האם אספירין מסייע לחולי סוכרת?

טרם הוכחה תועלת ברורה לשימוש באספירין לשם מניעה ראשונית של אירועים קרדיווסקולאריים מאג'וריים בחולי סוכרת. כך עולה ממטה-אנליזה חדשה אשר מתמקדת בחולי סוכרת, ופורסמה בגיליון נובמבר של ירחון British Medical Journal (BMJ).

החוקרים מדגישים כי כמעט כל ההנחיות המרכזיות הממליצות על אספירין למניעה ראשונים של אירועים קרדיווסקולאריים בחולי סוכרת מתבססות על מחקרים שבוצעו בחולים בסיכון גבוה. מאחר וחולי סוכרת מצויים בסיכון קרדיווסקולארי גבוה, הם מסבירים, ההנחה הייתה כי אספירין יהיה יעיל גם בקרב הסוכרתיים.

לשם בחינת שאלה זו, סקרו החוקרים את הספרות המקצועית בחיפושם אחר מחקרים אשר משווים אספירין עם תרופת דמה או היעדר טיפול באספירין בחולי סוכרת ללא אבחנה ידועה של מחלה קרדיווסקולארית, ומצאו שישה מחקרים מתאימים. בשילוב המידע העולה מאותם מחקרים, לא מצאו החוקרים הבדלים בעלי מובהקות סטטיסטית בסיכון לאירועים קרדיווסקולאריים, תמותה קרדיווסקולארית, תמותה כוללת, אוטם לבבי או שבץ. בנוסף, החוקרים מציינים כי עלה מידע שאינו עקבי ביחס לנזק כתוצאה מהשימוש באספירין. כשביקשו לבצע ניתוח מחודש של הנתונים על פי מין, נראה היה כי גברים משיגים ירידה משמעותית של כ-43% בסיכון לאוטם לבבי, אולם לא נצפתה ירידה בעלת מובהקות סטטיסטית בסיכון זה בקרב נשים.

החוקרים מזכירים מטה-אנליזה אחרת אשר התפרסמה מוקדם יותר השנה בירחון Lancet, ובחנה אף היא את השימוש באספירין למניעה ראשונית. ניתוח העל בוצע מטעם ה-Antithrombotic Trialist's Collaboration והיווה עדכון למטה-אנליזה מוקדמת יותר שפרסמו ב-BMJ בשנת 2002. לדבריהם, נראה כי לא רק בסוכרתיים, כי אם גם בקבוצות אחרות המצויות בסיכון גבוה, היעילות של אספירין למניעה ראשונית היא נמוכה מהצפוי. החוקרים מבהירים כי אין כוונתם שאין לאספירין כל יעילות, אלא שהיעילות אינה גבוהה כפי שחשבו קודם לכן. משמעות הדבר הינה כי יש לבחור בקפידה את החולים עבורם יש סבירות גבוהה יותר לתועלת בטיפול בהתוויה זו, הם מציעים.

כשנשאלו האם הם סבורים שעל ההנחיות הקיימות להשתנות, השיבו החוקרים כי הוועדות המנסחות את ההמלצות כבר החלו לעדן את המלצותיהן בהקשר זה. בהנחיות האחרונות שפורסמו מטעם ה-Canadian Diabetes Association, הכירו המומחים לראשונה בהיעדר מידע באשר ליעילות של אספירין, ולפיכך הותירו את ההחלטה של שימוש בתכשיר בידי הרופאים ובהתבסס על מאפייני החולה הפרטני. לטענתם, גם קבוצות אחרות המנסחות המלצות בתחום מראות מגמה של מעבר מהחלטיות לחוסר החלטיות סביב שאלה זו.

בינתיים, שני מחקרים מנסים לענות על שאלת הסיכון והתועלת שבשימוש באספירין עבור מניעה ראשונית של אירועים קרדיווסקולאריים בחולי סוכרת. במאמר מערכת שפורסם באותו גיליון ואשר מתייחס לפרסום הדברים, טוענים מומחים כי הראיות הקיימות עד כה מעידות על ירידה צנועה אולם עקבית בסיכון לאירועים וסקולאריים בשימוש באספירין, אולם מוסיפים כי אכן קיים חוסר ודאות לגבי השאלה שמא תועלת זו הינה בעלת ערך קליני, ועולה על הסיכון של דימום כתוצאה מהטיפול בתרופה.

עד לקבלת תוצאות המחקרים הקליניים האמורים, מציעים החוקרים כי על הקלינאים לנקוט בגישות המוכחות כמורידות את הסיכון הקרדיווסקולארי, כגון הימנעות מעישון, שימוש בסטטינים ומעכבי ACE, ואיזון טוב של רמות הסוכר בדם, בטרם מחליטים על הוספת אספירין. יתרה מכך, הם טוענים כי על ההנחיות להכיר בויכוח הקיים ולא להמליץ על טיפול ללא תמיכה של ראיות מספקות. זאת, על מנת שהקלינאים והחולים כאחד יוכלו להיות מודעים בצורה מלאה להוכחות בטרם יקבלו החלטה טיפולית בנושא.

סוגיה נוספת אותה מעלים החוקרים הינה שמא ישנם מאפיינים ספציפיים של הפתופיזיולוגיה של סוכרת אשר גורמים לכך שאספירין הינו בעל יעילות פחותה מהצפוי. לדבריהם, קיים בסיס מוצק של ראיות ממחקרים במדע בסיסי המראה שסוכרת עשויה לייצג מצב מיוחד הקשור בתגובה ירודה של טסיות לאספירין, וכי קיימות שלל סיבות לכך. סוכרת קשורה בהיפרגליקמיה, היפראינסולינמיה, תנגודת לאינסולין, דחק חימצוני והיווצרות Advanced glycation end products - כולם מרכיבים העשויים להיות אחראיים לשפעול של טסיות באמצעות מנגנונים אחרים מאלו אותם חוסם האספירין, הם מסבירים.

בואו לדבר על זה בפורום סוכרת.