להעצים את העצם

אוסטיאופורוזיס היא מחלה של העצם. פירוש השם הוא "דלדול עצם". מדובר בתהליך של שבו דחיסות המינרלים בעצם פוחתת בגלל פגיעה במשק הסידן, ועקב כך המיקרו-ארכיטקטורה של העצם נפגעת וגדל הסיכון לשברים. מאחר שהידלדלות העצם היא תהליך "שקט", אשר מתקדם בהדרגה ללא סימנים חיצוניים כלשהם לפני השבר הראשון, יש חשיבות רבה לאבחון מוקדם של המחלה. האבחון נעשה על ידי בדיקת צפיפות עצם שנערכת במכוני צפיפות עצם.

העצם היא רקמה חיה ודינמית. העצמות בגוף עוברות תהליך שחלוף מתמיד, שבמהלכו מסולקים אזורי עצם ישנים או בלתי תקינים באמצעות תאים הורסי עצם, ובאותם אזורים מופיעים, במקביל, תאים בוני עצם האחראים על ייצור עצם חדשה ובריאה במקום זו שסולקה. תהליך זה חיוני לשמירת תקינותה של העצם בגוף.

זה שהורס וזה שבונה

באנשים מבוגרים בריאים שני התאים עובדים בצימוד, אחד אחרי השני, ויש איזון בין פירוק העצם לבנייתה. מנגנון זה שומר על העצמות צעירות ומתקן את הנזקים שנגרמו.
לעומת זאת, במצב של אוסטיאופורוזיס, המאזן הנורמלי נפגע: פעילות תאים הורסי עצם עולה בעוד שפעילות תאים בוני עצם לא מסוגלת להשלים את בניית העצם שפורקה.

כמות העצם אינה קבועה: היא נבנית בנעורים, מגיעה לשיא בגיל 25-30, ויורדת עם התקדמות הגיל. מאחר שהמחלה מושפעת בעיקר מהורמון המין הנקבי אסטרוגן, יותר נשים - ובפרט לאחר גיל המעבר - לוקות במחלה מאשר גברים. על פי הספרות המקצועית, באוסטיאופורוזיס לוקים בעיקר אנשים מעל גיל 50, וסיכויי התחלואה הם אישה אחת מכל שלוש וגבר אחד מכל 12. בקרב נשים בגיל 50 ומעלה, עם הפסקת ייצור האסטרוגן והפרשתו, חל תהליך מואץ של איבוד מסת העצם, הנמשך מספר שנים.

אוסטיאופורוזיס היא בעיה כלל עולמית. מעריכים כי 75 מיליון איש סובלים מאוסטיאופורוזיס באירופה, ארצות הברית ויפן. מספר החולים בארצות הברית בלבד הוא כ-25 מיליון, הסובלים מכ-1.3 מיליון שברים בשנה. השברים השכיחים הם בשורש כף היד, בחוליות עמוד השדרה ובצוואר הירך.

גורמי הסיכון ללקות באוסטיאופורוזיס

אוסטיאופורוזיס אצל קרוב משפחה מדרגה ראשונה.
שבר לאחר חבלה קלה יחסית בקרוב משפחה מדרגה ראשונה.
שבר קודם.
ריתוק למיטה.
מיעוט בפעילות גופנית.
משקל גוף נמוך.
אובדן גובה.
הפסקת המחזור החודשי למשך יותר מ-12 חודשים.
תזונה ענייה בסידן.
מחסור בוויטמין D.
צריכה מופרזת של אלכוהול.
עישון.
נטילת תרופות מסוימות, כגון קורטיקוסטרואידים, לתקופות ממושכות.
גיל 60 ומעלה.
מחלות ותסמונות שונות: אנורקסיה נרבוזה; צליאק; קרוהן; מחלת כבד כרונית; יתר פעילות של בלוטת התריס (תירואיד), יותרת התריס (פרתירואיד) והאדרנל; הפרעה בתפקוד הכליות; סוגים שונים של דלקות מפרקים.

חשיבות הטיפול באוסטיאופורוזיס

הסיכון לשברים הולך ועולה עם הגיל ועם מספר השברים הקודמים שהיו. תחת טיפול תרופתי, הסיכון לשברים הולך וקטן. כמו במחלות אחרות, גם באוסטיאופורוזיס חשוב לקחת תרופה באופן סדיר וקבוע, ומאחר שמדובר במחלה כרונית גם הטיפול הוא ארוך טווח ולא נקודתי. יתרונות הטיפול התרופתי קשורים באופן ישיר להתמדה בטיפול ולמשך זמן נטילת התרופות.

כיום ניתן לטפל באוסטיאופורוזיס כבר בשלבים הראשוניים על סמך אבחון מוקדם, ומובן שחשוב ביותר לטפל בה גם בשלביה המתקדמים. לצד הטיפול התרופתי, ישנם דברים נוספים שניתן לעשות כדי למנוע שברים וקשורים באורח החיים. אימוץ אורח חיים נכון מגן בדרך כלל מפני שברים בחוליות ושברים שאינם חולייתיים, אולם לא כל הטיפולים הוכחו כיעילים בהגנה מפני כל השברים, ובמיוחד מפני שברי צוואר הירך. הטיפול המניעתי כולל פעילות גופנית, דיאטה, סביבה התומכת בהימנעות משברים, הפסקת עישון ונטילת תוספי סידן וויטמין D.

סוגי טיפולים תרופתיים

הטיפולים התרופתיים המוצעים כיום לטיפול באוסטיאופורוזיס יעילים למדי, ונחלקים לשתי קבוצות עיקריות : טיפולים אנטי-רזורפטיביים, המונעים את המשך פירוק העצם (Fosalan Evista ו-Prolia) וטיפולים אנבוליים, המגבירים את קצב בניית העצם (Teripartide). לצד שתי קבוצות אלה קיימת גם תרופה ייחודית, פרוטלוס (Stontium Ranelate), בעלת פעולה כפולה - מעכבת ספיגת עצם, ובמידה מסוימת מעודדת בניית העצם.

מחקרים רבים הוכיחו את מנגנון הפעולה הייחודי של פרוטלוס ואת יעילותה בהורדת הסיכון לשברים בחוליות ולשברים בצוואר הירך בגיל מבוגר. במקביל הראו המחקרים שיפור משמעותי באיכות החיים בעקבות הפחתה של כאבי גב. באירופה התרופה מומלצת כטיפול קו ראשון באוסטיאופורוזיס, ובארץ היא נוספה לסל הבריאות ב- 2012 לטיפול באוסטיאופורוזיס בנשים לאחר גיל המעבר.

הכותבת היא רופאה בכירה ביחידה למחלות עצם מטבוליות, רמב"ם קריה לבריאות האדם

בואו לדבר על זה בפורום בעיות הורמונליות ומחלות עצם מטבוליות - אוסטיאופורוזיס.