סוכרת וסל התרופות: אפליה ומרירות

האם תהיינה המלצות דרמטיות? טרם נקבע, אך השיח הציבורי בימים אלה סוער סביב הדיונים של הוועדה לשינוי מערכת הרפואה הציבורית, אותה מינתה שרת הבריאות יעל גרמן. אחד הנושאים הבוערים הוא הזיקה שבין מערכת הרפואה הציבורית לבין אפשרויות הטיפול הפרטי, כאשר אלה המצדדים בצמצום היקף הרפואה הפרטית גורסים שאחד הנזקים העיקריים הוא אפליה בין אלה שיש להם לבין אלה שאין להם משאבים כלכליים. הדיון בנושא האפליה הוא חשוב, אך צריך לבחון אותו גם בהקשרים רחבים יותר של מערכת הרפואה הציבורית.

חוק בריאות ממלכתי קובע כי החלטות וקריטריונים לקבלת טיפול רפואי, חובה שיהיו מושתתים על עקרונות של צדק ושוויון, כאשר ההחלטות צריכות להתקבל על פי שיקול רפואי בלבד. אולם, למרות שהשיקול הרפואי הוא היחידי שקובע והשיקול הכלכלי צריך להיות האחרון בסדר השיקולים, אנחנו נתקלים באפליה של קבוצות בחברה, הנובעת משיקולים כלכליים בלבד, באופן יומיומי. דוגמה לדילמה כזו היא השאלה האם זמינות של שירותים ורופאים בפריפריה נובעת מבעיה מקצועית או מהחלטה על הפניית משאבים ואפליה של תושבי הפריפריה אל מול תושבי המרכז?

דוגמה עכשווית ניתן למצוא סביב דיוני ועדת סל התרופות המתקיימים בימים אלה. ועדה חשובה זו מתמודדת עם דילמות לא פשוטות. מצד אחד, תרופות וטכנולוגיות חשובות, ומן הצד השני תקציב קשיח המתנה את ההחלטות הרפואיות בשיקולים כלכליים. יו"ר ועדת סל התרופות, פרופ' יונתן הלוי התראיין לאחרונה ואמר "הוגשה בקשה להכליל בסל התרופות מד ניטור סוכר רציף, המתריע על ירידת רמת הסוכר בדם... עתה עלתה דרישה להכליל את המד הזה, שהוא יקר, לכלל חולי הסוכרת. זה היה נוגס 25 מיליון שקל מתוך ה-300. הדיון שנערך במשך שעות דן, למשל, מה חשוב יותר לתת, בדיקה גנטית לאישה שתכריע הולדת ילדים עם פגמים או את מד הניטור. אישרנו את הבדיקה ולא אישרנו את המד".

ראיון זה העלה שתי בעיות מהותיות. הראשונה היא בעיה אתית. יו"ר הוועדה מתראיין במקביל לדיוני הוועדה ומביע עמדה שלילית על היכולת להכליל טכנולוגיה זו לחולי הסוכרת מסיבות כלכליות. בעצם, בכך הוא מקבע עמדה שלילית, המשפיעה לרעה על הסיכויים שלה גם השנה, וזאת עוד בטרם הסתיימו הדיונים בנושא. שנית, יו"ר הועדה אמר כי ההחלטה הייתה מבוססת על שיקול כלכלי בלבד ולא שיקול רפואי. החלטה המבוססת על שיקול כלכלי וללא הצדקה רפואית, הבוחרת בחולים הצעירים, ומונעת את מד הסוכר מהחולים הבוגרים, היא אפליה בין קבוצות החולים. האם ניטור וטיפול בחולה צעיר בן 19 שיצא מהבית לשנת שירות שונה מחשיבות הניטור של ילד חולה?

כדי להבין את משמעות הדבר, ניתן להקיש ממקרה זה לתחומים האחרים, בהם תתקבל החלטה רק על בסיס גיל, כמו בקבלה למקום עבודה. אז הרי יהיה ברור כי מדובר באפליה. ההגדרה לאפליה מתייחסת להבדלה בין קבוצות בחברה מבלי שתהיה לכך הצדקה עניינית. לצערנו, הדילמות בסל מראות לנו שלא מדובר רק באיכות חיים, כדוגמת המקרה של חולי הסוכרת, אלא לפעמים ישנה אפליה גם במקרים של הצלת חיים, כפי שניתן היה להבין מהדיונים על מלנומה גרורתית.

לפני כשנתיים נכנסו לסל שתי תרופות פורצות דרך לטיפול במלנומה גרורתית, מחלה קשה וקטלנית. הכותרות בעיתונים דיברו אז על כך שהן תאפשרנה הארכת חיים משמעותית ואף הצלת חיים לחלק מהמטופלים. אך מהתעמקות בפרוטוקולי הדיונים של ועדת הסל, עולה שהוועדה החליטה בצעד חריג להגביל את אפשרות הטיפול לתרופה אחת בלבד מבין השתיים, וזאת משיקול כלכלי בלבד וללא הצדקה רפואית. בכך הפכה ישראל למדינה היחידה בעולם שהשיתה מגבלה מעין זו בטיפול במלנומה גרורתית. האם העובדה שאיתרע המקרה ושתי התרופות אושרו באותה שנה היא זו שהובילה להגבלה התקציבית? ככל הנראה לא נדע, אך חשוב שמקבלי ההחלטות במערכת הרפואה הציבורית יהיו זהירים בשימוש בשיקול כלכלי כתנאי לקבלת החלטה על נגישות של שירות רפואי. חייבת בראש ובראשונה להיות הצדקה מקצועית לכך, אחרת מדובר באפליה, שאינה לגיטימית.

הכותבת היא מנכ"לית האגודה לסוכרת נעורים (סוג 1) בישראל

בואו לדבר על זה בפורום סוכרת נעורים (סוג 1) טיפול והתמודדות.