חידושים טכנולוגיים בתחום הסוכרת

שכיחותה של מחלת הסוכרת מסוג 1 (סוכרת נעורים) עולה בשנים האחרונות מסיבות שאינן לגמרי ברורות. למעשה, 10% מכל מקרי הסוכרת הם של חולים המתמודדים עם סוכרת נעורים. גם גיל המחלה השתנה, וידוע כי מספר מקרי הסוכרת החדשים המתגלים אצל אנשים צעירים עד גיל 19, זהה כמעט למספר מקרי הסוכרת המתגלים בגילאים יותר מאוחרים, מעל גיל עשרים.

ברור היום כי בעקבות העלייה בתוחלת החיים, רוב חולי סוכרת נעורים הם מבוגרים מעל גיל עשרים. השינוי שחל באפידמיולוגיה של סוכרת נעורים גורם לכך שרוב החולים הם כאלה המטפלים בעצמם ואינם נזקקים לעזרה מהורים או מטפלים שינהלו את הטיפול בסוכרת. על כן מפתיע (או שלא) שלמעשה גם בשנים האחרונות חולי סוכרת נעורים (אשר רבים מהם מעל גיל 18) אינם מגיעים לערך הרצוי של Hb.A1C הנמוך מ-7. על פי תוכנית מדדי האיכות המתפרסמת מידי מספר שנים, לאחוז ניכר מחולי הסוכרת ערך Hb.A1C גדול מ-7. כלומר רובם אינם מאוזנים. גם בגילאים יותר מאוחרים, 25 עד 34, רובם עדיין עם ערכי Hb.A1C מעל 7.

מדוע, אם כן, סוכרתיים אינם מגיעים לאיזון? והאם הטכנולוגיה הקיימת יכולה לספק מענה שיאפשר ליותר סוכרתיים להגיע בבטחה לאיזון המיוחל?

לסוכרת לא מאוזנת מספר גורמים:

1. הטיפול בסוכרת אינו פשוט. הוא משתנה מדי שעה, יום, תקופה ועונה, ודורש מהמטופל להכיר את המחלה ואת דרכי הטיפול - והצלחת הטיפול תלויה רבות בתובנות המטופל.

2. על מנת להיות מאוזנים, נדרש מהמטופלים לאבד מהספונטניות של החיים. כלומר הרבה דברים שהם מובנים מאליהם ללא סוכרתיים דורשים מהסוכרתיים. לדוגמא, מידה רבה של מחשבה תחילה, בזמן ארוחות, בזמן ארוחות ביניים, בזמן פעילות גופנית וכיוצ"ב. כיום משתדלים שלא יהיו כמעט מגבלות על חולה הסוכרת בשגרת חייו. הדרישה להיענות למצבים קיצוניים, כמו ספורט קיצוני וכיוצא בזה, דורשת מיומנות רבה.

3. הטיפול עצמו. הואיל ומחלת הסוכרת נגרמת עקב היעדר אינסולין בייצור עצמוני בלבלב, יש צורך באינסולין ממקור חיצוני המוזרק לגוף בצורה שאינה פיזיולוגית. במקום שהאינסולין יגיע ישירות לכבד מהלבלב, האינסולין מגיע ישירות לדם הפריפרי, ולאחר מכן לכבד. בנוסף, מנגנוני הבקרה על רמות הגלוקוז אינן תקינות אצל חולה הסוכרת. כך שסוכרתי אינו מוגן ממצבים שבהם רמת הגלוקוז יורדת מתחת לרמה התקינה (היפוגליקמיה), וגורמת לתשישות, אי נוחות, סחרחורת, ואף למצב של איבוד הכרה, פרכוסים ומוות.

לסיכום, יש צורך להתאים את הטיפול לתנאים המשתנים של שגרת חיי החולה, ומאידך לאפשר טיפול יעיל תוך הימנעות מהיפוגליקמיה ככל שאפשר. הטיפול בזריקות אינסולין בהתאם לארוחות המשתנות אמנם עונה במקצת על היכולת להיענות לרצון של החולה לחיים ספונטניים ככל שאפשר, אך עדיין שיטת טיפול זו סובלת ממגבלות של חוסר דיוק ושל היפוגליקמיה. השאלה היא האם בטכנולוגית המשאבות של היום אנו מוצאים פתרונות לשתי בעיות אלה?

משאבות האינסולין עברו שינויים רבים מתחילת שימושן הקליני מזה למעלה משלושים שנה. השינויים והשיפורים הם בתחום המזעור, התכנות והאביזרים המתכלים.

מזעור המשאבות: מבחינת גודל, המשאבות המודרניות נעות בסדרי גודל של 5X8 ס"מ, כאשר חלק ניכר מהגודל מוכתב על ידי נפח האינסולין.

תוכנות: בתוכנת המשאבות קיימים שיפורים בתחום העזרה בהחלטה על הטיפול, כמו לדוגמא מחשבוני בולוס, המחשבים עבור החולה את מינוני האינסולין הנדרשים לארוחות. בנוסף קיימות תוכנות הזוכרות את פעילות המשאבה. קדמה זו מאפשרת פענוח התנהלות ערכי הסוכר, התנהגות הסוכרתי, התאמה ושינוי תוכנית האינסולין בהתאם, זאת לאחר שפורקים את הנתונים למחשב במרפאה או בבית החולה.

יש לציין כי בשנים האחרונות פורסמו מחקרים המראים כי לשימוש במחשבוני הבולוס האלה יש יתרון באיזון הסוכרת. התכונות והתוכנות של משאבות האינסולין מאפשרות התאמת הטיפול לתנאים המשתנים של חיי החולה.

טכנולוגיית הסנסורים: בשנה האחרונה אנחנו עדים לפריצות דרך בתחום השימוש בסנסורים לקריאת סוכר רציפה, הנובעות גם מפיתוח סנסורים מדויקים יותר וגם מפיתוח תוכנות המאפשרות חיבור משאבות אינסולין לסנסורים וקבלת החלטות הקשורות לרמת הגלוקוז המוצגת באופן רציף בזמן אמת. לדוגמא, מדטרוניק פיתחה משאבה בעלת יכולת שילוב עם סנסור לקריאת סוכר רציפה, ה"פארדיים Veo". מחקרים הוכיחו כי השימוש בסנסורים מאפשר להשיג את אותו חזון של שיפור באיזון לעומת טיפולים קיימים; זאת באמצעות שיפור ברמות הגלוקוז, הפחתת תנודתיות הגלוקוז - ללא עלייה ברמות ערכי הגלוקוז הנמוכים וההיפוגליקמיות. הישגים אלו נצפו בכל הגילאים. זאת ועוד, השיפור באיזון הסוכרת הלך וגדל בקרב אותם מטופלים שהשתמשו באופן קבוע בסנסורים (למעלה מ 70% מהזמן).

נשאלת השאלה האם בעקבות השיפור הטכנולוגי במשאבות האינסולין מחד, והגברת הדיוק של הסנסורים מאידך, לא ניתן להשתמש בנתונים הרציפים של ערכי הגלוקוז על מנת לגרום לאוטומציה של הזלפת האינסולין, ובכך להגיע ליעד של לבלב מלאכותי. כאן הדרך עדיין רחוקה, אך צעדים ראשונים בכיוון אירעו השנה בעקבות האישור להשתמש במשאבות אשר מפסיקות את הזלפת האינסולין במידה וערכי הגלוקוז יורדים מתחת לסף הקבוע.

כך למשל, למשאבת אינסולין "פארדיים Veo" מנגנון אוטומטי המפסיק הזלפת האינסולין במקרה של ירידה חדה ומסוכנת בערכי הסוכר. כאשר רמת הגלוקוז של חולה הסוכרת המטופל במשאבה יחד עם סנסור לקריאת סוכר רציפה, יורדת מתחת לגבול הנמוך, המשאבה מתריעה על ידי אזעקה. במידה והמטופל לא מגיב לאזעקה זו על ידי העלאת רמת הסוכר (בעזרת טבליות גלוקוז או נוזלי גלוקוז), המשאבה מפסיקה אוטומטית את פעילותה למשך כשעתיים על מנת למנוע היפוגליקמיה. פיתוח זה עשוי להוביל בשנים הקרובות להמשך ההתקדמות לקראת אוטומציה מלאה של הזלפת האינסולין.

שנת 2010 מהווה שנה שבה אנו כבר לא משערים או עובדים על פי תחושה כי הטכנולוגיה משפרת את תנאי האיזון של חולי הסוכרת, אלא מבססים את המלצותינו על סמך עבודות קליניות ראויות, המורות את הדרך ואת התוצאה של הטיפול בטכנולוגיות מתקדמות אלו באיזון הסוכרת בקרב החולים.

התקווה היא שטכנולוגיה זו תהיה נגישה לרבים מהחולים, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה חינוכית, על מנת להרחיב את מעגל המשתמשים בקרב חולי סוכרת נעורים.

הישגים אלה יובילו להפחתה נוספת בסיבוכים ארוכי הטווח כתוצאה ממחלת הסוכרת. השימוש הגובר בטכנולוגיות המתקדמות בשנים האחרונות כבר הראה תוצאות של שיפור בתוחלת החיים של חולים וצמצום בסיבוכי הסוכרת.

פרופ' אוהד כהן הוא מומחה לאנדוקרינולוגיה וסוכרת, מנהל המכון האנדוקריני, המרכז הרפואי שיבא, תל השומר.

בואו לדבר על זה בפורום סוכרת נעורים - תמיכה.