על פעילות בלוטת התריס

על פניו, הכל נראה תקין בחייה של א'. היא אמנם הרגישה באי אלו שינויים שחלו בחודשים האחרונים בחייה, אך אלה, כך נראה היה לה, היו שינויים שרק עשו לה טוב בחיים. היא הרגישה עירנית במיוחד. למרות שעבדה במשמרות לילה וכשכבר הלכה לישון, הייתה מתעוררת אחרי שלוש-ארבע שעות שינה בלבד, עירנית ומלאת אנרגיה להמשיך עם מטלות היום, כאילו ישנה שמונה או עשר שעות רצופות. מבחינתה של א' לא הייתה כל בעיה. היא אמנם הרגישה לפעמים איזשהו רעד קל בידיים ונראה היה לה שהיא מזיעה קצת יותר מהרגיל, אך הסימפטומים הללו לא נראו לה כמשהו חריג שיש לחשוד בו. נהפוך הוא, למצב הזה היה אפילו בונוס: היא החלה לרדת במשקל והצליחה לרזות הרבה יותר מכל הדיאטות השונות שניסתה במהלך חייה.

ההתמוטטות באה במפתיע ובוקר אחד היא קרסה אל תוך עייפות וחולשה כללית חריפה, עד כדי חוסר יכולת לקום מהמיטה. הרופא שבדק אותה הבחין מיד בבלוטה מוגדלת בצוואר ובעיניה שנראו בולטות במיוחד. תוצאת בדיקת הדם רק אישרה לו את החשש: רמת הורמון T4 (טירוקסין) מעט גבוהה והורמון ה-TSH מאוד נמוך - לא היה ספק שמדובר במצב של יתר פעילות של בלוטת התריס.

"במצב הזה הגוף כאילו עובד כל הזמן על טורים גבוהים", מסביר פרופ' אדי קרניאלי, מנהל המכון לאנדוקרינולוגיה, סוכרת ומטבוליזם, בקריה הרפואית רמב"ם. "הדופק מהיר, כל חילוף החומרים בגוף יותר מהיר, אנשים אמנם מרגישים הרבה יותר אנרגטיים, אך הבעיה היא כמה זמן הגוף יכול לפעול בטורים גבוהים - בסופו של דבר הגוף מתעייף ומגיע להתמוטטות".

בלוטת התריס נמצאת בצוואר. בלוטה קטנה מאוד, השוקלת מספר גרמים בודדים. בבדיקה רגילה ובמצב נורמאלי, כמעט ולא ניתן להרגיש אותה במישוש. הבלוטה מפרישה הורמון הנקרא "טירוקסין", שהוא קריטי לחיים. בדם הופך הטירוקסין ברובו להורמון הנקרא "T4" ולחומר פעיל הנקרא "T3". ה-T3 חודר אל תוך התאים, מתחבר בהם לקולטן מיוחד ופועל לקביעת קצב חילוף החומרים בגוף ולבנייה של חלבונים.

"לא מעריכים מספיק את החשיבות של בלוטת התריס לתפקוד היום-יומי שלנו", אומר פרופ' קרניאלי, כאילו מנסה להגן על "כבודה האבוד" של הבלוטה. "אם הבלוטה עובדת בקצב מהיר, אז גם קצב חילוף החומרים בגוף מהיר יותר, הדופק מהיר יותר, כתוצאה מכך נרד במשקל וליבנו יעבוד כמו מנוע שעובד על 'טורים גבוהים'. במצב של יתר פעילות אנשים יכולים להגיע גם לדופק של 100 ואף 120 במנוחה, מבלי שיחושו בכך. בדיוק ההיפך יקרה אם הבלוטה תעבוד בקצב איטי ובמצב כזה כל הגוף יעבור לעבוד בטורים נמוכים".

שני המצבים הללו - יתר פעילות של בלוטת התריס ותת-פעילות של הבלוטה, הם שני מצבי החולי השכיחים הקשורים בשיבוש הפעילות של בלוטת התריס. בדומה לרוב המחלות ההורמונאליות, התוקפות יותר נשים מגברים, גם מחלות בלוטת התריס מופיעות בנשים פי 4 מאשר בגברים. ההערכה היא ש- 1%-2% מהנשים סובלות מהן. על פי רוב, מדובר בבני נוער ונשים צעירות, בגילאי 16 עד 30, אבל גם אנשים מבוגרים עלולים לחלות בהן וגם תינוקות.

הבקרה של פעילות הבלוטה מתבצעת ע"י הורמון הנקרא TSH - Thyroid Stimulating Hormone, המופרש מבלוטת יותרת המוח. כאשר הורמון ה-TSH מגיע לבלוטה הוא גורם לה להפריש את הורמון ה-T4 ("טירוקסין"), והוא גם משמש כגורם הגדילה של הבלוטה. כלומר, ה-TSH כאילו מנהל וקובע כמה פסי יצור יהיו לבלוטה וכמה הורמון T4 כל אחד מהם ייצר. ה-T4 מצידו, משפיע גם הוא על ההפרשה של ה-TSH, במעין משוב שלילי - ככל שעולה רמת ה-T4, כך פוחתת ההפרשה של ה-TSH ולהיפך.

מצב שבו הבלוטה מפרישה יותר מידי הורמון T4, היא המחלה השכיחה ביותר של בלוטת התריס, הנקראת גם "המחלה ע"ש גרייבס" (Graves). מחלת "גרייבס" היא הסיבה השכיחה ביותר ליתר פעילות של בלוטת התריס. זוהי מחלה אוטואימונית, הנוצרת בגלל זיהוי מוטעה של המערכת החיסונית, המזהה את הקולטן ל-TSH, הנמצא בכל תא, כאויב ומתחילה לייצר נגדו נוגדנים. לכל הורמון יש טביעת אצבע ייחודית לו המאפשרת את קישורו לקולטן ספציפי, אבל לנוגדנים הללו יש טביעת אצבע "מזויפת", אשר מאפשרת את קישור הנוגדן לקולטן של TSH. הימצאותו של הנוגדן מעוררת את הקולטן וגורמת לו לפעול ולייצר T4 כאילו הוא תחת השפעת. במקביל, בגלל שהמערכת של קולטן-TSH משמשת גם כגורם גדילה, הבלוטה גדלה. אגב, לנוגדנים יש גם תפקיד בהיווצרות בלט העין האופייני למחלה.

סיבה נוספת ליתר פעילות של בלוטת התריס נקראת "Toxic Goiter" (זפק טוקסי) והיא שכיחה בקרב אנשים יותר מבוגרים (על פי רוב, בנשים מעל גיל 50). במצב זה הבלוטה הולכת וגדלה, לרוב בגלל שינוי (מוטציה) במבנה של הקולטן ל-TSH, שגורמת לו לעבוד ללא הפסקה. מצב נוסף שגורם ליתר תריסיות הוא גידול שפיר בבלוטת התריס, הקרוי "אדנומה", המביא ליצירה מאוד מוגברת של ההורמון. על פי רוב, ניתן לזהות במישוש את הגוש בבלוטה ורואים גם את שאר הסימפטומים החיצוניים של יתר תריסיות.

לעתים, מופיעה יתר תריסיות בעקבות טיפול תרופתי, כמו מתן של 'אמיודרון' (תרופה לטיפול בהפרעות קצב של הלב), המכילה כמות גדולה של יוד, או לאחר ביצוע הדמיה (כמו CT או צנתור), עקב שימוש בחומרי הדמיה המכילים כמות גבוהה של יוד. מאחר ו-95% מהיוד שצורך גופנו מנוצל על ידי בלוטת התריס, בתנאים מסוימים, עודף היוד מצטבר בבלוטה ועלול לגרום ליתר תריסיות.

הסיבה החמישית שצריך להזכיר, היא מחלה הנקראת "דלקת תת-חריפה של הבלוטה", מפגיעה ויראלית בבלוטה. כתוצאה מנזק לתאי הבלוטה ההורמונים שבהם נפלטים לדם ונגרמת יתר תריסיות. מרבית החולים מתלוננים על כאבי צוואר ו/או רגישות מקומית באזור הבלוטה, עקב הדלקת בתוך הבלוטה. זהו מצב זמני של יתר תריסיות והתופעה, על פי רוב, חולפת עם היעלמות הזיהום הויראלי. המצב יכול לחזור להיות תקין או להגיע לתת-תריסיות, תלוי במידת הנזק לתאי הבלוטה וביכולת ההתאוששות שלהם.

פרופ' קרניאלי: "האבחון הראשוני מתבסס על התלונות הקליניות של החולה והבדיקה הפיזיקאלית. לגבי מחלת גרייבס, ניתן לזהותה על פי העיניים הבולטות, המבט הבורק, ונוכחות של בלוטת תריס מוגדלת. בנוסף, יש לבצע בדיקות דם הורמונליות לקביעת הרמות של TSHו-T4. ניתן לבדוק את רמת הנוגדנים כנגד קולטן TSH. בדיקות אלה אמורות לאשש או לסתור את האבחנה הראשונית. במסגרת הבירור מבצעים לעתים גם מיפוי רדיו-אקטיבי, המאפשר לראות את המבנה של הבלוטה ולבדוק את קצב הקליטה של היוד".
פרופ' קרניאלי: "מחלת גרייבס עצמה נובעת מיצירה של נוגדנים כנגד הקולטן של TSH, המעוררים את פעילותו. אף כי ראוי היה לכוון את הטיפול שלנו נגדם, אפשרות זו שמורה למקרים מיוחדים. עצירת יצור הנוגדנים מצריכה מתן סטרואידים, כמו קורטיזון. אולם, לאורך הזמן סטרואידים עלולים לחסום יצירה של נוגדנים נוספים שהגוף זקוק להם. לכן בפועל, אנו מטפלים בסימפטומים, ובתהליכים הנוגעים לבלוטה עצמה".

^^הטיפולים כוללים:^^

טיפול סימפטומאטי בפעילות של ההורמון - מאחר וייצור יתר של הורמון T4/T3 מגביר את קצב הלב (דופק), אז כדי להאט את הדופק נותנים תרופות כמו "דרלין", החוסמות את פעילות האדרנלין.

תרופות שחוסמות את כניסת היוד לבלוטה, כמו "פרופיל טיורציל" (PTU) או "מרקפטיזול". הטיפול איננו מביא לידי ריפוי ובכ-50% מהמקרים המחלה עלולה לחזור. בנוסף, לתרופות אלה יש גם תופעות לוואי, כגון: ירידה בספירת הדם, הפרעה בתפקודי כבד, פריחה וגרד או נפיחות מפרקים. לכן, פעמים רבות ממליצים על טיפול הגורם להרס של בלוטת התריס.

הטיפול ה"סופי" - מתן של יוד רדיואקטיבי החודר לתאי הבלוטה, פוגע בהם ומביא להרס מלא של תאי בלוטת התריס. היוד הרדיואקטיבי לא גורם לשכיחות יתר של ממאירויות או לנזקים ארוכי טווח וזהו טיפול שכיח ויעיל ביותר. אולם, מאחר והטיפול גורם לתת תריסיות, הרי שלאחריו יש צורך לקבל את ההורמון החליפי לכל החיים.

ניתוח לכריתת הבלוטה - מבוצע רק לעתים נדירות ובהתוויות מיוחדות.

^^האם ניתן לחיות בלי בלוטת התריס?^^

פרופ' קרניאלי: "לא ניתן לחיות ללא הורמון הטירוקסין המופרש מהבלוטה. לכן, במידה והבלוטה נכרתת או מושבתת, מחזירים לחולה את ההורמון ע"י כדורים (Eltroxin) פעם ביום. צריך להתאים את המינון ולקחת את הכדורים כל החיים".

^^האם מצב של יתר תריסיות יכול לעבור מאליו?^^

פרופ' קרניאלי: "כמחלה אוטואימונית יש למחלת ה"גרייבס" עליות וירידות, והסימפטומים, לכאורה, יכולים לעבור מאליהם. אבל, אנחנו מתערבים כדי למנוע מצבים מסוכנים, כמו פרפור פרוזדורי הלב, הפרעות קצב הלב, דופק לא סדיר וכד'. אין לנו מידע מתי יחלוף הגל של יתר פעילות (אם בכלל) ולכן מומלץ לטפל".

המחלה נקראת גם "השימוטו", ע"ש החוקר היפני שגילה אותה. זוהי מחלה אוטואימונית שבה הגוף מזהה כאויב חלק מסוים בתוך התא של בלוטת התריס. כתוצאה מכך, המערכת החיסונית תוקפת את התאים וגורמת להרס הדרגתי של הבלוטה, ללא יכולת להתאושש. כמובן, שבמצב זה הבלוטה מייצרת פחות את ההורמון T4 וכתוצאה מכך, כל המטבוליזם (חילוף החומרים) בגוף נמוך.

מחזירים לגוף את ההורמון T4 ע"י כדורי ה"אלקטרוסין", שהוא ההורמון הסינטטי ואותו לוקחים פעם ביום. כמעט ואין תופעות לוואי, ורובן נגרמות עקב מינון גבוה, שיבוא לידי ביטוי בתלונות של יתר פעילות, כמו דופק מואץ, תחושת חום מוגברת והזעה. תופעות כמו פריחה או גרד נדירות יחסית. יש אנשים אצלם קיימת הפרעה בספיגת התרופה במערכת העיכול. במקרים בודדים שכאלה עוברים להשתמש בכדור שהוא הורמון סינטטי (T3), אותו יש לקחת 3 פעמים ביום.

^^האם ניתן להחלים מהמחלה עצמונית?^^

פרופ' קרניאלי: "כשמתחיל הרס אין לנו כלים לעצור את התהליך. "השימוטו" באה בגלים, יכול להיות מצב זמני של יתר תריסיות קלה ואח"כ תת-תריסיות, זה כמו ירידה עם כמה עליות בדרך, אך הווקטור הוא של ירידה".

^^למי מומלץ לעבור בדיקת TSH?^^

פרופ' קרניאלי: "לכולם. לא צריך לעשות זאת כל חודש, אך כמו כן צריך לעשות זאת כבדיקה תקופתית. מומלץ מאוד לבקש את הבדיקה, כיוון שזו בדיקת דם פשוטה ולא בעיתית".

^^סימנים מעוררי חשד ליתר פעילות של בלוטת התריס:^^

עירנות מוגברת או עייפות, עצבנות ללא כל סיבה מוחשית, הזעת יתר, דופק מהיר מאוד, רעד קל בידיים, שינויים בלתי מובנים בהתנהגות, ירידה במשקל ללא שום דיאטה. העיניים נראות כאילו הן בולטות ("בלט עין"), הבלוטה בצוואר מוגדלת.

^^סימנים מעוררי חשד לתת-פעילות של בלוטת התריס:^^

המטבוליזם (חילוף החומרים) בגוף נמוך, הדופק יורד, מצב הרוח בכיוון דיכאון, הרגשת קור יחסית לאחרים, עליה במשקל והשמנה. אצל נשים עלולות להופיע הפרעות במחזור עד הפרעה אפשרית ביכולת להיכנס להיריון.

^^האם קיימים תחליפים טבעיים לטיפול התרופתי בבעיות בלוטת התריס?^^

פרופ' קרניאלי: "לצערי אין כאלה. לא אומגה 3, ולא טיפול הומיאופתי. היה לי מקרה עם סטודנטית שהלכה לטיפול הומיאופתי וחזרה עם רמות TSH של 100 - פי 30 ויותר מהרמה התקינה (TSH תקין הוא בין 0.5-4.2). מתלמידה מצטיינת רמתה הלימודית ירדה מאוד. יש אנשים עם יתר תריסיות שיספרו לך על מעיינות מרפא בצ'כיה, ששתייה מהמים שלהם חוללה בהם נפלאות והם הרגישו אח"כ הרבה יותר טוב. ובצדק; כשבודקים את תכולת המינרלים במים שם, מגלים שחלקם מכילים יוד או ליתיום - יסודות שבאופן זמני מפריעים לכניסת היוד. ואז, מי שסובל מיתר תריסיות באמת ירגיש יותר טוב ויותר רגוע אחרי שתיית המים הללו; אך זמן קצר אחרי שהוא יעזוב את המקום, האפקט ייעלם והוא יחזור להרגיש רע. האפקט ייעלם גם אם הוא ימשיך לשתות מהמים, כי הגוף חש בתרמית שבהספקה החיצונית של היוד".

לכתבות נוספות בנושא בריאות, רפואה מונעת ואיכות חיים, היכנסו לאתר הקריה הרפואית רמב"ם.

בואו לדבר על זה בפורום בעיות הורמונליות ומחלות עצם מטבוליות - אוסטיאופורוזיס.