סוכרת מגפה שלמדנו לחיות איתה
החודש מצוין יום המודעות לסוכרת, מחלה שממנה סובלים מיליוני איש בעולם. כיום ניתן לחיות עם המחלה חיים ארוכים ומלאים, בזכות אורח חיים בריא והטיפול הרפואי
מחלת הסוכרת מסוג 2 היא אחת המחלות השכיחות בעולם המערבי, ולוקים בה מיליוני אנשים בעולם כולו. ההתייחסות אל המחלה והטיפול בה עברו תהפוכות משמעותיות לאורך השנים. בעבר הייתה זו מחלה חשוכת מרפא והחולים בה היו מתים תוך שנים בודדות מרגע התפרצותה, אך כיום מדובר במחלה המאפשרת לחולים לנהל חיים ארוכים ומלאים.
מחלת הסוכרת נחשבת למחלה מתקדמת (פרוגרסיבית); רמות הסוכר הגבוהות בדם מביאות לפגיעה בכלי הדם וברקמות הגוף ולכן גורמת המחלה לפגיעה במערכות הגוף השונות שריר הלב כלי הדם הגדולים והקטנים, בכליות, במערכת העצבים ההיקפית ובעיניים. הסוכרת עלולה להביא לאירועים מוחיים, לפגיעות בעיניים, במערכת העצבים, בשריר הלב ובאיברים נוספים. היום ברורה חשיבות האיזון המוקדם של רמות הסוכר, אפילו במצבים שאינם מוגדרים כסוכרת, אלא כמצב טרום סוכרתי.
מחלת הסוכרת תוארה כבר לפני אלפי שנים. לאורך ההיסטוריה קיימות עדויות של חוקרים שונים אשר התייחסו לתסמיניה הרבים, לשיטות האבחון ולשיטות הטיפול במחלה. כך למשל, רופאים מהמזרח, בסין העתיקה ובהודו, אבחנו חולים במחלה. כבר אז התייחסו אותם רופאים, על פי עדויות שהתגלו בכתבים עתיקים, לאחת מצורות הביטוי שלה - השתן המתוק, תופעה הנובעת מרמות הסוכר הגבוהות המופרשות בשתן של אדם חולה. 3,500 שנים לפנה"ס הציעו רופאים ממצרים העתיקה טיפול המבוסס על שינוי בתזונה. ההתייחסות הראשונה בעולם המערבי, לעומת זאת, תועדה רק במאה ה-17 על ידי רופא בשם תומאס וויליס. שנים רבות מאוחר יותר, בראשית המאה ה-20, תיאר רופא אמריקאי בשם פרדריק אלן שיטת טיפול חדשה במחלה, "טיפול אלן בסוכרת" המתבססת על הפחתה משמעותית בצריכה הקלורית.
גילוי הטיפול התרופתי באינסולין לפני 90 שנה היווה צעד משמעותי ביותר בעולם הרפואה, בעקבותיו זכו שני רופאים, חוקרים קנדיים, ד"ר פרדריק בנטיג ופרופ' מקלאוד, בפרס נובל לרפואה. לפני שבחנו את השפעת החומר אותו הפיקו (אשר מאוחר יותר ייקרא אינסולין) על בני אדם, בדקו החוקרים את השפעתו על כלבים. בינואר 1921 העניקו החוקרים את הטיפול הראשון באינסולין לנער צעיר בשם ליאונרד תומפסון, טיפול שהביא להטבה משמעותית במצבו.
בשנים האחרונות חלה התקדמות משמעותית בהתייחסות למחלה. אמצעי ניטור רמות הסוכר ואופן השימוש באינסולין השתפרו לאין ערוך והם נוחים הרבה יותר. אמנם תופעות הלוואי של הטיפול התרופתי, כהשמנה או היפוגליקמיה (רמות סוכר נמוכות בדם), עדיין באות לידי ביטוי אצל חלק מהמטופלים, אולם שכיחותן פחתה באופן ניכר. על פי ד"ר טלי צוקרמן יפה, מהמכון האנדוקריני, גרטנר, במרכז הרפואי שיבא והחוג לאפידמיולוגיה באוניברסיטת תל אביב, יעילות ובטיחות תכשירי האינסולין השתפרו מאוד בשנים האחרונות. "הלבלב, האחראי על הפרשת האינסולין בגוף, הוא איבר עדין ביותר, המגיב בצורה תואמת לכל שינוי מטבולי המתרחש בגוף. בעבר לא הייתה בידינו, הרופאים, היכולת להגיב בעדינות לאותם שינויים.
כעת עומדים לרשותנו כלים המדמים את תפקוד הלבלב הפיזיולוגי, כך למשל משאבות שמפרישות אינסולין באופן אוטומטי, ללא צורך בזריקות תכופות". משאבות אינסולין אלו נמצאות בשוק כבר מספר שנים ומהוות גורם חדש יחסית בהיצע הטיפול הרפואי. ד"ר צוקרמן מוסיפה כי השאיפה היא למערכת "סגורה", אך בינתיים הכי קרוב לכך אלו משאבות אינסולין שמפרישות את הרמה הבזלית של האינסולין על פי תכנות מראש, ומנחות את המטופל לגבי כמות אינסולין להזריק סביב ארוחות. כמו כן קיימות היום מערכות מלוות של חיישנים שמודדות את רמות הסוכר בדם, ובעת ירידה חדה בערכי הסוכר מפסיקות את פעילות המשאבה. "מחקרים מראים שמנגנון משולב זה בידיים הנכונות מביא לאיזון טוב יותר של רמות הסוכר ולמניעה של ירידה קיצונית של רמת הסוכר בדם (היפוגליקמיה)", היא אומרת.
בד בבד עם התפתחות אמצעי הטיפול במחלת הסוכרת, התפתחה מאוד הגישה הכוללנית לחולה, תוך התייחסות לגורמים פסיכולוגיים וחברתיים של המטופל. הטיפול הרפואי כיום מתבסס על מספר עקרונות חשובים. עיקרון חשוב ראשון הוא שמירה על אורח חיים בריא תוך הקפדה על פעילות גופנית, ירידה במשקל, תזונה נכונה והימנעות מעישון. עיקרון נוסף בטיפול הוא שילוב של טיפול תרופתי שבתחילה עשוי להיות בתרופות הניתנות דרך הפה, ובהמשך תוך הזרקה של אינסולין. עיקרון חשוב נוסף, המהווה חלק בלתי נפרד מהטיפול במחלה הוא ההתייחסות לגורמי הסיכון וסיבוכי המחלה כלומר איזון לחץ דם ורמת השומנים בדם.
חשוב להתייחס לסיבוכים שכיחים של המחלה. כך למשל, פגיעה בכלי דם של הרשתית בעין (רטינופתיה) ופגיעה בראייה. לכן חלק מהטיפול והמעקב אחר אדם חולה בסוכרת הוא מעקב שגרתי אצל רופא העיניים. ד"ר צוקרמן מתייחסת לסיבוך פחות מוכר של המחלה, שאותו נטו להזניח בעבר. "מחלת הסוכרת גורמת להזדקנות קוגניטיבית מואצת. מתברר שבגיל המבוגר הליקויים הקוגנטיביים, שהם פגיעה ביכולת הלמידה, הזיכרון, כושר ההחלטה ותכנון ארוך טווח מהווים סיבוך של המחלה. אדם החולה בסוכרת שמציג ליקויים קוגנטיביים עלול להתקשות בהתמודדות עם המשטר הקפדני והמורכב הנדרש לאיזון המחלה. חשוב לעקוב אחר אותם תפקודים אצל החולה ולהתחיל טיפול טרם ההידרדרות". במרכז הרפואי "שיבא" מוקם בימים אלו מרכז לטיפול וחקר בסוכרת בגיל המבוגר, במסגרתו יעברו מבוגרים עם סוכרת הערכה של תפקודים קוגנטיביים ופיזיים, מתוך מטרה לאתר מוקדם סימנים ראשונים להידרדרות ולהפנותם לטיפול מניעתי.
לרגל ציון יום הסוכרת העולמי שחל החודש, חשוב לזכור כי על אף ההתקדמות בחקר המחלה, ובמודעות הציבור לסכנות ולסיבוכים שבה, מחלת הסוכרת לא צפויה להיעלם מהעולם. מחקרים מראים שמספר החולים במחלה בשנת 2000 עמד על כ-171 מיליון איש וצפוי לעלות ולעמוד על כ-366 מיליון איש בשנת 2030. כמו כן, על אף השיפור ביכולת האבחון, הניטור והטיפול במחלת הסוכרת, הדקירה עדיין כואבת, תופעות הלוואי מהטיפול התרופתי עדיין קיימות, וסיבוכים קשים אינם נדירים.
בואו לדבר על זה בפורום סוכרת.