טיפול הורמונלי לנשים בגיל המעבר

במהלך שנות התשעים היה השימוש בהורמונים נפוץ ומקובל וניתן כמעט לכל אישה, עם תלונות הקשורות לירידה באסטרוגנים ובלעדיהן. גם במחקר ה-WHI - Women's Health Initiative, שחולל סערה בכל הנוגע לטיפול הורמונלי, נמצא שכאשר הטיפול ניתן לנשים לפני הגיען לגיל 60, מיד עם הפסקת המחזור, הוא השיב להן את איכות החיים, מנע את הסימפטומים של גיל המעבר, ולא העלה את הסכנות שדווחו באוכלוסייה המבוגרת. כיום הטיפול ההורמונלי זוכה לעדנה מחודשת בכל העולם, מכיוון שהוא יכול לסייע בפתרון בעיות רבות הנובעות מהחסר האסטרוגני בגיל המעבר.

שכיחותן של מחלות לב עולה אחרי הפסקת הווסת והירידה באסטרוגנים. גם בקרב נשים שחוו הפסקה כזאת בגיל צעיר, קיימת עלייה בתחלואה לבבית בהשוואה לגברים באותו גיל. עובדה זו תומכת בתיאוריה על חשיבותם של האסטרוגנים לתפקוד יעיל של מערכת הלב וכלי הדם. לטיפול הורמונלי הניתן בזמן יש אפקט הגנתי מפני מחלות לב. הסיבה לכך היא שהאסטרוגן מווסת את שומני הדם ומונע את שקיעתם על דופן כלי הדם, הורמונים מעלים את רמת הכולסטרול הטוב (HDL) ומורידים את רמת הכולסטרול הרע (LDL). ירידה בשכיחות מחלות לב שנגרמות כתוצאה מפגיעה של עורקי הלב מגיעה ל-50-35 אחוזים.

בריחת סידן והתפוררות העצם היא תופעה שכיחה אצל נשים במנופאוזה (הפסקת המחזור החודשי). למחלה השלכות רפואיות מרובות, כדוגמת שברי קריסה של חוליות, ירידה בגובה, עקמת וגיבנת הגב, לחץ תוך בטני מוגבר ועוד. אלה יכולים להוביל לעצירות ולקשיי נשימה, שברי פרק צוואר הירך ונכות שיכולה להיגרם לאחר מכן. נטילת הורמונים היא הדרך היעילה ביותר לטיפול בתופעה - הטיפול מפחית שברים אוסטאופורוטיים בכל עצמות הגוף - נתונים שקבלו הוכחה במספר רב של מחקרים. ה-FDA ממליץ על נטילת הורמונים למניעת אוסטיאופורוזיס.

בגיל המעבר ישנה ירידה בקצב חילוף החומרים. כמו כן, בלוטת האדרנל ממשיכה לייצר הורמונים זכריים הגורמים להשמנה בטנית (גברית). המחסור באסטרוגן לא מאפשר לגוף לסתור השפעה זו, לכן התוצאה היא עלייה במסת השומן ועלייה במשקל. הטיפול ההורמונאלי במינון נמוך, ובייחוד זה המכיל את הפרוגסטרון דרוספירנון (אנג'ליק), מפחית תופעה זו.

עם הגיל, הסיבים האלסטיים בעור מתייבשים ומתבקעים ונוצרים קמטים. העור הופך לדק ופריך. האסטרוגן מונע את התהליך ועוזר להאט את קצב ההזדקנות של העור.

יובש בנרתיק וירידה בחשק מיני (ליבידו) שכיחים אצל נשים במנופאוזה מתקדמת. אסטרוגן, אפילו במתן מקומי לתוך הנרתיק, משפר את המצב ועוזר להחזיר את החיות והחיוניות לחיים.

ירידה באסטרוגן עשויה לגרום לתגובות דיכאוניות (נטייה לבכי, הסתגרות, רגזנות ועוד). תופעה זו נצפית אחרי לידות ובמיוחד בגיל המעבר. החזרת אסטרוגן במינון נמוך יעילה במרבית המקרים.

סרטן המעי הגס, השני בשכיחותו מבין מחלות הסרטן, נחשב לאלים מכיוון שאינו מתגלה בזמן. מחקרים הראו ירידה משמעותית (של כ-40-30 אחוזים) בשכיחות סרטן המעי הגס אצל נשים המשתמשות בטיפול הורמונלי. יתכן שההסבר קשור לשינוי בהרכב מלחי מרה המופרשים למעי או בפעילות ישירה על תאי רירית המעי הגס, שבהם נמצאו קולטנים מרובים לאסטרוגן.

קיימת הסכמה במאמרים רבים שסרטן השד המתפתח אצל נשים תחת טיפול הורמונלי היה יותר ממוקד, פחות גרורתי ופחות אלים. על פי אותם מחקרים, תוספת מקרי סרטן השד בקרב נשים הנוטלות טיפול הורמונלי הוא 4 מקרים על כל 1,000 נשים הנוטלות הורמונים במשך חמש שנים, כלומר 0.8 אחוז לשנה. סרטן השד מתפתח לאט, כשמונה עד עשר שנים עד שניתן לזהותו בממוגרפיה או בבדיקה.

הורמונים הם טיפול הבחירה לסימפטומים של גיל המעבר, בעיקר גלי חום הפוגעים בתפקוד ובאיכות החיים. נשים מטופלות המצויות בטווח של חמש שנים מהפסקת הווסת, צפויות גם ליהנות מיתרונות נוספים של הטיפול לצד מניעת סרטן המעי הגס, דלדול העצם ושברים. תיתכן גם מניעה של מחלות לב. לפי הידוע כיום, אל לנשים צעירות לחשוש מסיכוני ההורמונים ולסבול מפגיעה מהותית באיכות החיים שלהן רק בשל הפחד ליטול הורמונים. חוכמת הרפואה בעידן המודרני לא מתבטאת רק בהארכת חיים, אלא ביציקת איכות חיים טובה לאותה אריכות חיים שלה כולנו שואפים.

ד"ר יורי פז הוא רופא נשים מבית החולים רמב"ם.

בואו לדבר על זה בפורום גיל המעבר וטיפול הורמונלי חלופי.