אוסטיאופורוזיס: מניעת שברים

מחלת האוסטיאופורוזיס מתאפיינת בעצם שברירית. הביטוי הקליני של המחלה הוא הופעת שברים, בדרך כלל בגיל מבוגר, לאחר חבלות קלות יחסית, או ללא חבלה ברורה. ד"ר איריס ורד, אנדוקרינולוגית בכירה במרכז הרפואי שיבא ומנהלת השירות למחלות עצם ומינרלים, מסבירה כי "קיימים גורמים שונים להחלשת העצם, כגון הפרעות גנטיות, תזונה לקויה, מחלת שונות, תרופות והרגלי חיים העלולים לפגוע בשלד. כל אלה יכולים להפריע לבניית העצם בשנות הצמיחה, או להגביר את תהליך איבוד העצם בגיל המבוגר".

ירידה בצפיפות העצם

נשים מבוגרות נמצאות בסיכון גבוה יותר ללקות בשברים מאשר גברים. ד"ר ורד מציינת כי ישנן כמה סיבות לכך: "ראשית, עם סיום הצמיחה יש לנשים עצמות בקוטר דק יותר ובצפיפות נמוכה יותר. שנית, אצל נשים מתרחשת תופעת גיל מעבר חדה יחסית, בדרך כלל בעשור חמישי-שישי לחיים, עם ירידה מהירה ברמת הורמוני המין הגורמת לירידה מהירה בצפיפות העצם. לעומת-זאת, הירידה בהורמוני המין בגיל מבוגר אצל גברים מתרחשת באופן הדרגתי יותר. שלישית, לנשים יש תוחלת חיים ארוכה יותר מאשר לגברים, ונשים מבוגרות נוטות ליפול יותר מאשר גברים מבוגרים".

האם ניתן למנוע את המחלה?

ד"ר ורד: "אין אפשרות למנוע לחלוטין את כל השברים האוסטיאופורוטיים, אך ניתן להפחית במידה משמעותית את הסיכון לשברים. זאת על-ידי תזונה בריאה בגיל הילדות והצמיחה, ופעילות גופנית סדירה, אשר יסייעו בפיתוח שלד בריא יותר ובמניעת שברים בגיל מבוגר. בנוסף, ניתן לסייע במניעת איבוד עצם, שברים ונפילות בגיל מבוגר, באמצעות תזונה בריאה, פעילות גופנית סדירה ובמקרים נבחרים גם טיפול תרופתי".

צריכה מספקת של סידן הוכחה כמקטינה סיכון לשברים, אך חשוב שהצריכה תהיה במידה הנכונה: "עדיף לצרוך סידן בתזונה, לאור החשש שצריכה מופרזת של סידן ממקור של תוספי תזונה עלולה להגביר סיכון לאבני כליות ויתכן אף לטרשת עורקים", אומרת ד"ר ורד. "המקור היעיל ביותר והמקובל לסידן בתזונה הוא חלב ומוצריו, אך אם לא ניתן להגיע לכמות היומית המומלצת של סידן (כ1,000-1,200 מ"ג), ניתן להיעזר בתוסף. בדרך-כלל אין צורך ביותר מטבליה אחת של סידן". עוד היא מוסיפה, כי "קיימים רכיבי תזונה אחרים שיש להם חשיבות מוכחת בתחום האוסטיאופורוזיס, למשל ויטמין D, חלבון ומלח. התזונה המודרנית אינה יכולה לספק את צרכי ויטמין D לאוכלוסייה הקשישה ולכן יש חשיבות רבה לצריכה סדירה של תוסף ויטמין D בגילים מבוגרים במינון הולם. כמו-כן, יש לשאוף לצריכה מאוזנת של חלבונים. חסר בחלבונים עלול לגרום לדלדול של רקמת השריר והעצם, אך גם צריכה עודפת של חלבון עלולה לגרום בעקיפין לאיבוד עצם. חשוב לדעת שצריכה מופרזת של מלח גורמת לאיבוד סידן בשתן".

לדברי ד"ר ורד, "ייתכן שתזונה בריאה, עתירת ירקות ופירות מועילה לשמירת בריאות העצם, כנראה הודות לתכולה גבוהה של נוגדי חמצון טבעיים או תרכובות אחרות. קפה נחשד בזמנו כגורם משמעותי לאוסטיאופורוזיס. מסתבר שקפאין מפריע לספיגת סידן ממערכת העיכול במידה שולית בלבד, וצריכה שפויה של קפה איננה כרוכה בסיכון מוגבר לשברים. צריכה מופרזת של אלכוהול ידועה כגורם סיכון משמעותי לאוסטיאופורוזיס, אך צריכה מתונה של יין, 1-2 כוסות ליום, יכולה להגן מפני איבוד עצם בגיל מבוגר".

טיפול תרופתי

מומלץ להתחיל טיפול בתרופות כאשר הסיכון לשברים גבוה, וניתן להעריך את הסיכון לשברים על פי מדדי צפיפות העצם וגורמי סיכון אחרים. "בדרך כלל אין צורך בטיפול בצעירים", אומרת ד"ר ורד. "הסיכון לשברים בנשים לפני הפסקת המחזור או בגברים בני פחות מ-50 נמוך במרבית המקרים, גם אם יש להם צפיפות עצם נמוכה. ישנם מצבים מיוחדים בהם צפיפות העצם אינה משקפת את הסיכון לשברים במידה מספקת, למשל באנשים המטופלים בתרופות ממשפחת הסטרואידים או מצבים יחודיים נוספים. רוב התרופות לאוסטיאופורוזיס פועלות באמצעות מניעת איבוד עצם. צפיפות העצם נשמרת תוך הטיפול, או עולה במידה קלה".

התרופות לאוסטיאופורוזיס פועלות על ידי מניעת פירוק עצם (תכשירים אנטי-קטבוליים) או על ידי הגברת בניית עצם (טפול אנבולי). ד"ר ורד מפרטת על שלושה סוגי תכשירים מונעי פירוק עצם:

1. משפחת הביספוספונאטים: תכשירים הנצמדים למינרל העצם ומעכבים את פעילות התאים האחראיים לפירוק רקמת העצם. "בקבוצה זו קיימים תכשירים הנלקחים דרך הפה פעם בשבוע או פעם בחודש, כגון פוסאלאן ואקטונל ותחליפיהם הגנריים (אלנדרונאט, מקסיבון, ריזדרונאט, ריבון), ותכשיר הניתן בעירוי שנתי - אקלסטה (זולדרונאט). מקובל לשקול הפסקת טיפול בתכשירים מקבוצה זו לאחר מספר שנים, ולהחליט על צורך בחידוש הטיפול על פי מדדים שונים, כגון בדיקות צפיפות עצם או בדיקות דם לסמני שיחלוף עצם.

2. מעכבים ברירניים של הקולטן לאסטרוגן: אויסטה, קונבריזה (שמת גנריים: רלוקסיפן, בזדוקסיפן), בטבליות יומיות. תכשירים אלה מפעילים את קולטני האסטרוגן בתאי השלד ופועלים לעכב פירוק עצם בדומה לטפול הורמונלי. פעילותם ברקמות האחרות סלקטיבית, ואין להם פעילות דמוית אסטרוגן ברקמת השד והרחם. תכשירים אלה מתאימים לשימוש בנשים בלבד ואין הגבלה על משך השימוש בהם. עם זאת, לא מקובל להשתמש בהם בגיל מבוגר, שבו שואפים להקטין סיכון לשבר ירך, מכיוון שלא נמצא כי הם מועילים למניעת שבר זה. כמו כן, קיים חשש להגברת סיכון לקרישים בכלי הדם הוורידיים בנשים מבוגרות או בכאלו עם קרישיות יתר.

3. פרוליה: נוגדן סינתטי המעכב את פעולת התאים האחראיים לפירוק רקמת העצם. התכשיר ניתן בזריקה תת-עורית פעם בחצי שנה ויעיל למניעת סוגים שונים של שברים אוסטיאופורוטיים.

התכשירים הניתנים בזריקות (אקלסטה ופרוליה) מתאימים במיוחד למצבים שבהם קיימת אי סבילות לתרופות דרך הפה, או קושי בהתמדה בטיפול.

בניית עצם

קבוצה נוספת כוללת תרופות להגברת בניית עצם. התכשיר היחיד עד כה בקבוצה זו הוא פורטאו (טריפרתייד), המבוסס על הורמון הפרתירואיד וניתן בזריקה תת-עורית יומית למשך עד שנתיים. "מקובל להשתמש בפורטאו יותר כתרופת קו שני", אומרת ד"ר ורד. "כלומר לאחר השגת תוצאה בלתי מספקת עם תכשירים אחרים". לדבריה, "ישנה תרופה שמנגנון פעולתה אינו מוסכם: פרוטלוס (סטרונציום רנלאט). תכשיר זה דומה במידה מסוימת לסידן, והוא נקשר למינרל העצם. קיימים חילוקי דעות לגבי אופן פעילותו ויש המייחסים לו השפעה כפולה - להקטין פירוק ולעודד בניית עצם".

בואו לדבר על זה בפורום שברי אוסטיאופורוזיס.