אוטיזם: הפרעות שינה של ילדים

הטיפול בילדים אוטיסטים הוא מורכב ביותר. הורים לילדים הסובלים מהפרעות שונות בספקטרום האוטיסטי נדרשים להשגיח באופן צמוד על ילדיהם, כאשר מנוחתם היחידה היא כשהילדים סופסוף נרדמים. לרוע המזל, שכיחות הפרעות שינה בקרב ילדים אוטיסטים גבוהה במיוחד. על פי מחקרים שונים, שיעורן נע בין 44% ל-83%, לעומת 10% בלבד בכלל הילדים.

במחקרים שונים נמצא כי לילדים אוטיסטים רמות נמוכות מאוד ובלתי סדירות של הפרשת הורמון המלטונין, שבמצב תקין מופרש עם רדת החשיכה והוא המשרה את השינה.

בעיות השינה באות לידי ביטוי בקשיי הירדמות, יקיצות בלילה ובהתעוררות בשעה מוקדמת מאוד. ייתכן גם שהפרשת המלטונין הבלתי סדירה תגרום לשיבוש השעון הביולוגי, ולעייפות במהלך היום וערנות בלילה. בעיות השינה של הילדים האוטיסטים דומות לאלו של המבוגרים הסובלים מהפרעות בהפרשת ההורמון. בעוד שאצל מבוגרים מקורן של בעיות אלה הוא בניוון של בלוטת האצטרובל במח, האחראית על הפרשת המלטונין, אצל הילדים האוטיסטים הסיבה אינה ברורה מספיק.

בנוסף, הפרעות השינה עלולות להיות מסוכנות - כשהילד קם באמצע הלילה ללא השגחה הוא עלול לגרום לעצמו נזק. מעבר לכך, ילדים המתקשים בשינה סובלים מהפרעות בהתפתחות ובגדילה ומליקויי למידה, בדומה לילד רגיל הסובל מבעיות שינה קשות. אך אצל ילדים עם אוטיזם, חוסר ריכוז בשעות היום כתוצאה מעייפות מפחית עוד יותר את יעילות הטיפול בליקויי התקשורת שממנו הם סובלים.

תוספת מלטונין היא אמצעי יעיל לתיקון תזמון השינה אצל ילדים, כמו גם אצל מבוגרים הסובלים מניוון בלוטת האצטרובל במוח. מלטונין משמש להתמודדות עם יעפת (ג'ט לג), והפרעות בתזמון השינה. תוספת המלטונין מקלה על ההירדמות של הילדים ומסנכרנת בין שעת השינה של הילד לשעות היממה. יחד עם זאת, רציפות השינה היא תנאי חשוב נוסף לשיפור איכות חייהם של הילדים והוריהם. מחקרים ועדויות מראים כי תוספי המלטונין הרגילים מעלים את רמת המלטונין באופן חד תוך שעה, אך לאחר כשעתיים חוזרת רמת ההורמון למצבה הראשוני. לכן נדרש לתת מנה נוספת של תוסף מלטונין במהלך הלילה, דבר הפוגע ברציפות השינה. יתרה מזאת, בחלק מהמחקרים נמצא כי שיעור מקרי היקיצה במהלך הלילה לא ירד באופן משמעותי בעקבות נטילת התוסף, כך שההקלה לילד ולמטפליו היא חלקית בלבד.

במחקר שפורסם בכתב העת "Journal of Autism and Developmental Disorders" ב-2006 נמצא כי שימוש בתרופת מרשם המבוססות על מלטונין בעל מנגנון של שחרור מושהה (סירקדין), מבטיח את רציפות השינה. מנגנון השחרור המושהה בתרופה מביא את ההורמון לרמה מקסימאלית לאחר כשלוש שעות, ושומר עליה למשך שלוש שעות נוספות עד לירידה הדרגתית לרמה הראשונית לאחר כ-9 שעות. בעקבות זאת מתאפשרת שינה ארוכה ורציפה יותר והירדמות תקינה. במקרים שבהם קשה מאוד להירדם, שילוב בין מלטונין רגיל למלטונין בשחרור מושהה משיג אפקט יעיל של תזמון ורציפות שינה. חשוב לציין כי מינוני הטיפול עשויים להיות גבוהים מהמינונים שאותם נוטלים מבוגרים הסובלים מהפרעות שינה.

יעילותם של טיפולים אלה הוכחה גם בטיפול בבעיות שינה הנפוצות בקרב ילדים בעלי הפרעות קשב, ריכוז והיפראקטיביות, ילדים הסובלים מפיגור פסיכו-מוטורי ובילדים ובני נוער בעלי הפרעות שונות בשעון הביולוגי.

מומלץ להקפיד על מספר כללים על מנת להקל על הסדרת שעות השינה של הילדים:

חשיפה לאור השמש - חשיפה לאור השמש במהלך היום מסייעת בהסדרת הפרשת המלטונין ותמנע הפרשת מלטונין ושינה במהלך היום.

עמעום אורות בשעות שלפני השינה - מומלץ לעמעם מעט את התאורה בסביבתו של הילד על מנת למנוע עיכובים חיצוניים בהפרשת המלטונין, המושפעת גם מתאורה מלאכותית.

פעילות פיזית - מומלץ לעבור לפני השינה למצב רגוע הכולל שיחה, קריאה וכו' ולהימנע מפעילות הכרוכה במאמץ פיזי ומגבירה את רמת הערנות.

סביבת שינה מתאימה - ילדים אוטיסטים חוששים פעמים רבות מחושך ולכן חשוב שהילד ירגיש בטוח בסביבת השינה, אחרת המתח והפחד ימנעו ממנו להירדם. בהקשר זה יש לבחון כל מקרה לגופו, ולעתים נכון יהיה להשאיר בחדרו של הילד תאורה מינימלית בעוצמה נמוכה מאוד במשך הלילה, שלא תפגע בהפרשת המלטונין.

פרופ' גיורא פילר הוא מנהל מרפאת שינה בשרותי בריאות כללית מחוז חיפה, מנהל מחלקת ילדים בבית החולים כרמל, חיפה, וחבר סגל בפקולטה לרפואה בטכניון.

בואו לדבר על זה בפורום הפרעות שינה.