דיכאון בגיל המעבר: בגידת הגוף

מנופאוזה, הפסקת וסת הנובעת מירידה בתפקוד השחלתי מלווה בתופעות רבות. דר שרגא וקסלר, גניקולוג בכיר המנהל את המרכז לבריאות האישה והגבר "שער", מנתח בבית החולים "אסותא", אומר כי הפסקת הווסת היא השלב הסופי של גיל המעבר. לדבריו, בתפישה העממית, גיל המעבר הוא הגיל שבו נפסקת הווסת של האישה, אבל לפי התפישה הרפואית, גיל המעבר מתייחס לתקופה ארוכת שנים במהלכה מתקיים המעבר מפריון לאי פריון. להבדיל מהתפיסה הרווחת, גיל המעבר מתחיל, למעשה, בגיל 30, אז יורדת פוריות האישה בהתמדה ובהדרגה, עד לשלב בו השחלות שלה מפסיקות לגמרי את ייצור הביציות. בשלב זה מתחילות רוב הנשים לדווח על הופעת תסמינים שונים המוכרים לנו כתסמיני גיל המעבר.

תסמינים אלה כוללים גלי חום, הזעה, הפרעות במתן שתן, יובש בנרתיק, כאבים בעת קיום יחסי מין ועוד. השפעה בולטת נוספת של המנופאוזה היא על מצבה הנפשי והרגשי של האישה. נשים בגיל המעבר נמצאות בסיכון מוגבר לפתח דיכאון וחרדות, לרבות דיכאון מאז'ורי (גם נשים שלא חוו דיכאון בעבר).

"הסיכון לפתח תסמינים של דיכאון עולה בהדרגה עם הגיל", אומר ד"ר וקסלר.נשים רבות בגיל המעבר מדווחות על דיכאון, חרדות, עצבנות יתר, תנודות קיצוניות ופתאומיות במצב הרוח, פרצי בכי בלתי נשלטים ללא סיבה, נדודי שינה, הפרעות בזיכרון, ירידה בתפקוד ועוד.

גיל המעבר מהווה רקע לתהפוכות הללו וניתן למנות כמה גורמים לכך. ד"ר וקסלר: "הגורם העיקרי הוא בגידת הגוף. האישה אינה יכולה עוד להביא ילדים, פריונה מסתיים ולמרות השינויים מרחיקי הלכת במעמד האישה, עובדה זו מערערת את עולמה. על אף שבחברה המערבית הבאת ילדים כבר אינה נחשבת לייעוד העיקרי של האישה, עם אובדן הפריון היא חווה, במודע או שלא במודע, אובדן עצום. גם נשים רבות שפעלו לשם הגשמה עצמית ופיתוח קריירה מוצלחת מושפעות מאובדן הפריון הרבה מעבר לציפיות. עובדה זו נטועה, ככל הנראה, במיליוני השנים בהן ייעודה העיקרי של האישה היה ילודה, וזה מה שנחקק בזיכרון האנושי וגורם לרבות מהנשים לחוש חלל עצום ועצב גדול כאשר הן מאבדות את היכולת ללדת, גם אם הגשימו אותה בצעירותן וכבר יש להם ילדים.

גורם נוסף לפגיעה הרגשית הוא ההזדקנות והמחלות הנלוות אליה, כפי שמסביר ד"ר וקסלר: בגיל זה נפוצות מאוד מחלות לב, יתר לחץ דם, סוכרת וכן מתחילים כאבי פרקים וכאבים בעצמות. בד בבד גדל הסיכון לחלות במחלות סרטן למיניהן. הגוף בגיל זה כבר איננו מצליח לשרת את האישה כבעבר, חזותה החיצונית משתנה ותפקודה הולך ופוחת. חלק מהנשים מתקשות להשלים עם תהליך ההזדקנות הטבעי. מצב דברים זה מערער את נפשן ועלול להוביל לדיכאון וחרדות".

גם השינויים ההורמונליים והתהליכים האנדוקריניים שחלים בגופה של האישה משפיעים על מצב רוחה. כך, לפי ד"ר וקסלר, "בגיל המעבר חלה ירידה משמעותית ביכולתן של השחלות בגוף האישה לייצר את הורמוני המין הנקביים - האסטרוגן והפרוגסטרון. להורמונים הללו תפקיד חשוב במערכות רבות בגוף והירידה ברמתם משפיעה על מערכות מגוונות, ובכלל זה במוח האישה. אנו יודעים בבירור כי לשינויים ההורמונליים השפעה על מצבה הנפשי של האישה והם עלולים להביא לדיכאון, חרדה, עצבנות וחילופי מצב רוח, אם כי לא ברור כיצד בדיוק תהליך זה קורה".

הירידה בהפרשת הורמוני המין פוגעת גם במיניותה של האישה, גורם נוסף שמשפיע לרעה על מצב רוחה, כפי שמסביר ד"ר וקסלר: איברי המין של האישה, כמו גם תפקודה המיני, נפגעים עקב הירידה בייצור האסטרוגן בגופה. חלק מהנשים סובלות מיובש וצריבה בנרתיק, סובלות מכאב בעת קיום יחסי מין או מדלקות שתן חוזרות, נפח שדיהן יורד וצורתם משתנה. כל אלה גורמים לאשה להימנע מקיום יחסי מין ומשפיעים על מצב רוחה ולעיתים אף על יחסיה עם בן זוגה.

בפני נשים הסובלות מדיכאון וחרדה בגיל המעבר ניצב מגוון רחב של דרכי טיפול. ד"ר וקסלר דוגל בשיטה של ניסוי וטעייה וממליץ לנשים החוות תסמינים של גיל המעבר לנסות פתרונות רבים ומגוונים עד למציאת ההקלה המיוחלת. לדבריו, קיימות דרכים שונות להקלה בתסמיני גיל המעבר וכל אישה צריכה למצוא את דרך הטיפול האופטימלית עבורה. נשים הסובלות מדיכאון וחרדה צריכות להתחיל בשינוי אורח החיים ובאימוץ אורח חיים בריא, הכולל תזונה מאוזנת, שינה מאוזנת, פעילות גופנית וכיוצא באלה. יש מגוון שיטות טיפול טבעיות כגון דיקור סיני, שיאצו, רפלקסולוגיה, רפואה יפנית, הומאופתיה ועוד, שמסייעות לחלק מהמטופלות. נשים שלא מצאו מזור באחד מאלה יכולים להתחיל טיפול בכדורים נוגדי דיכאון שמסייעים מאוד לייצוב מצב הרוח ולחזרה לתפקוד מלא".

ד"ר וקסלר סבור כי אין למהר ליטול הורמונים חלופיים. מדובר בטיפול בעל תופעות לוואי רבות, בחלקן מסוכנות, ויעילותו מוגבלת. לא לכל הנשים מסייע הטיפול ההורמונלי החלופי, ולרוב לא כדאי להסתכן בחשיפה לתופעות הלוואי האפשריות שלו, הכוללות עלייה בסיכון לטרומבוזות, עלייה בסיכון להתקפי לב וכן עלייה בסיכון לחלות בסרטן השד. הטיפול ההורמונלי מומלץ רק לנשים שלא מצאו פתרון למצבן בדרך אחרת, וגם אז מומלץ להן ליטול הורמונים במינון נמוך ביותר לתקופה הקצרה ביותר האפשרית".

בואו לדבר על זה עם ד"ר וקסלר בפורום גיל המעבר בשיתוף האגודה לקידום בריאות נשים.