אוסטיאופורוזיס - דלדול העצם

מקור המילה אוסטיאופורוזיס ביוונית: אוסטיאו-עצם, פורוזיס-מחוררת. מונח זה מתאר בפשטות את הידרדרות צפיפות העצם בשלבי המחלה הראשונים, כאשר בשלבים מאוחרים יותר במחלה עצמות השלד נסדקות ועלולות להישבר מכל מכה קטנה. מדובר במצב מסוכן שמסב לחולה כאבים רבים, עלול לגרום לנכות מתמשכת ואף למוות.

שלב א-סימפטומטי הינו השלב הראשון של המחלה שבו העצם מאבדת כ-30% ויותר מהמסה העצמית, וחלשה פי שניים מבעבר. בשלב זה התפרקות העצמות אינה מורגשת, ועדיין לא מופיעים סימנים גופניים, ולכן איכות החיים של החולים אינה נפגעת.

השלב סימפטומטי הוא השלב השני. בשלב זה מופיעים שברים ללא חבלה בחוליות הגב, בחוליות המותניות ובצוואר הירך. השרירים מכווצים ומופיעים כאבים מתמשכים, העלולים להביא את החולה למצב סיעודי.

עצמות הגוף בנויות ככוורות המכילות חללי אוויר קטנים וצפופים, המעניקים להן חוזק רב ומשקל נמוך. בעצמות מתרחש תהליך מחזורי של פירוק והתחדשות: התאים האוסטיאוקלסטים גורמים לפירוק העצם, והתאים האוסטיאובלסטים בונים אותה מחדש.

הורמונים כדוגמת PTH, אסטרוגן וקלציטונין מווסתים את התהליכים האלו כמו כן גם תזונה, שימוש בתרופות, עישון וכובד המשקל שעל העצמות לשאת. במחלת האוסטיאופורוזיס, ששכיחותה עולה בגיל המעבר בעיקר בקרב נשים אך גם בקרב גברים, נוצר תהליך התחדשות שלילי - קצב הרס העצם עולה על קצב בנייתה.

מחקרי אוסטיאופורוזיס גילו מה הם גורמי הסיכון למחלה בקרב נשים: תזונה מערבית, מבנה עצמות דק, גובה נמוך, הפסקת וסת בגיל צעיר, נשים שלא ילדו, היסטוריה משפחתית, נטייה גנטית, רזון קיצוני, חוסר בפעילות גופנית, צריכה נמוכה של סידן, ניתוחי קיבה, עישון, אלכוהול.

גורמים נוספים שנמצאו כמזרזים את התפתחות המחלה הן מחלות דוגמת סוכרת, שיתוק, בעיות תפקוד במעי הגס, רגישות לחלב, מחסור בסידן ומגנזיום, עודף ברזל ומחסור בוויטמין C ו-D.

בדיקת צפיפות מסת עצם היא הדרך הטובה ביותר לאבחן אוסטיאופורוזיס.

קיימות 3 שיטות אבחון מקובלות:

Dual Energy X-Ray - שיטה המבוססת על העברת פוטונים (חלקיקי אור ללא קרינה) ומודדת את צפיפות עצם הירך, חוליות המותניים ועמוד השדרה. ככל שהעצם צפופה יותר, פחות פוטונים יצליחו לעבור דרכה.

Quantitative Coputeried Tomography - בדיקה כמותית באמצעות סורק ממוחשב, המודדת את תכולת המינרלים בגופי החוליות המותניות.

בדיקות מעבדה - בדיקות אלה אינן נותנות מידע כמותי, ולכן לא מהוות תחליף למדידת צפיפות העצם. מנגד, הן מספקות מידע מהימן על התנהגות חשודה של העצם.

תהליך הטיפול מערב גורמים כגון: מערכת הורמונאלית, אורח חיים, תזונה וגורמים סביבתיים. לטיפול שתי מטרות עיקריות: השגת צפיפות עצם מרבית בתום הגדילה וההתבגרות וכן מניעת איבוד עצם.

על מנת לאפשר לעצם להיבנות באופן נכון וחזק יותר, חשוב להימנע מתזונה לקויה הכוללת צריכה גבוהה של חלבונים, חומציות, סוכר, מלח ומשקאות קלים. במקום זאת, מומלץ להקפיד להרבות בצריכת ירקות עשירים בסידן גבוה דוגמת כרוב, פטרוזיליה וחסה.

גם מרכיבי מזון נוספים ראויים להיכלל בתפריט התזונה היומי: מוצרי חלב עשירים בסידן, טחינה גולמית משומשום מלא, קטניות, מוצרי סויה העשירים בסידן, דגים ועוף על עצמותיהם, אגוזים, שקדים, דגני בוקר, תפוז, תאנים יבשות.

מחקרים הוכיחו שכושר גופני הוא הגורם האחראי ישירות לצפיפות עצם. פעילות גופנית מתונה של 3 פעמים בשבוע למשך שעה, תסייע במניעת איבוד מסת העצם ותעלה את צפיפותה. לעומת זאת, חוסר פעילות גופנית עשוי להכפיל את הפרשת הסידן בשתן ובצואה ולגרום למאזן סידן שלילי.

במקביל לפעילות גופנית ולתזונה נכונה, ניתן לחזק את העצמות על ידי נטילת תוספים מיוחדים המשפרים את תהליך בניית העצם ותורמים לחיזוקה. לדוגמה, סידן ציטראט עם ויטמין D הינו בעל יכולת ספיגה גבוהה ואינו גורם לאבנים בכליות וקלציום (סידן) קומפלקס מיועד לשימור וחיזוק העצם.

יוכי עזיז, נטורופתית בכירה בחברת "סולגאר".

בואו לדבר על זה בפורום בעיות הורמונליות ומחלות עצם מטבוליות - אוסטיאופורוזיס.