאלית) של אינסולין במהלך היום. בעת ארוחה מוזלפת כמות נוספת של אינסולין (בולוס), בהתאם לכמות הפחמימות שנאכלה.

נמק - רקמה מתה. בדרך כלל זוהי תוצאה של היעדר אספקת דם לאזור שנפגע. מצב של נמק עשוי להתפתח בגפיים התחתונות, בעיקר במצבים של היצרויות וחסימות של כלי הדם במחלות מסוימות. בקרב חולי סוכרת מצבים אלו שכיחים יותר לאור הפגיעה בכלי הדם. התהליך מתחיל לרוב כפצע שטחי, אולם עם הזמן, כאשר יש קושי בריפוי או כשהפצע אינו מטופל כראוי, יכול המצב להתדרדר עד כדי נמק.

נפרופטיה - מחלה כלשהי של הכליה. כאשר נגרמת כתוצאה ממחלת הסוכרת, היא נקראת נפרופטיה סוכרתית.

סוכרת מסוג 1 - מצב שבו הלבלב אינו מפריש אינסולין וכתוצאה מכך הגלוקוז בדם אינו יכול להיכנס לתאים ולשמש שם כמקור לאנרגיה. הטיפול כולל הזרקה של אינסולין. הסיבה לסוכרת מסוג 1 היא הרס אימוני (כלומר של מערכת החיסון) של תאי ה-B בלבלב.

סוכרת מסוג 2 - מצב שבו הלבלב אינו מפריש מספיק אינסולין או שהגוף אינו מושפע מהאינסולין המופרש. סוכרת מסוג 2 מתפתחת לרוב אצל אנשים בעלי עודף משקל, שאצלם מתפתחת תנגודת לאינסולין, כלומר, האינסולין אינו מצליח לבצע את פעילותו באותם אברי מטרה (כבד ושריר בעיקר) והגלוקוז בשל כך אינו מסוגל להיכנס לתאים.

סוכרת הריונית - סוכרת המופיעה בהריון, אך ברוב המקרים חולפת עם סיומו.

סולפניל אוריאה - קבוצה של תרופות לטיפול בסוכרת מסוג 2 הפועלות על ידי עידוד הלבלב להפרשת אינסולין. תרופות מסוג זה (כגון גלובן, דאוניל, אמריל) ניתנות לחוד או ביחד עם תרופות אחרות, כגון גלוקופאז', על מנת לאזן בצורה טובה יותר את רמות הסוכר בדם. בניגוד לגלוקופאז', תרופות אלה עשויות לגרום לעלייה קלה במשקל.

סינדרום מטבולי - נטייה של מספר מצבים להופיע בו זמנית, ביניהם השמנה, עמידות לאינסולין, סוכרת או טרום סוכרת, יתר לחץ דם ורמה גבוהה של שומנים בדם. אנשים עם סינדרום מטבולי נמצאים בסיכון גבוה יותר למחלות לב וכלי דם, וקיימת חשיבות רבה לטיפול במצבים הנ"ל (כגון תרופות להורדת לחץ דם ולהורדת שומני הדם) כמניעה ראשונית של מחלות לב.

סוכר - סוג של פחמימה פשוטה.

עט הזרקה - מזרק בצורת עט המכיל בתוכו את מחסנית האינסולין. העט משמש חולי סוכרת כדי שיוכלו ביתר קלות להזריק לעצמם את האינסולין. בסיום האינסולין שבעט, יש להשליך את העט כולו.

פונדוסקופיה - בדיקת של קרקעית העין באמצעות מכשיר מיוחד (אופטלמוסקופ). הבדיקה מבוצעת על ידי רופא עיניים והיא חשובה ביותר עבור חולי סוכרת. אצל חולי סוכרת קיימת לעיתים קרובות רטינופטיה סוכרתית, כלומר פגיעה בכלי הדם ברשתית. פגיעה זו עשויה להביא לאיבוד ראייה.

פודיאטור - רופא המתמחה בטיפול בכף הרגל. שמירה על בריאות כפות הרגליים היא חשובה ביותר עבור חולי סוכרת לאור הפגיעה בכלי הדם והעצבים הפריפריים העלולה לגרום להפחתה בתחושה בכפות הרגליים.

צום - ערך גלוקוז בצום הוא רמת הגלוקוז הנלקחת בבוקר לאחר צום של שמונה שעות. הערך התקין של גלוקוז בצום הוא עד 100 מג'\דל'. שיטה זו של בדיקת גלוקוז בצום היא השיטה המקובלת על מנת לאבחן את מחלת הסוכרת. ערך הגבוה מ-126 מג'\דל' בשתי בדיקות שונות (שלא מבוצעות באותו יום) הוא אבחנתי לסוכרת.

צימאון יתר - רצון לשתות הרבה במהלך היממה. זהו אחד התסמינים של סוכרת, בעיקר כאשר רמות הגלוקוז בדם גבוהות.

קלוריה - יחידה המייצגת את האנרגיה שהמזון מספק. גרם אחד של פחמימות ושל חלבון מספק 4 קלוריות, גרם אחד של שומן מספק 9 קלוריות, וגרם אחד של אלכוהול מספק 7 קלוריות.

קריאטינין - מדד לתפקוד הכליות הנבדק בבדיקת דם פשוטה. אצל חולי סוכרת מעקב אחר ערך זה הוא חשוב, לאור העובדה כי סוכרת עשויה לחבל בתפקוד הכליות.

קטואצידוזיס (חמצת סוכרתית) - מצב חמור המצריך טיפול מיידי, ומצביע על סוכרת שיצאה מאיזון. המצב נוצר מהיעדר אינסולין בדם, ערכי הסוכר הם גבוהים ביותר, והגוף מתחיל להשתמש במאגרי השומן עבור אנרגיה. חומצות שומן הופכות לגופי קטו (ע"ע קטונים) וזה תורם לעלייה בחומציות הדם. הטיפול המיידי דורש הזלפה של נוזלים ואינסולין לתוך הווריד.

קטונים (גופי קטו) - מולקולות כימיות (חומצות) אשר הגוף מייצר כאשר אין בגוף מספיק אינסולין ולכן יש להשתמש בשומן (ולא בסוכרים) לצורך אנרגיה. הקטונים, בהיותם חומצה, גורמים לדם להיות חומצי, דבר שעשוי להיות מסוכן. אחד מגופי הקטו הוא אצטון (acetone) המתפנה מהגוף דרך הראות וזה גורם לריח של אצטון מהפה אצל חולים שנמצאים במצב של קטואצידוזיס (ראה מעלה).

רטינופתיה (Retinopathy) - פגיעה בכלי הדם הקטנים ברטינה, כלומר ברשתית העין.

רמת גלוקוז בצום - בדיקת רמת הגלוקוז בדם לאחר צום של 12-8 שעות. הבדיקה מאפשרת לגלות מצבים קדם-סוכרתיים וכן לעקוב אחרי ניטור הסוכרת. הערך הרצוי הוא עד 100 מג'\דל'.

שומן - אחד מאבות המזון ומקור אנרגיה חשוב. ניתן לחלק את השומנים במזון לשני סוגים: שומן רווי - מקורו בעיקר בבשר ומוצרי חלב, שומן בלתי רווי - מקורו בעיקר משומן צמחי כגון זיתים, בוטנים, תירס, סויה ועוד. השומן הבלתי רווי הוא בריא יותר ועשו להביא להורדת רמת הכולסטרול בדם.

שוקולד - מזון העשוי מזרעים מותססים, קלויים וטחונים של עץ הקקאו הטרופי. השוקולד הוא שילוב של מוצקי קקאו וחומצת שומן (חמאת קקאו). הוא בדרך כלל ממותק בסוכר ומכיל מרכיבים נוספים.

תקופת ירח הדבש - החלמה זמנית מרמות הגלוקוז הגבוהות המתרחשת אצל מספר אנשים זמן קצר לאחר אבחון סוכרת מסוג 1. ההחלמה נגרמת כתוצאה מחידוש הפרשת האינסולין על ידי תאי הבטא המעטים שטרם נהרסו. חידוש ההפרשה הוא זמני בלבד (בדרך כלל מספר חודשים) ובהמשך ייפסק לחלוטין.

ד"ר ארווין שטרן הוא מנהל מרפאת סוכרת אנדוקרינית מטבולית מחוזית ביפו, ורופא בכיר במרכז הרפואי רבין.


בואו לדבר על זה בפורום אינסולין - דרכי טיפול.