סוכרת: פעילות לשמירה על האיזון

פעילות גופנית היא חלק מהטיפול המונע לאנשים שחולים בסוכרת, אך היא צריכה להיעשות בהתאמה למצב האדם ותוך הקפדה על כללי תזונה ונקיטת אמצעי זהירות.

הורמון האינסולין הוא האחראי להכנסת הסוכר לתאים בזמן מנוחה. במחלת הסוכרת הורמון האינסולין אינו מצליח להכניס את הסוכר לדם עקב היעדרותו או עקב פגיעה ביכולת התאים לקלוט אותו, ולכן רמת הסוכר בדם נשארת גבוהה. קיימים שני סוגי סוכרת: סוכרת סוג 1 - במצב זה אין הפרשת אינסולין כלל, והחולה מקבל זריקות אינסולין. בעבר נקראה סוכרת נעורים. שכיחותה בקרב חולי הסוכרת 10%. סוכרת סוג 2 - סוכרת שלרוב אינה תלויה באינסולין. זהו סוג שכיח יותר - 90% מקרב חולי הסוכרת לוקים בו. בסוג זה הפרשת האינסולין תקינה, אך ישנה תנגודת לאינסולין, כלומר חוסר תגובה מספקת של התאים להורמון, ולכן לא נכנס סוכר לתאים ובדם נשארות רמות גבוהות של סוכר. כתוצאה מכך מוגברת הפרשת האינסולין מהלבלב שאינו מצליח להכניס את הסוכר לתאים, ובסופו של דבר התאים המפרישים את האינסולין נחלשים בעצמם ואף מפסיקים לייצר את האינסולין. חלק מהאנשים הסובלים מסוג זה של סוכרת מתחילים להזריק אינסולין בשלב מסוים. סוכרת מסוג זה פורצת בעיקר בקרב מבוגרים ובקרב אנשים בעלי עודף משקל.

באופן נורמלי רמות הסוכר (הגלוקוז) בדם הן 70-110 מ"ג/ד"ל לאחר צום. אחרי האוכל הרמתה עולה עד כדי 140 מ"ג/ד"ל. כאשר רמת הגלוקוז בדם בצום הן מעל 126 מ"ג/ד"ל, המצב מוגדר כסוכרת. על מנת לבדוק את מידת איזון הסוכר בקרב חולי הסוכרת, מקובל לבצע בדיקת המוגלובין מסוכרר (HbA1C) אשר בודקת את מידת איזון הסוכר במשך שלושת החודשים האחרונים. בבדיקה זו רצוי להגיע לערכים של 6% ומטה (בקרב קשישים וחולי לב הערכים התקינים הם 7% ומטה).

רמת סוכר גבוהה בדם גורמת להרס של כלי הדם - דפנות כלי הדם מתעבות ומאבדות מגמישותן, כך שלדם קשה יותר לעבור. בקרב סוכרתיים קיימת נטייה לרמה גבוהה של שומנים בדם וכלוסטרול. השומנים הללו גורמים להצרת כלי הדם, מה שעלול להוביל לחסימה מלאה של כלי הדם. מצב זה נקרא אטרוסקלרוזיס או טרשת העורקים. התופעה עלולה להתרחש בכל כלי דם בגוף ויכולה לגרום להתקף לב, תעוקת לב, או לכאבים קשים ברגליים. ידוע כי הגורם המוביל לתמותה בחולי סוכרת הוא טרשת עורקים וסיבוכיה. הסיכון לסיבוכים ותמותה אחרי אוטם שריר הלב גבוה יותר. שיעור ניתוחי הלב והטיפולים הפולשניים בעורקים (צנתור) מוכפל בנוכחות סוכרת.

פעילות גופנית נחשבת לאחת מדרכי הטיפול (והמניעה) החשובות ביותר בסוכרת. היתרונות של הפעילות הגופנית בקרב חולי סכרת כוללים שיפור באיזון רמות הסוכר בדם עקב ניצול אינטנסיבי ומסודר של הסוכר בתאים; שיפור ברגישות התאים לאינסולין ועל ידי כך יכולת הפחתת התרופות; ירידה במשקל ועל ידי כך שיפור ברגישות התאים לאינסולין; הורדת הסיכון באופן משמעותי לסיבוכים, כגון רטינותיה (פגיעה ברשתית העין), נוירופתיה (פגיעה עצבית), נפרופתיה (פגיעה בכליות); הורדת מתחים - מתח הוא גורם חשוב ביותר באיזון הסוכר. הפחתת המתחים תורמת לאיזון הסוכר.

הפעילות המומלצת היא פעילות אירובית, כגון הליכה ורכיבה על אופניים, בעצימות בינונית. יש להימנע ממאמצים עצימים מדי. הדופק בזמן הפעילות צריך להיות 70%-50% מדופק מקסימלי צפוי, המחושב לפי: 220 פחות הגיל. מי שבכושר נמוך יתחיל מ-50%, מי שבכושר מתקדם יותר יעלה לכיוון 60% וכן הלאה. חשוב לזכור שאסור להסתמך רק על דופק, אלא בעיקר על תחושה סובייקטיבית: לא להגיע לקוצר נשימה, כאבי שרירים או עייפות כללית.

מומלץ להתאמן לפחות ארבע פעמים בשבוע ולהגיע בהדרגה ל-40-60 דקות של פעילות אירובית בכל אימון. יש להתחיל את הפעילות בהליכה איטית למשך 5-10 דקות (חימום). יש לסיים את הפעילות בהליכה איטית ותרגילי גמישות.

יש לבדוק את רמת הסוכר בדם לפני הפעילות ואחריה, על מנת לבדוק האם ניתן להתחיל אימון בביטחה ועל מנת לבדוק את השפעת הפעילות הגופנית על רמת הסוכר בדם.

אין להתחיל פעילות גופנית במידה ורמת הסוכר בדם היא מתחת ל-100 מ"ג/ד"ל, מחשש לירידת סוכר במהלך הפעילות הגופנית או אחריה, אשר יכולה להוביל במקרים חמורים לאובדן הכרה.

אין להתחיל פעילות גופנית במידה ורמת הסוכר מעל 250 מ"ג/ד"ל מחשש לנוכחות חמצת בגוף (Ketoacidosis), אשר יכולה להוביל במקרים של חוסר איזון סוכר מתמשך לאובדן הכרה ובמקרים חמורים אף למוות.

יש לשמור על סדר יום קבוע מבחינת ארוחות וזמני הפעילות גופנית. כמו-כן, מומלץ להימנע מפעילות גופנית בשעות הלילה (כדי למנוע היפוגליקמיה בזמן שינה).

חשוב לבדוק את הרגליים מדי יום כדי לוודא שאין פצעים ולנקוט באמצעי זהירות במזג אוויר חם או קר מדי על מנת לוודא ויסות תקין של טמפרטורת הגוף.

מומלץ להקפיד על שתיית מים לפני האימון הגופני, במהלכו ואחריו. בנוסף, יש לנעול נעלי ספורט עם בולמי זעזועים וגרבי כותנה.

אם אתם מזריקים אינסולין, לפני פעילות גופנית יש להימנע מהזרקת אינסולין לאותו איבר שאתם עומדים להפעיל בזמן האימון הגופני. מומלץ להזריק באזור הבטן. מומלץ להצטייד לאימון בסוכר זמין (סוכריה, קובית סוכר וכד') למקרה שתחוו ירידת סוכר, היפוגלקימיה.

^^הנחיות נוספות לחולי סוכרת עם סיבוכים:^^

חולי סוכרת עם רטינופתיה (פגיעה ברשתית העין): חשוב להימנע מאמצים עצימים ולהתמקד בביצוע פעילות אשר מפעילה קבוצות שרירים גדולות, כגון הליכה ושחייה. אין לבצע תרגילי כוח.

חולי סוכרת עם נוירופתיה (פגיעה במערכת העצבים): ייתכן וחולים אלה ולא יחושו בתופעות כגון תעוקת חזה, כאבי שרירים, פצעים ברגליים, ולכן האימון צריך להיות קל-בינוני. רצוי למדוד לחץ דם לפני הפעילות ואחריה. בנוסף, חשוב מאוד להקפיד על הכללים הבאים: לטפל היטב בכפות הרגליים למניעת כיבים, נעילת נעלי ספורט טובות עם גרבי כותנה, להימנע מאחיזת מכשירים באופן חזק, כגון החזקה בהליכון, החזקת משקוליות ממושכת וכד'.

מומלץ להגביל פעילות אשר נושאת את משקל הגוף, כגון הליכה למי שסובל מכאבי רגליים חזקים, שריפה בכפות הרגליים או מנטייה לפצעים בכפות הרגליים.

יש לשים לב לבעיות של חוסר שיווי משקל ולהתאים את הפעילות (לדוגמא: עדיף הליכון על פני הליכה בחוץ, אופניים נייחות וכד').

מאחר והפעילות הגופנית מעודדת ניצול סוכר וישנה ירידה ברמת הסוכר בדם לאחר הפעילות, קיים חשש לנפילת סוכר (היפוגליקמיה). ככל שאדם יהיה יותר מאומן, כך תגדל הסכנה לנפילת סוכר לאחר הפעילות הגופנית. לכן יש להקפיד על הכללים הבאים:

- יש לדאוג לארוחה מלאה 3-4 שעות לפני האימון שעיקרה פחמימות מורכבות (שנספגות לאט), כגון אורז, פסטה או תפוחי אדמה.

- יש לצרוך מנת פחמימה הנספגת מהר יחסית כ-60-30 דקות לפני האימון, לדוגמה, פרוסת לחם, חצי כוס קורנפלקס עם חלב, חטיף אנרגיה.

- במידה שלפני האימון רמת הסוכר נמוכה מ-110 מ"ג/ד"ל, יש לצרוך מנת פחמימות הנספגת מהר.

- כאשר האימון נמשך מעל שעה, יש לצרוך מנת פחמימות הנספגת מהר לכל חצי שעת אימון נוספת, לדוגמה, פרי יבש או חטיף גרנולה.

- לאחר פעילות גופנית בערב, יש לצרוך לפני השינה מנת פחמימות מורכבות, כגון פרוסת לחם עם ממרח או קורנפלקס. לאחר שהפעילות הסתיימה, נדרשת ארוחה קלה (לדוגמה, פרוסת לחם עם גבינה). למניעת היפוגליקמיה שלאחר הפעילות, יש לבצע בדיקות סוכר ולוודא שרמתו תקינה. זכרו כי היפוגליקמיה יכולה להופיע עד ארבע שעות לאחר הפעילות.

חשוב מאוד שחולי סוכרת יבצעו פעילות גופנית באופן סדיר על מנת להגיע לרמות סוכר מאוזנות ולהימנע מסיבוכים בעתיד. חולי סוכרת יכולים לבצע פעילות גופנית כמו כל אדם אחר, תוך הקפדה על ביצוע מאמצים מתונים, ניטור רמות סוכר ושמירה על תזונה נכונה.

יעל פרניק היא פיזיולוגית של המאמץ, מתמחה בשיקום לב.

בואו לדבר על זה בפורום שיקום ומניעת מחלות לב: אימון גופני.